ספר מטלטל. אלים מאוד ורווי אסונות. כך נראית ההסטוריה של אפריקה השחורה. במקרה זה בגאנה. הספר גדוש דמויות ומעביר אותנו תקופת זמן של כ-300 שנים תחילה בגאנה ואח"כ במקביל גם בארה"ב. כך נראית העבדות, כך נראות מלחמות השבטים האפריקאים. וזה לא מראה יפה. הספר קריא, כתוב היטב, וגורם לנו להזדהות עם הדמויות. ממש ממש מומלץ. לא לחלשים

בשכונת עוני אחת בנאפולי בשנות ה-50, נחשפים חיי השכונה הסוערים, ובד בבד גם חיי הנפש הסוערים של ילדה אחת באותה השכונה, ואת יחסיה עם חברתה הטובה. את התבגרות הילדות מלוות דמויות צבעוניות בשכונה. משפחת הסנדלר, משפחת השוער, החנווני, הירקן. לנוצ'קה ולילה, באיטלקית ובדיאלקט מדגימות לנו חברות מיוחדת בין ילדות עד בגרותן על כל קשת הרגשות המפורטת שהן עוברות, רגשות טובים ורעים, שמחה, קנאה, עצב, גאווה. קריא ומקסים מאוד.

לפנות ערב בתוך המולת הבית, פתחתי את סטונר כשהרמתי את העיניים עברו 20 דקות ואני הייתי עמוק בתוך החיים של מרצה לאנגלית באוניברסיטה אמריקאית מיזורי, בתחילת המאה ה-19. קשה לשים את אצבע על הסיבה, אבל סטונר הוא ספר סוחף שנקרא בנשימה עצורה, לא ממתח, פשוט בגלל הכתיבה הטובה. הוא עוקב אחר קורות חייו של מרצה לאנגלית שגדל בחווה חקלאית ומתאהב בספרות ובהוראה, מילדותו ועד מותו. לא קורים בו דברים גדולים מהחיים לגיבור אלא החיים עצמם. כדאי!!

ינץ לוי הצליח. וזו לא היתה משימה פשוטה. הוא רוצה להיצמד לאמת. הוא רוצה להעביר את החיים. הוא מלווה את אחיו למוות. כל הספר פוחד לוי ליפול לקלישאות, לתובנות מעמיקות, הוא רוצה לתאר את הדברים כפי שהיו. ואני חושבת שהוא הצליח. הספר לא קל, הוא מתאר את התמודדותה של משפחה עם מחלתו של אחד מבניה ועם ידיעת המוות המתעתעת, עם ההשלכות על התנהלות המשפחה מנקודת מבט סובייקטיבית. לוי מצליח להעביר את התארכות הסבל, את התנודות בין תקווה ליאוש, את המאבק בין קבלת ההחלטות של החולה לבין החלטות של המשפחה, את הדרכים השונות לתמיכה ולאהבה.
לוי עצמו תומך רגשית באחיו, ללא מילים רבות, ללא שיפוט, בלי פנייה להיגיון. הוא מטפל באחיו במסירות מכמירה, הוא נמצא בהווה ואינו רוצה לחשוב על העתיד לבוא. כך גם אמו. אחיו הבכור מתכנן את העתיד ופועל על פיו. אחיו השני המשיך את חייו, התחתן, עבר רחוק יותר, התמסר למשפחתו החדשה. לוי עצר את חייו, הוא יושב עם אחיו ימים שלמים בבית. הם צופים בטלויזיה. הוא מקיא ולוי מנקה. הוא קורא ולוי מתיצב.
ההתמודדות עם המוות או עם חולי, קשה לכולנו. רוב האנשים רוצים להאמין שלא יידרשו לה. הם פוחדים ממנה, מתעלמים, בורחים, מתרצים. הספר הזה מתאר התמודדות אחת, ושמו יאה לו. בסוף, תוחלת החיים היא אהבה, ומשם נעשו הדברים. אני ממליצה על הספר, הוא מעורר השתאות.

***הערה אחרונה אבל חשובה מאוד. לי אישית, היה קשה מאוד עם השפה של הספר. טעויות בדקדוק ועירוב בלתי אפשרי של שפה גבוהה ונמוכה. יכול להיות שזה היה בכוונה. לי זה צרם באוזן כמו שריטת ציפורניים על לוח. עריכה מהודקת יותר היתה מיטיבה עם הכתוב.