ביקורת ספרותית על תוחלת החיים של אהבה מאת ינץ לוי
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 9 בדצמבר, 2015
ע"י אלה קוה


ינץ לוי הצליח. וזו לא היתה משימה פשוטה. הוא רוצה להיצמד לאמת. הוא רוצה להעביר את החיים. הוא מלווה את אחיו למוות. כל הספר פוחד לוי ליפול לקלישאות, לתובנות מעמיקות, הוא רוצה לתאר את הדברים כפי שהיו. ואני חושבת שהוא הצליח. הספר לא קל, הוא מתאר את התמודדותה של משפחה עם מחלתו של אחד מבניה ועם ידיעת המוות המתעתעת, עם ההשלכות על התנהלות המשפחה מנקודת מבט סובייקטיבית. לוי מצליח להעביר את התארכות הסבל, את התנודות בין תקווה ליאוש, את המאבק בין קבלת ההחלטות של החולה לבין החלטות של המשפחה, את הדרכים השונות לתמיכה ולאהבה.
לוי עצמו תומך רגשית באחיו, ללא מילים רבות, ללא שיפוט, בלי פנייה להיגיון. הוא מטפל באחיו במסירות מכמירה, הוא נמצא בהווה ואינו רוצה לחשוב על העתיד לבוא. כך גם אמו. אחיו הבכור מתכנן את העתיד ופועל על פיו. אחיו השני המשיך את חייו, התחתן, עבר רחוק יותר, התמסר למשפחתו החדשה. לוי עצר את חייו, הוא יושב עם אחיו ימים שלמים בבית. הם צופים בטלויזיה. הוא מקיא ולוי מנקה. הוא קורא ולוי מתיצב.
ההתמודדות עם המוות או עם חולי, קשה לכולנו. רוב האנשים רוצים להאמין שלא יידרשו לה. הם פוחדים ממנה, מתעלמים, בורחים, מתרצים. הספר הזה מתאר התמודדות אחת, ושמו יאה לו. בסוף, תוחלת החיים היא אהבה, ומשם נעשו הדברים. אני ממליצה על הספר, הוא מעורר השתאות.

***הערה אחרונה אבל חשובה מאוד. לי אישית, היה קשה מאוד עם השפה של הספר. טעויות בדקדוק ועירוב בלתי אפשרי של שפה גבוהה ונמוכה. יכול להיות שזה היה בכוונה. לי זה צרם באוזן כמו שריטת ציפורניים על לוח. עריכה מהודקת יותר היתה מיטיבה עם הכתוב.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מחשבות (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
גם לי טעויות מהוות חריקות צפרניים על לוח.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ