שיבה הוא רומן שאפתני, שאפתני מאד אם לוקחים בחשבון שזהו ספר ביכורים של סופרת בת 26.
הביקורת הטובות שהופיעו עם יצ<mark>יא</mark>תו הב<mark>יא</mark>ו אותי להזמינו מיד בספריה. המתנתי חצי שנה עד שהגיע תורי לקרוא את הספר.
האם הספר מקיים את הבטחתו? לטעמי חלקית בלבד.

הפתיחה של הספר מרתקת ומבטיחה רבות. ה<mark>יא</mark> מספרת על סחר העבדים בחוף הזהב (היום גאנה, מקום הולדתה של הסופרת) במאה ה-18. באומץ רב מישירה הסופרת מבט אל ההיסטוריה ומס

כתיבה נהדרת וקולחת אבל וזה אבל גדול - כל פרק מדבר על דור אחר לגמרי והדבר מאד מקשה על זרימת הקר<mark>יא</mark>ה. הסופרת שוזרת סיפורים של שתי משפחות שאמנם התחילו מאותה האימא, אבל כל פרק מדלג לעץ השני של השושלת, שזה מוסיף לחוסר הזרימה. עד שנכנסים לדמויות ולסיפור הכל נגמר מהר ועוברים לדור אחר במשפחה השניה. שוב, הכתיבה שלה מעולה ואני מבינה את הרצון לחבר בין העבדות של המאה ה18 לבין המאה ה21, אבל כל הקונספט של הדילוג

הספר שיבה מגולל את תולדות העבדות בחלק מסוים באפריקה אל מדינות המערב ובעיקרן אמריקה דרך סיפורם של יחידים.
העבדות הייתה נפוצה כבר בעת העתיקה. במצרים, אפריקה, יוון ורומא.
בין המאות ה- 19-16, נלכדו מיליונים מתושביה השחורים של אפריקה בידי סוחרי עבדים והועברו בניגוד לרצונם לאמריקה הדרומית ולאמריקה הצפונית.
שיבה מב<mark>יא</mark> את סיפורם המקביל של שתי שושלות שהתפצלו מאם אחת.
שושלת אחת מתחילה באפייה אשר חיה באר

ספר מטלטל. אלים מאוד ורווי אסונות. כך נראית ההסטוריה של אפריקה השחורה. במקרה זה בגאנה. הספר גדוש דמויות ומעביר אותנו תקופת זמן של כ-300 שנים תחילה בגאנה ואח"כ במקביל גם בארה"ב. כך נראית העבדות, כך נראות מלחמות השבטים האפריקאים. וזה לא מראה יפה. הספר קר<mark>יא</mark>, כתוב היטב, וגורם לנו להזדהות עם הדמויות. ממש ממש מומלץ. לא לחלשים

מאד מתחברת לסקירה המעולה של קודמתי Ayeletjon. לכן אוסיף רק כמה הערות אישיות.
דפים הראשונים היו בעיני הבטחה לספר טוב. עם התקדמות הקר<mark>יא</mark>ה, "איבדתי" את הספר, כמו שהוא איבד אותי.
עוד ועוד דמויות, עוד ועוד סיפורים, בכל פרק מוצאת את עצמי מנסה לנחש על מי מסופר ולאן הוא שייך?
בגלל הריבוי, הגבורים שטחיים, הספורים מתחילים להתיש. הספר הופך למשעמם.
סיימתי לקרא את הספר אחרי שני שלישים, במין תחושת כעס.
כי א

שתי אחיות נולדו באפריקה בשנים שהבריטים גילו אותה. אחת נישאת לקצין והשניה נתפסת ונשלחת עם ספינות העבדים.
הספר עוקב אחרי שושלותיהן של האחיות ובכך סוקר את ההשתלשלות ההיסטורית של העבדים בדרום ארצות הברית, דרך השחרור מעבדות, המלחמה מול הרשויות והאדם הלבן, עבודה במכרות הפחם, הארלם, מועדוני הג'אז, שירת הגוספל בכנסיות וההתמכרות לסמים.
ובמקביל, באפריקה, את פלישת האדם הלבן, מלחמות השבטים, המיסיון, הבצורת,

סיפור לא קל על סחר בעבדים ועל גזענות שעוברים מדור לדור. הסיפור מסופר מנקודת מבט של מספר דמויות שקשורות לאותה משפחה, משפחה שחורה שמוצאה בגאנה וצאצאיה הגיעו עד ארצות הברית.
הסיפור מתחיל באמצע המאה השמונה עשרה בגאנה. שתי אחיות למחצה, אפייה ואסי, נולדות באותה ארץ אבל לא יודעות אחת מהשנייה. לכל אחת מהן צפוי גורל אחר שישפיע על צאצאיהם לאורך מאות שנים ויקבע את מהלך חייהם עד המאה העשרים ואחת.
הספר בנוי

ספר טוב ומעניין מאוד שמאפשר לקורא חווית היסטריה מיוחדת. נהנתי לקרוא והתחברתי לדמויות אפילו שכל אחת המן קיבלה רק פרק אחד בספר הרגשתי כל אחד ואחת מהן כאבתי שמחתי וקוויתי בשבילם לעולם טוב יותר ... לסיכום אהבתי את המסר הכללי בספר שהוא גם לכולנו לא משנה איזה היסטוריה אנחנו קוראים איזה סיפורים שמענו תמיד צריך להקשיב ללב ולאינטואיציה ולדעת שלא תמיד הכל הוא כמו שתועד ישנם קולות שהושתקו למען קולות אחרים