• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
העמדה

העמדה

מאת סטיבן קינג

הביקורת של מיס מאניפני

תמונה של מיס מאניפני
דירוגדירוג
העמדה

העמדה

מאת סטיבן קינג

הביקורת של מיס מאניפני

דירוגדירוג
תמונה של מיס מאניפני
הוצאה לאור:מודן
0
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
נוי אודם אלון
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 17 שנים•1 דקות קריאה

אחד הספרים היותר טובים של סטיבן קינג,בשורה אחת עם "זה" "דברים שצריך" ו"הקמיע" ,נהדר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ע
ענתי
תמונה של Noamgg
Noamgg
תמונה של ענת רבין
ענת רבין
י
יהודה. א.
L
lioravr
5קוראים|גיל ממוצע55|40%נשים

על המבקרת

תמונה של מיס מאניפני

מיס מאניפני

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
50 ביקורות•312 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•תרגום (נוער)
תמונה של מיס מאניפני
מיס מאניפני
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות50
לייקים שקיבלה312
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת20מתח ריגול והרפתקאות11תרגום (נוער)5

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של מיס מאניפני

מקור

מקור

דן בראון

אז היה מבצע בסטימצקי לכבוד יום העצמאות, 2 ב70- שווה. באמת התחשק לי איזה ספר מתח טוב כזה, עם טוויסטים וקונספירציות ואלימות מסוגננת ולא בוטה. זכרתי לבראון חסד נעורים בעקבות "צופן דה וינצ'י" שהיה באמת מוצלח והחלטתי שזה בדיוק הסגנון שמתאים לי. מה חבל שהספר הספציפי הזה לא סיפק את הסחורה.
מפה והלאה ספויילרים למכביר אז כל הממשיך בקריאה- שיקח זאת בחשבון.
קודם כל וואו, הספר היה מתיש ברמות. כמה התפלספויות והסברים פילוסופיים מדעיים, רציתי לקרוא ספר מתח, לא ספר עיוני. מה גם שאת כל הרעיון אותו ניסה בראון להעביר- מאין באנו (מהמרק הקדמון) ולאן נלך( – ליצירת אדם חדש המשולב עם טכנולוגיה) אפשר היה לסכם ב2 שורות- הנה, אני עשיתי את זה... וברצינות, אני מבינה שמשלמים לו לפי עמודים או פרקים, אבל פה ממש הייתה מריחה שלא תיאמן... במשך מי יודע כמה פרקים (ואין סיכוי שאשב לקרוא את זה שוב כדי לספור) אנחנו מחכים שאדמונד קירש "העתידן" יספר לנו את תוצאות הניסוי שערך ואת התובנות המפתיעות אליהן הגיע, ובראון מוסיף לכך עוד הקדמה ועוד הסבר מטרים, ועוד פילוסופיה אותה תיכף עומדים לסתור ועוד דוגמא דתית מסורתית שתיכף תתנפץ ועוד סיפור מקראי שבעצם מרמז על... ויאלללהה כבר, באמא שלך, תגיד מה שאתה רוצה להגיד! השעה 12 בלילה ומחר יום עבודה אז בוא נגמור עם זה .
ואז מגיע התובנה ה"מפתיעה" והקורא נשאר כולו בתחושת "מהההה, זה הכל?!"
אנטרופיה שמנטרופיה , כולנו נוצרנו בתהליכים של מיליוני שנים מהמרק הקדמון, יופי. פה אולי חידשת לי קצת אבל לא היה צורך ב800 פרקים כדי להגיע למידע הזה. יכולנו לסגור את הפינה של ההתפלספויות פה, אבל בראון לא מסתפק בזה, לא , הוא מנבא את ההשתדרגות האבולציונית החדשה, האדם ישתלב עם הטכנולוגיה... וואללה, חדשני, מעיף, מיוחד... זה לא שבערך כל סופר מד"ב בשנים האחרונות אומר את אותו הדבר בדיוק.
אבל ניחא פטפוטי הביצים האלו, הבחירה שלי בספר הייתה כדי ליהנות מקצת מתח משובח כולל טוויסטים מפתיעים וקונספירציות... כל אלו נעדרו בעיני באופן בוטה. כלומר היו טוויסטים אבל הם היו תפלים והייתה קונספירציה שהייתה צפויה ומשעממת. בינות להסברים וההתפלספויות, די מההתחלה, ניחשתי מי המושך בחוטים. גם בלי לפתור את משחק המילים המטופש של כתובת המייל של "המדליף" היה לי ברור מי עומד מאחורי תכנון הרצח, ההדלפות לתקשורת וכיו"ב, פשוט כי בראון שתל יותר מדי רמזים ברורים לכך במהלך העלילה. הדבר היחידי שאפשר לומר שהפתיע אותי היה קו העלילה של המלך הזקן- חייבת להודות שזה באמת היה לא צפוי.
לסיכום, כל מה שרציתי היה סופ"ש של מתח קולח ומפתיע- זה לא קרה.
ואני עומדת מאחורי הדירוג שנתתי- הספר הזה, לא משהו בכלל.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•מיס מאניפני
רוח צפונית

רוח צפונית

גל אמיר

אני מחבבת את כתיבתו של גל אמיר, אהבתי מאד את עפולה רח' האופרה 3,את השאר מעט פחות (בעיקר "לילה אדום" שהיה הזוי ברמות). בגלל זה כשמישהי שעובדת איתי הציעה לי לקחת ממנה ספרים לאחר דילול מדפים(איזה כיף!- תבואי כל יום) וראיתי את שם המחבר לקחתי אותו ללא היסוס ובבית התחלתי לקרוא בשקיקה.
אז ככה, ספר "פסדר", השטאנץ הקבוע קצת חוזר על עצמו- שוב עיר צפונית מנומנמת (גם אם הפעם בדיונית לחלוטין בשם הר-פז) שוב גיבור החוזר למחוזות ילדותו בעל כורחו ושונא כל רגע בהימצאותו שם, שוב אותו גיבור פוגש אהבה ישנה מימי התיכון (רק שפה הלהבה לא ניצתת מחדש), שוב אלכוהול והרבה, ועוד דמות משנה נלעגת שמתחבבת על הגיבור לאורך הסיפור-כמו שאומרים אצלנו- been there done that.
המתח נשמר בספר, הסוף היה ללא ספק בלתי צפוי לחלוטין, ואף הזוי משהו.
לקריאה קלילה אחה"צ כשילדים והבעל הלכו לטיול ואת שוכבת על הספה אחרי שדרשת שיצאו מהבית כי יש לך "מלא דברים לעשות" זה יכול להתאים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מיס מאניפני
אדוני הבובות

אדוני הבובות

טל בר

לא ארחיב על העלילה עצמה ע"מ לא להרוס לאחרים, רק אומר שהספר נחמד, מותח לפרקים, לא לגמרי צפוי וקצת מבלבל. הסוף שלו בעיני הוא החלק הפחות מוצלח, כי הדברים לא לגמרי נפתרים ויש תחושת to be continued שאני לא אהבתי, לאן עוד ניתן למשוך את העלילה הזו? הרי הרוצח של ראש הממשלה נמצא, ו"אדון הבובות המושך בחוטים" התגלה אף הוא (אגב ניחשתי די מההתחלה במי מדובר וקצת התבאסתי לגלות שצדקתי) אז למה לא להוסיף עוד פרק שמסביר יותר לעומק למה וכמה??
יתרון אחד יש לסוף הזה בכל זאת והוא ש- ספוילר - אין happy end וזה דווקא שונה ומעניין. לסיכום - בסדר כזה, לא הפך את עולמי ולא גרם לי ללילות נטולי שינה וכסיסת ציפורניים. חביב אך לא מלהיב.

לפני 14 שנים•מיס מאניפני
במרחק אור ירח

במרחק אור ירח

דניס ליהיין

דניס ליהיין הוא מלך!!!!!!! איזה כיף, אחרי כ"כ הרבה ספרי מתח גרועים שקראתי לאחרונה, סוף סוף אחד משובח!!! אני אפילו לא זוכרת איך הספר הזה הגיע אלי, לא זוכרת אם קניתי אותו או קיבלתי אותו או מתי זה קרה. רק יודעת שאחרי שגמרתי את הערימות שקניתי/קיבלתי ליומולדת (שהיה בינואר) נשאר הספר הזה אחרון ובודד בערימת ה"לא קראתי עדיין" וחיכה לי שאקח אותו, אפתח אותו ואצלול לתוכו. את דניס ליהיין הכרתי ב"שאטר איילנד" אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי בחיי (וזה אומר דווקא הרבה, כי קראתי ה-מ-ו-ן ספרי מתח בחיי). לא הרבה מכירים את "שאטר איילנד" וחבל כי הוא כתוב מצוין. אבל לא בו עסקינן, ובכל מקרה לדעתי כתבתי עליו כבר ביקרות אוהדת לפני שנים. גם "במרחק אור ירח" או "ב.א.י" כפי שנכנה אותו מעתה הוא מצוין. איך יודעים שספר הוא מצוין?! בשבילי (בכל הקשור לספרי מתח) הוא צריך לעמוד ב2 קריטריונים-
1.לא צפוי- ממש לא צפוי! יש טוויסטים מעניינים בעלילה שלא היו צפויים לגמרי ולא אוסיף על מנת לא להרוס לאחרים.
2. מושך לקריאה: ב.א.י בהחלט מושך לקריאה! התחלתי אותו הבוקר ואם לא הייתי צריכה לטפל ב2 בנותיי בנות השנה ושבע, לנסוע להורים לארוחת צהריים, לחזור מהם, לסדר את הבית, להעמיד סיר אורז, ללכת עם הבנות לטיול בחוץ, להוריד כביסה, לקלח אותן, להשכיב אותן לישון, לספר להם סיפור, ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד אחרון, לשטוף כלים, ללכת להשכיב אחת מהן בחזרה במיטה, להרגיע את הבכי שלה, למצוא מוצץ שנפל, לתת עוד נשיקה, וחיבוק ועוד חיבוק, לצאת ולהיכנס מהחדר שלהן עוד 1000 פעמים (בלי להגזים!) עד שנרדמו לגמרי, להתקלח, לעשות לבעל קיצי בגב, להיכנס למיטה, להירדם עם הספר על הפרצוף, להתעורר מהבכי של השנייה, לחכות שהבעל ירגיע אותה ולהמשיך לקרוא את הספר לקול הבכי שלה המתמזג חליפות עם קולו של בעלי ששר לה "נומי נומי", סביר להניח שהייתי גומרת אותו לפני 03:10 לפנות בוקר.
חיסרון אחד יש לספר, (די זניח לעומת מעלותיו האחרות): יש קצת תחושה שדניס (פיתחנו יחסי קרבה כמו שאתם רואים) כבר כתב על הדמות הראשית ספר או שניים ואנחנו הקוראים אמורים להכיר אותו מספרים קודמים, אני לא יודעת אם זה נכון,או אולי זו רק תחושה שלי. לעברית תורגמו, למיטב ידיעתי, רק 3 ספרים שלו:מיסטיק ריבר (שלא טרחתי לקרוא כי התחלתי לראות את הסרט ואחרי 1/4 שעה פענחתי את ה"תעלומה" והלכתי לישון רק כדי לגלות בבוקר מבעלי שכן ישב לראות עד הסוף שאכן צדקתי), שאטר איילנד, וב.א.י. אולי הדמות הזו מופיעה בספרים אחרים שלו שטרם תורגמו... אני לא יודעת וככל הנראה לא אדע לעולם כי אין לי כרגע כוונות לבדוק את זה,במיוחד אם זה ידרוש ממני להתחיל לקרוא באנגלית, דבר שאין לי כוח, זמן או רצון לעשות. בכל מקרה זה דבר פעוט שניתן להתגבר עליו בקלות, ובכל זאת ליהנות מהספר הזה הנאה שלמה. בקיצור- מומלץ.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מיס מאניפני
אותיות הכשף

אותיות הכשף

ג'ואן האריס

אוף כתבתי ונמחק לי... איזה עצבים! אני אנסה לשחזר את מה שכתבתי ואם במקרה זה יופיע פעמיים... לא נורא.
לכאורה יש לספר הזה פוטנציאל להיות אחלה ספר.
*כותבת הספר,ג'ואן האריס, זכורה לי לטובה מספרים אחרים שלה,"5 רבעי התפוז" היה חביב עלי במיוחד.
*פנטזיה זה ז'אנר שאהוב עליי במיוחד, והסיפור פה הזכיר לי, על סמך קריאת הכריכה האחורית, את הספרים של טרי פראצ'ט (מה איתו באמת? הוא עוד חי? מישהו יודע?) "בני החורין הקטנים", "כובע מלא שמיים" וכיו"ב שהיו מוצלחים מאד.
*מיתולוגיה נורדית מעניינת מאד, אני אפילו צלחתי את הספר של ניל גיימן שכרגע אני לא זוכרת את שמו שהיה משופע במיתוסים נורדיים.
אז למה למה למה הספר הזה היה לי כ"כ משעמם???
מאדי ברזל בת הנפח היא ילדה מאד משונה, יש לה סימן של אות כשף, והיא רואה דברים שאחרים לא רואים. ההתחלה בה היא "מנקה" את המרתף של הפונדק היתה מוצלחת מאד ההמשך- לא כ"כ. קשה לי להצביע על הסיבות הספציפיות לחוסר ההנאה שלי מהספר, אני רק יודעת שלקח לי כמעט חודש לגמור אותו-וזה המון זמן בשבילי. רוב הזמן הספר ישב לידי במשרד כאבן שאין לה הופכין בזמן שאני העדפתי להתעדכן בynet, לקרוא ביקורות שלכם על ספרים אחרים פה ב"סימניה", בעיקר לשחק סוליטר ומדי פעם, מה לעשות, גם קצת לעבוד...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מיס מאניפני
הנדון למוות ברח

הנדון למוות ברח

אגאטה כריסטי

אז אחרי תקופה ארוכה של קריאת זיבלוני מתח גרועים ומעצבנים חזרתי למלכה הבלתי מעורערת של ספרי המתח- אגתה כריסטי. מצאתי 3 ספרים שלה שטרם יצא לי לקרוא וזה אחד מהם- שקעתי בו בהנאה. במילה אחת- מ-ע-ו-ל-ה! בכמה מילים- איך האישה הזאת יודעת לכתוב מתח, אין דברים כאלה. אז נכון שהרקולה פוארו הוא לא הבלש האהוב עליי ביותר,ואם כבר אני מעדיפה את גברת מארפל האלמותית או אפילו (רחמנא ליצלן) את פרקר פיין, אבל אפילו הוא לא הצליח לעצבן אותי ולגרוע מהחוויה הנהדרת של הקריאה בספר. לא צפיתי שום טוויסט בעלילה, כל ההנחות שלי (בעצם למעט אחת), היו שגויות וכשגיליתי מי הרוצח הייתי בשוק כי ממש לא חשבתי בכיוון, אפשר להגיד שחשדתי בכל דמות אחרת, רק לא בדמות הזו (ולא אומר עוד כלום ע"מ לא לעשות ספויילר). אז נכון שהתרגום מיושן והפונט מזעזע, והיו חלקים שלמים בספר שקצת נמחקו בעת ההדפסה (הוצ' מזרחי- לידיעתכם) אבל עם כל זה- נהניתי מאד ואני תיכף מתחילה את "4 הגדולים". שבת שלום.

לפני 14 שנים•מיס מאניפני
לנצח

לנצח

אליסון נואל

אני אוהבת ספרות נוער ובעוונותיי גם רומנים רומנטיים. את דמדומים מאד אהבתי וגם את ההמשכים שלו וחשבתי שהספר הזה יהיה דומה. אז זהו, שממש לא! הספר רע! ממש רע, כתוב נוראי, הסיפור נוראי הדמויות שטוחות ומעצבנות. אין בו כלום, העלילה מטופשת , אין בו שביב של מידע שיכול להועיל או להשכיל את הקורא, פשוט מזעזע- למה שמישהו יקרא את הזבל הזה לא ברור לי- הסיבה היחידה שקראתי אותו (ולא סיימתי -יש לציין) היא בגלל שלא היתה לי ברירה- זה מה שיה לי בתיק כשחיכיתי לחברה ולא היה שומדבר אחר בסביבתי לקרוא חוץ מהתפריט ואותו קראתי 10 פעמים מכל כיוון אפשרי... בקיצור תחסכו מעצמכם את הזיבלון הזה, פשוט חבל על הזמן.

לפני 14 שנים•מיס מאניפני
נוילנד

נוילנד

אשכול נבו

מאז ש"נוילנד" יצא לאור רציתי לקרוא אותו. חיכיתי בהתרגשות לספר החדש של אשכול נבו, כי אהבתי מאד את הקודמים. רצה הגורל ולא הצלחתי להתפנות ולהגיע לחנות לקנות את הספר והדבר נדחה ונדחה ונדחה. במהלך הזמן הזה התחלתי לקרוא ביקורות על הספר ורובן היו, איך לומר, לא אוהדות במיוחד.. עכשיו, אני בתאדם שבכל דבר בחייה מעדיפה להקשיב רק לעצמה ולא דווקא מתרשמת מדעות של אחרים אבל הספק, אפעס, התחיל לחלחל, במיוחד אחרי הביקורת של אלון דה אלפרט שפרטה את ה"שגיאות" (?) שנעשו בספר או אולי נכון יותר לומר את הפגמים שפגעו בהנאתו של הקורא והקשו עליו להתחבר והתחלתי קצת קצת להתבעס בשוליים, וההתלהבות והציפיה התחילו להתנמך. הגיע היום וסוף סוף חזרתי הביתה עם ערימה ענקית של ספרים ביניהם גם "נוילנד" ופתאום- לא בא לי, לא בא לי על הספר. קראתי לפחות 3 זיבלוני מתח שלא נהניתי מהם בכלל, את "בניגוד להוראות היצרן" שקראתי אותו בלילה אחד והתעצבנתי עליו נוראות (אבל זה לביקורת אחרת), ו"נוילנד"... חיכה בשקית בסבלנות בזמן שאני החלטתי לשוב ולקרוא שוב את "דמעות של אש" של דבורה עומר במקומו.
לקח זמן, הספר ישב בשקית לפחות שבועיים עד שלקחתי אותו בידי והתחלתי לקרוא. הוא כ"כ לא משך אותי שהוא בילה עוד שבועיים כ"ספר תיק"- יושב בתיק ומחכה לעת בה אני אתקע בתור לרופא, או אשב לבד בארוחת צהריים ואז אשלוף אותו כדי להעביר את הזמן. אבל בסוף, איו מה לעשות ובסוכות התיישבתי לקרוא אותו ברצינות ולתת את מלוא תשומת הלב ומה אומר לכם- צדקתי כשהתעלמתי ממנו כ"כ הרבה זמן וצדקו קודמיי המבקרים בחוסר ההתלהבות שלהם מהספר. היה בו משהו טרחני, לא אמיתי, לא מתחבר לכלום. אני אוהבת בד"כ סיפורים שמערבבים עבר והווה יחד אבל פה זה היה קיטשי ומאולץ. בכלל כל הסיפור היה לי הזוי מדי- אולי בגלל שלא טיילתי בדר' אמריקה ואף פעם לא נמשכתי לחלק הזה בכדור הארץ אז לא הצלחתי להבין את ההתלהבות. גם ענבר וגם דורי- דמויות פתטיות ומעצבנות, במיוחד דורי בקשר שלו עם נטע (נטע זה לא שם של בת?)- מה זה הכמעט סימביוזיה הזו- זה לא בריא בשום צורה- לא פלא שלילד היה יותר טוב כשהוא היה בחו"ל... לא יודעת, אמנם באתי עם ציפיות נמוכות מהמתבקש לנוכח אהבתי את הספרים הקודמים ואפילו עם הציפיות הנמוכות, התאכזבתי.

לפני 14 שנים•מיס מאניפני
המסע המופלא של פומפוניו פלאטו

המסע המופלא של פומפוניו פלאטו

אדוארדו מנדוסה

אהבתי. בדומה לספריו "תעלומת הקבר המכושף" ו"מבוך הזיתים", שוב סיפור מתח קליל קליל וכיפי. תעלומת הירצחו של גביר יהודי מנצרת, אותה פותר פילוסוף רומאי חביב ומסובב לגמרי.
בספר מופיעות דמויות מוכרות (מי יותר מי פחות) כמו הנאשם- לא אחר מיוסף, נגר חרוץ, בעלה של מריה ואב (לא לגמרי בטוח) של ישו הקטן והחמוד... בסה"כ ספר נחמד ומענג להעביר איתו כמה שעות של שקט ונחת.

לפני 14 שנים•מיס מאניפני

ביקורות נוספות על "העמדה "

העמדה

העמדה

סטיבן קינג

ספרי סוף העולם הם כבר מזמן סוגה בפני עצמה, בין אם הסוף מגיע בעקבות מלחמה אטומית כלשהיא, על ידי חייזרים, ערפדים, טכנולוגיה תבונית שקמה על יוצרה, או כמובן – מגיפה. נדמה שבשנים האחרונות קיימת אינפלציה מתמשכת בפרסום של ספרים מהתחום הזה. יש כאלו המתמקדים בתקופה הנתונה שהעולם כבר חרב מזה שנים, ובהתמודדות האנושית עם ההשלכות, יש כאלו שעוסקות בתיאור הכאוס והאימה של החיים בעולם כזה. רובם ככולם מתמקדים במאבק ההישרדות של דמויות בודדות במציאות האכזרית שנוצרה.

הספר עב הכרס הזה (למעלה מ-1000 עמודים), מהוותיקים יחסית בתחום (יצא לראשונה בשנת 1978), מתאר את הימים האחרונים של העולם המוכר לנו. תחילת שנות ה-90, נגיף מהונדס משתחרר מפרוייקט סודי של צבא ארה"ב, ובמחדל בודד פורץ החוצה. בניגוד לקורונה המוכרת לנו היטב, מקדם הדבקה שלו עצום, המוות הוא מהיר מאוד (לא יותר מימים ספורים) ואחוזי התמותה מפלצתיים – 99.4%. אנשים מתים בתחילה בבתי חולים ובהמשך בבתים, במכוניות (בנסיונות להימלט מהערים), וברחובות. המערכות קורסות במהירות, המשטר הצבאי לא מחזיק מעמד זמן רב, ואין אפילו די זמן לכאוס חברתי מוחלט. בתוך ימים לא רבים נותרים אנשים בודדים וכל ערי ארה"ב נהפכות בעצם לערי מתים מבעיתות. וארה"ב כולה לנקרופוליס אחת גדולה.
הלילה יורד על ניו-יורק השוממת, ובאין מי שיתחזק את התשתיות החשמל כבה. החנויות מלאות כל טוב, גורדי השחקים ניצבים כתמול שלשום, אבל המתים גודשים את הדירות, את הרחובות ואת הרכסים. הניצולים הבודדים מהלכים בין פקק התנועה הדומם, המומים ממותם של כל מי שהם מכירים. הם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, אבל איזה ערך נשאר למעשים בעולם שומם? לכל מעשה שהוא? שממת קיפאון ודממה יורדת על עיר הרפאים. בלי מיזוג אוויר, העיר תהפך תוך זמן לא רב לגיהנום של צחנה, מחלות ואימה.

העולם שלנו, עם כל המחדלים, המלחמות והרוע, הוא עדיין מקום די בטוח לרוב האנשים ברוב הזמן, והחברה האנושית השכילה ליצור ציווילזציה שבה מליוני אנשים קמים בבוקר נהנים מחשמל זמין, תחבורה, אוכל ותרבות, וכן, הם גם לא חוששים להירצח או להיאנס סתם כך באמצע היום. אבל כאשר הכל קורס צריך לאתחל את כל המערכת מחדש. בעולם כזה, אליבא דקינג, הטוב מול הרע נעמדים שוב זה מול זה בצורה קמאית כמעט, וכל אדם צריך לבחור את העמדה שלו. וכך, אט אט מתחילים בני האדם הנותרים להתקבץ ולהתמיין לשתי קבוצות דיכוטומיות, סביב שתי דמויות ארכיטיפיות. הטוב בעיירה בולדר שבקולורדו, אל מול הרע בלאס-וגאס שבנבדה. הטוב מגולם על ידי אישה שחורה בת 108 והרע על ידי נבל, נווד, ומרובה שמות (שהבנתי שהוא ממשיך להופיע בספרים אחרים של קינג).

קינג, בונה סיפור עם ריאליזם תיאורי רחב יריעה, יחד עם סיפור כמעט מיתולוגי, קמאי, על הכוחות הבסיסיים של האנושות. יש פה ניסיון מרשים לגעת בנקודות מאוד עמוקות ומעניינות, יחד עם עלילה רחבה ומרתקת. בעיני העלילה התיאורים של החורבן והסיפור די טובים, אבל הרעיונות והעומק העלילתי פחות טוב, ויש לזה כמה סיבות.
הדבר הראשון הוא שהדמויות ברובן לא עגולות ולא מספיק מורכבות, או שהן טובות ונאצלות או שהן מושחתות ואפלות. נכון, הם לא מושלמות, והתיאור של העולם הפנימי שלהם כתוב היטב. אבל המשיכה של הדמויות, לטוב או לרע, היא כמעט טבעית או נתונה מראש, ואף שקינג מנסה לעסוק באפשרות הבחירה והשינוי, אצל רובן המכריע של הדמויות נדמה שהבחירה כפויה עליהן. יש שתי דמויות יוצאות דופן, מסוכסכות, שנמצאות בצד אחד אבל נמשכות לצד השני, אבל דווקא הן, שהבחירה באמת עומדת לפתחן, לא מצליחות לעורר אמפתיה וחיבור. סלידה תהיה מילה מדוייקת יותר.
סיבה נוספת היא הטוויסט הפנטסטי שתמיד יופיע בספרים של קינג. זה סימן ההיכר שלו, ויש בו ייחודיות ויופי, אבל הוא גם קצת פוגם במורכבות של העלילה ובריאליזם שלה.
השאלות הטרייויאליות של איך בונים חברה מחדש? כיצד יוצרים את החוק, את הכלכלה, את זכות הקניין, את מערכת הענישה והשיפוט. כל השאלות הללו לא זוכות לטיפול מעמיק, וגם כאן התיאור של קינג, לדעתי, לוקה בפשטנות יחסית.

אבל אחרי הכל מדובר בספרות פופולרית, וביחס אליה מדובר במוצר לא רע בכלל, ואיך שלא יהיה מדובר באפוס אפוקליפטי רחב יריעה ומרשים. מהנה. קולח. חווייתי מאוד, עם אווירה אפלה, מוריבידית, שיש בה גם קורטוב של תקווה. בספר הזה אין גיבור יחיד, יש חבורה שלמה של אנשים, אך הדבר לא פוגם בחוויה. אני חושב שזה הספר היחיד שלו שקראתי, אבל מעריציו אומרים שזה מהטובים שלו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•יוסף
העמדה

העמדה

סטיבן קינג

מדברי אלברט איינשטיין: " אינני יודע באיזה נשק יילחמו במלחמת העולם השלישית, אך במלחמת העולם הרביעית יילחמו האנשים במקלות ובאבנים".

*

סיימתי לקרוא את הספר בשעת לילה מאוחרת מאוד ופניתי להירדם על משכבי, אך השינה חמקה לה והותירה אותי ער עם ההתרשמות מתוכן הספר וביחד עם זאת עם המחשבות על נבואות העבר על האפוקליפסה הצפויה לבוא על הגזע האנושי בזמן מהזמנים אם מידי הטבע ואם מידי האדם. היו אלה כ-1050 עמודים לא ממש מרתקים המספרים את קצור תולדות סופה של הציוויליזציה (או יותר נכון – כמעט סופה).

מפעם לפעם צצים בעולמנו תימהוניים החוזים את קיצו של העולם. יש הטוענים שהדבר יבוא בדרך הטבע כשאחד מתוצריו הקדומים של המפץ הגדול יצוץ מהחלל ביום מהימים, יחבור לעולמנו באופן שיוכיח את תורתו של ניוטון ובכך גם יביא חורבן של ממש על העולם וייצוריו.

לעומתם יש הטוענים שמחריבי האנושות יבואו מתוכה בהיותם נושאים את נס האמונה הקיצונית או נס הלאומנות הכאוטית, או מתוך טעות שאין חזרה ממנה, דבר שיעשה תוך הפעלת כלי הנשק ממעשה ידיו של האדם עצמו.

*

עלילת הספר "העמדה" מתאר את האפשרות השלישית ומגולל לנגד עינינו את אחד מתרחישי האימים העלולים לבוא על העולם כתוצאה מהכנות מנהיגיו למלחמת עולם טוטלית, שלאחריה עלולים דבריו של אלברט איינשטיין להתגשם.

מחדל של עובדי מעבדה מאפשר לנגיף על שפותח במקום לשמש כנשק למלחמה ביולוגית, לחמוק דרך מנגנוני ההגנה שהוצבו בפניו. הנגיף נישא על גופו של אחד מעובדי המעבדה בעת שזה ניסה למלט את עצמו ואת משפחתו ממר הגורל. הנמלט הופך את עצמו מבלי דעת לפצצה ביולוגית ומפעיל תהליך שרשרת שמביא בתוך זמן קצר מאוד את מותם של למעלה מ-99% מאוכלוסיית העולם, כשהוא ומשפחתו בתוכם. המעטים שנותרים בחיים הם אלה שגופם היה חסין אל מול נגיפי המתקפה הביולוגית.

הספר מתמקד במעטים מתוך אותם ניצולים שנותרו במקומות שונים בארה"ב, שם מצאו את עצמם כשהם שארית הפלטה של קהילתם, מרגע פגיעת הנגיף הקטלני בבני משפחתם וכל הסובבים אותם, ועד הגיעם למקום המבטחים. חלומות השבים וחוזרים בשנתם של הניצולים מכינים אותם לקראת ההחלטות להם יגיעו מאוחר יותר.

כאן נכנס הסיפור לערכיו הסמליים. הניצולים מתחברים לשתי דמויות שונות המופיעות בחלומותיהם, דמויות המייצגות את הטוב והרע שבנפש האדם ואת העימות המתמיד שביניהם. את הטוב מייצגת אביגייל פרימנטל אשה שחורה בת 108 שרואה את עצמה כמצויה בשליחות אלוהית אל מול הרוע הצרוף הגלום בדמות שטנית הנושאת את שמו של רנדל פלאג.

שתי הדמויות חוזרות שוב ושוב בחלומותיהם של הניצולים ולכאורה הם נדרשים לנקוט עמדה להציג את הזדהותם במי מהדמויות ומתוך כך את בחירתם בין הטוב לרע. על פי עמדה זו הם מתחילים בנדודים ונושאים את רגליהם ליעד הסופי בו יחברו לדומים להם. הספר מתמקד בעיקר באלה הבוחרים בחסותה של אביגייל וביחד עם זאת חודר לפרקים אל המתרחש בקרב המצויים בעמדה האחרת, תוך שהוא מחדד את השונות הרבה בהוויה של שני הצדדים.

מהתפתחות הסיפור מסתבר גם שלא בהכרח בחירתם של חלק מהניצולים תואמת את אופיים. בחלוף זמן קצר הם נתונים להשפעת התפתחויות שאינן לרוחם, או שהם מעדיפים להימצא תחת שליטה ברורה וסדר מוכתב בציוויליזציה שצפויה לקום על גבי חורבות קודמתה, גם במחיר שאינם שלמים עמו ובעיקר בחיים תחת פחד וטרור.

*

שבע מאות העמודים הראשונים הם טרחניים, לא ממוקדים וממש לא מעניינים. במילה אחת - שעמום. חלקו הטוב יותר והמעניין באמת של הספר מצוי דווקא בשלישו האחרון של הספר, שם התאפשר לי לקרוא את הספר בסקרנות ובשקיקה.

הספר כשלעצמו אינו מהטובים שהגיעו לידי, למעשה ובדיעבד הסתבר לי כי עדיף היה לי לפרוט את 1050 דפיו לשלושה ספרים אחרים ולא להשחית עליו את הזמן שהשקעתי בו. ביחד עם זאת ובעיקר בכדי לנחם את עצמי השקעתי בכל זאת כמה מילים בנקודות האור הבודדות שמצאתי בו. אף כי דווקא העמוד האחרון מרמז על קלקול השורה, נידמה לי שהסופר מנסה לתת תחושה כי מעז ייצא מתוק, האנושות תשקם את עצמה, ואולי אף תלמד שלא לחזור על טעויות העבר. אשרי המאמין הנוהג להשלות את עצמו, שכן העולם אותו עולם והאדם אותו אדם.

דרך אחרת להתייחס אל הספר היא כאל תמרור אזהרה. סגנונו של הסופר ידוע ומוכר ולכן איני "חושד" בו שהוא הוגה דעות ומתריע בשער, אלא סופר המרבה לכתוב בסגנונו זה, אבל את מסקנת התמרור אפשר בהחלט לקנות. לפחות כלקח.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•בן אסתר
העמדה

העמדה

סטיבן קינג

בשתי מילים: אחלה ספר.

ביותר משתיים:
ציפיתי ליותר. מעריץ של קינג אמר לי, "כל אדם חייב לקרוא פעם בחייו את 'העמדה'". לא לקחתי אותו ברצינות כי בכל זאת זה רק הסופר הלאומי של מדינת הוליווד והאיש שכתב את 22/11/63, אבל עדיין אמרתי, "בואנ'ה, אולי יש פה משהו". והשם, כמובן. "העמדה". והמאבק בין הטוב לרע. מאז הארי פוטר לא הבטיחו לי מחזה אפי שכזה על אותו מאבק נצחי.

אלא ש... סטיבן קינג.

וזה לא דבר רע, סטיבן קינג.
כבר מהרגע הראשון הוא מספר את הסיפור היטב באותה לשון מיומנת ומוכשרת מאוד של מספר סיפורים מחונן. הסיפור הוא שבבסיס צבאי, ארצות-הבריתי כמובן, פיתחו דגם של שפעת על בכדי להילחם בה בלוחמה ביולוגית אלא שבמכון הפיתוח קרתה תקלה והנגיף פורץ החוצה. כולם מתים שם די מהר חוץ מאידיוט אחד מנוזל שחושב שהמעשה הנכון יהיה לברוח החוצה לפני שמישהו יעלה על זה. אלה, בכל אופן, שני העמודים הראשונים. מה שקורה אחר כך זה תיאור מוצלח מאוד של התפשטות הנגיף ושל ההתמודדות של השלטון עם המשבר (ספוילר: השלטון לא עושה את העבודה, הצבא תופס פיקוד ובכל זאת כולם מתים). בעמוד ארבע מאות רוב האנושות כבר מתה חוץ מכמה דמויות מרכזיות שמנסות להתמודד עם ערי הרפאים השקטות וזרועות הגופות והמוות.

כאן, אחרי האפוקליפסה, סטיבן עושה משהו מקורי ועושה אותו היטב: כל הניצולים מתחילים לחלום שני חלומות. האחד הוא על בית עץ בנברסקה המוקף בשדה תירס ובמרפסת שלו יושבת אמא אביגיל, שהיא אישה שחורה בת יותר ממאה. היא קוראת לחולם לבוא אליה. החלום השני לעומת זאת הוא תערובת של סיוט ושל עוצמה ובו ראנדל פלאג, האיש האפל, מבטיח הבטחות וקורא לחלום לבוא אליו. ואז החולמים בוחרים את העמדה שלהם והולכים כל אחד אל הבחירה מתוך ידיעה שלא רחוק היום ששני הגושים ילחמו האחד בשני.

שוב, זה אחלה ספר.
הוא כתוב היטב כמעט לכל אורכו. כמעט ואין בכל אלף עמודיו רגע דל או משעמם. לעיתים סטיבן מצליח אפילו לשכנע בעומקן של דמויות מסוימות ולכל הפחות חלקן נורא חביבות. כל החלקים עם אמא אביגיל הם לא פחות מאדירים ועבורי היו שירת פופ צרופה. כשמתים אנשים לפעמים זה מצליח לבאס למרות שתשע ותשע אחוז מהאנושות מתה עוד לפניהם בשלב די מוקדם. כשלא מתים אנשים שכמעט מתו אתה אומר, "אה, מגניב".

ועם זאת... סטיבן קינג.
המאבק הסופי בין הטוב לרע, על אף הדיכוטומיות המוחלטת שהספר מתהדר בה ובכך מתחייב לאיזושהי תיאטרליות מדהימה של מחזה מוסר גדול מהחיים – לא מגיע לידי מיצוי. אולי סטיבן קינג צריך פשוט לוותר על הסופים שלו, הם אף פעם לא תואמים את שאר הספר וכבר פעם שנייה שאני מתאכזב. ולפעמים נדמה שסטיבן עוסק באיזה פולחן הוליוודי קדמוני ומקריב את דמויותיו ורעיונותיו הטובים ביותר על מזבח הפופ. חבל לו, חבל לי, ובכל זאת: אחלה ספר.

והנה ציטוט שמבהיר את המיטב שבספר ואת הפספוס הלא כל כך נורא שבו:

"פראני", אמר, ופנה אליה כך שיוכל להביט בעיניה.
"מה, סטיוארט?"
"ת'חושבת... את חושבת שאנשים בכלל לומדים משו?"
היא פתחה את פיה לדבר, היססה והשתתקה. מנורת הנפט היבהבה. עיניה היו כחולות מאוד.
"אני לא יודעת," אמרה לבסוף. נראה כי התשובה לא מספקת אותה. היא התאמצה לומר עוד משהו, להאיר את התשובה הראשונית שלה. והיא יכלה רק לומר זאת שוב:
"אני לא יודעת".

והרגע הזה כל כך מוצלח כי גם אני קצת וויתרתי על גורל האנושות. וסטיבן, בחוכמתו הקיימת בהחלט, גם קצת וויתר. הוא נתן להם עולם חדש, כל המשאבים כבר קיימים והכל רק מחכה שאולי הפעם הם יקימו ציביליזציה בריאה ונכונה. על אף הסוף הטוב (וזה ממש לא נחשב ספוילר, בחייכם) ולמרות שרוב הדמויות או רעות מאוד או טובות מאוד - אהבתי שלפחות את האמירה הזו הוא ידע להכניס. אולי בתוך מלך ספרות הפופ מסתתר חתרן קטן.

והערה על התרגום: גרוע בסגנון הניינטיז, אבל לא בלתי נסבל.
והערה לסיום: אחלה ספר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•zooey glass
העמדה

העמדה

סטיבן קינג

זהו. היום סיימתי לקרוא את "העמדה", וחזרתי אל המציאות אחרי המסע הארוך בעולמו הקסום וההזוי של סטיבן קינג. והאמת? היה שווה. כמו טיול ארוך בחו"ל, באיזו מדינת עולם שלישי עם תרבות יוצאת דופן ואמצעים סניטאריים מינימאליים, ונופים עוצרי נשימה, ככה גם הספר הנהדר הזה, ובכלל - כל ספריו (הטובים) של סטיבן קינג. כי סטיבן קינג הוא קודם כל סופר של אווירה. הספרים שלו מציעים לקורא חוויה מסוג יוצא דופן, שונה לחלוטין מקריאה בספרים סולידיים יותר, אפילו אם הם מתשייכים לספרות הפנטזיה. קינג מוכר לקורא הזיה. ולאורך הקריאה אנחנו חווים מסע שמאתגר את החושים ואת השכל, באופנים שכמעט אף סופר לא מצליח ליצור, כך שהחוויה והתחושה נשארים איתנו גם הרבה אחרי הקריאה.
"העמדה" נפתח בתסריט אימים - וירוס קטלני שפותח במעבדה סודית של צבא ארצות הברית משתחרר, וגורם למותם של כמעט כל בני האדם. נותרים אנשים מעטים בלבד, שניחנו בחיסון טבעי לוירוס. אותם אנשים, המומים ומתאבלים על מות האנושות והציביליזציה, מגלים עד מהרה שמישהו קורא להם. בחלומותיהם מופיע בפניהם ברנש מפחיד למדי בשם רנדל פלאג, שמורה להם למצוא אותו ולהצטרף אליו. בחלומות אחרים הם פוגשים בקשישה כהת עור חביבה שמבקשת מהם שיבואו אליה. ברור למדי כי רנדל פלאג הוא רע, בעוד הקשישה (המכונה אימא אבגייל) היא טובה. כעת נותר לכל אחד לבחור, ולהחליט לאיזה מחנה הוא מצטרף.
אמריקה הישנה והטובה, שנחרבה כתוצאה מהוירוס הקטלני, הולכת ומשתנה לאורך הסיפור באופן פנטסטי, ונעשית דומה יותר ויותר ל"ארץ התיכונה" של טולקין מ"שר הטבעות" - ארץ קסומה עם קסם ממשי למדי וגם מפלצות ממשיות. בקיצור - חוקי המשחק השתנו.
העלילה המרתקת הולכת ומשתנה לאורך הספר ממה שמתחיל כרומן נבואי שמזהיר מפני סכנות כדוגמת נשק להשמדה המונית (במובן מסוים הספר מזהיר מכך לאורך כל העלילה) והופכת בהמשך לפנטסיה של ממש, בה הגיבורים, אנשים שהזהות שלהם וכל מה שמאפיין אותם קשורים בעולם הקודם - זמר רוקנרול, קאובוי שתקן, רוצח סדרתי, פרופסור לסוציולוגיה ועוד ועוד, צריכים להתאים את עצמם ולהשתנות בהתאם, בכדי לשרוד ביקום הפנטסטי שהולך ומתגבש.
הספר ארוך, ארוך מאוד. קינג מספר את הסיפור הארוך והפתלתל מעיניהן של מספר רב של דמויות, לכל אחת הסיפור האישי שלה. הדמויות עמוקות מאוד, רב גוניות.
בספר הזה מדגיש קינג את הרעיון הפילוסופי שמנחה אותו למעשה בכל ספריו - המאבק בין טוב לרע. כאן הרעיון הנו הבסיס לספר. מה משמעות הקיום? האם נולדנו כדי לעבוד איזה אל באופן עיוור? או פשוט כדי להנות עד שנמות? תשובתו של קינג פשוטה - כל אחד מאיתנו הנו כלי משחק במאבק קוסמי בין טוב לרע. כל אחד מאיתנו צריך לבחור, ולנקוט עמדה - האם אני טוב או האם אני רע. לכן אין ממש גיבור ראשי לסיפור, שכולל מגוון רחב של דמויות. הגיבור הוא הרעיון הפילוסופי, המאבק, העמדה שכל אחד קובע לעצמו.
מעריצי סטיבן קינג ההדוקים טוענים שזהו הטוב בספריו. אני נוטה להסכים עמם.
סטיבן קינג עצמו טען שרנדל פלאג, הרע המוחלט של הסיפור, הנו הנבל הרשע הטוב והמורכב ביותר שיצר אי פעם. אני, באופן אישי, התרשמתי יותר מפניווייז הליצן, הרשע מהספר "זה", שהפחיד אותי הרבה יותר וגרע שינה מעיני.
כך או כך, "העמדה" הוא ספר נהדר. הוא אמנם ארוך מאוד (מעל 1000 עמוד) ולעתים מדשדש, ואינו נטול חורים בעלילה וקטעי חוסר היגיון (אני יודע שזה ספר פנטזיה, אבל תאמינו לי - גם בפנטזיה יש היגיון). ואף על פי כן - זהו אחד הספרים הטובים שקראתי.
הספר נכנס לפנתיאון האישי שלי, ואני ממליץ עליו בחום.

לפני 13 שנים•שומר היערות
העמדה

העמדה

סטיבן קינג

מתחביביי: לאחר שאני מסיים לקרוא ספר שריגש אותי ומילא אותי במחשבות, אני נכנס לאתר שמאגד ציטוטים מתוך הספר (כמו Goodreads) ועובר עליהם אחד אחד, לאט לאט, כדי לתת למסרים של הספר לחלחל עמוק עמוק לתוכי ולתפוס שם קביעות. סטיבן קינג גרם לי לעשות את הדבר המשונה הזה בשלושה מספריו (סיפוריו): "המייל הירוק", "ריטה היוורות' והבריחה משאושנק", וכמובן, הספר האדיר הזה - "העמדה".
מה אפשר לומר על הספר הזה שעוד לא נאמר? נדמה כי הכל יש בו: אימה, רגש, פילוסופיה ואקשן - הרבה מאד אקשן!, עד שאתה תוהה כיצד אפילו 1056 העמודים הספיקו כדי להכיל כל כך הרבה אתגרים מחשבתיים ובירורים אידיאולוגיים.
נדמה שהספר הזה מקיף הכל - את כל הרהורי והשגות האנושות מאז שהאדם התחיל ללכת על פני כדור הארץ ועד ליום שבו סטיבן קינג חתם את "העמדה". תתחילו מתיאלוגיה, ותסיימו - לכו תדעו איפה - במאבקי אידיאולוגיה נוסח המלחמה הקרה, או סתם וויכוחים על הפסיכולוגיה האנושית. כי זה בדיוק מה שקורה בספר. (אני תוהה איך נותר מקום לכל כך הרבה אקשן, מתח ואימה בספר הנהדר הזה. מבחינתי זו אחת מיכולותיו הקסומות של מלך האימה.)
כמו בספר "זה", שם כתבתי שהדמויות הראשיות ילוו את הקורא למשך שארית חייו ומותם יכאיב לו כמו מות יקיריו, כך גם בספר "העמדה", הדמויות האלה תמיד יישארו עם הקורא, כי הן כל כך אנושיות, וכל כך אמיתיות, שאפילו מותו של (ספוילר ספוילר ספוילר, רדו שתי שורות למטה!!!) חירש-אילם יכול לגרום לך להזיל דמעה. תאמינו לי שהייתי ככה קרוב להזיל דמעה (את 400 העמודים האחרונים קראתי תוך 8 שעות, כי הספר סירב לתת לי להניח אותו!)
כל מי שמחפש להעשיר את עצמו להמשך חייו, ולא רק להעביר את הזמן הפנוי, -זה- הספר!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אבק ספרים
העמדה

העמדה

סטיבן קינג

על מצב בו רוב המין האנושי מושמד בגלל טעות אנוש קראנו בדי הרבה ספרים, וראינו בדי הרבה סרטים. אני מניחה שלדמיין "איך זה יהיה אם אני אשאר האחרון/ה בעולם" הוא אחד הדמיונות - פחדים הנפוצים. רוב אלה שכתבו על זה מסכימים, שהדבר הראשון שיעשו הניצולים, עוד לפני שישתחררו מההלם, יהיה לחפש יצור אנושי נוסף להיות אתו, ואחר כך עוד אנשים, ולהפוך לקבוצה.

קינג כותב ספר רחב יריעה ביותר - מעל 1000 עמודים - המתאר את המצב הזה מנקודת ראותו. הוא מקדיש את הרבע הראשון של ספרו לתאור רשעותם של האחראים לנזק - בעיקר אנשי צבא - שלא רק שנרדמו בשמירה על הנגיף, הם מהוים גם איום על הניצולים. אבל קינג הוא אמריקאי שינק קונספירציות עם חלב אמו. ואז הוא מחלק את הניצולים ל"טובים" ו"רעים" ומעמת את שתי הקבוצות.

הספר מעניין, למרות שנראה שלקינג יש עודף רעיונות וסצנות: כשהוא רוצה לתאר מצב כלשהו, הוא מביא יותר דוגמאות מהנדרש ולפעמים הרגשתי שהוא פשוט אינו מסוגל להרפות, ושופך המון תאורים אחרי שהנקודה כבר הובהרה. חלק מרעיונותיו טובים ומחדשים - כמו התאור על "הדחוי" - זה שאוגר את דחיותיו כדי שישמשו את עלבונו ואת כעסו, ומסרב להרפות מהם, ולהסכים להיות לא דחוי...מבריק.

קינג מתאר עולם הנע בין טוב ורע, שחור ולבן. הטוב הוא אלוהים, הרע הוא השטן, ושניהם נידונו למאבק חסר הכרעה לנצח, כשכלי המשחק הם בני אדם. תפיסתו של קינג על בני אדם היא דיכוטומית: הם טובים או רעים, לא גם וגם.
התפיסה הדתית - גם היא אמריקאית מאד - יחד עם כוחות על-טבעיים קצת הפריעו להנאתי מהספר: בכל מקום בו אין פיתרון קינג מגייס כוחות על-טבעיים.
מה שלא שייך לחדשנות או לכוחות על-טבעיים הם תפקידי הגברים והנשים בספר: הגברים מנסים להפעיל את החשמל, מקימים צוותי עבודה, בונים. הנשים מבשלות, אופות עוגות מכבסות ו...מנחמות. טוב, הספר יצא לאור בארה"ב ב 1988.

קינג יודע לספר סיפור מרתק, בונה דמויות שאפשר להזדהות איתן, יש לו המון רעיונות - חלקם מבריקים. הגעתי לספר הזה דרך ביקורת (תודה, הקיסרית הילדותית!) שסיקרנה אותי ונהניתי מקריאתו, למרות ההסתייגויות. אנשים שאוהבים סיפורי הרפתקאות, קצת אימה ומתח, וגם דמויות חד משמעיות, שאי אפשר להתבלבל בין "טובים" ל"רעים", יהנו ממנו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•yaelhar
העמדה

העמדה

סטיבן קינג

הגעתי עד עמוד 495 ולא יכולתי להמשיך יותר את השיממון הזה:
יכול להיות אם "העמדה" היה בין ספרי קינג הראשונים שקראתי הספר היה יותר מעניין אותי.
לצערי העלילה די שבלונית (מסעות אין-סופיים של ניצולי השואה והאינטרקציה ביניהם), יש קצת מהזוועות המצופות בדרך, אבל המסע נימשך ונימשך ללא שום תכלית (לא מבין למה הם נודדים במקום להשתקע סוף-סוף באיזה מקום ולבנות יישוב קבע לשארי הפליטה).
מעט מדי תיאורי נבלים/באד-גייז/זוועות שתמיד מוסיפים עוד צבע (שחור?) לעלילה.
יכול להיות שמשום שאני מעדיף יותר שילוב של מד"ב עם זוועתונים הופך את הספר הזה לקצת פרווה בעייני.
אודה למי שיגלה לי אם בסוף יש איזו התפתחות פנטסטית שתעורר קצת עינין להמשיך בקריאה.
--------------------------------------------------------------------------------------
עידכון חדש מה 17.07.2021:
החלטתי לסיים את הספר ומה אגיד ,שלמרות ההתחלה הגנרית משהו ההמשך דוקא התברר יותר ויותר מעניין:
הדמויות קיבלו עומק ורגש (הטובים סוף סוף מתחילים לבנות יישוב קבע), התיאורים של הרעים נעשו יותר מעניינים וקומיקסיים (המומחיות של קינג).
בהמשך יש יותר התמקדות ברעים והעלילה בהחלט נעשית יותר מותחת ומרתקת.
לכן העליתי את הניקוד וכעת אני חוזר בי ובהחלט ממליץ עליו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Yudkin
העמדה

העמדה

סטיבן קינג

סוף העולם הגיע! האנושות כמעט מוכחדת בגלל וירוס שברח ממעבדות הצבע האמריקני. קינג יוצר מאבק אפי בין הטוב והרע, תוך שהוא משמיע תוכחה קשה כנגד הממסד הצבאי.
הספר ארוך (מאד), אבל לא ניתן להניח אותו מהיד - בפרט בחלקו האחרון.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גיאגיא
העמדה

העמדה

סטיבן קינג

ספר שמטלטל אותך מתחילתו. סטיבן קינג -הגאון!- רקם פה רומן פוסט אפוקליפטי מיסטי. על השמדת רוב המין האנושי על ידי המין האנושי. הספר מחולק לשלושה ספרים.
הספר הראשון - קפטיין מסעות.
הספר השני - על הגבול.
הספר השלישי - העמדה.
נגיף מוטציה של שפעת קטלנית, המכונה כ- ״קפטיין מסעות״ וגם ״שפעת העל״. מתפשטת בכל רחבי אמריקה והורגת את כל מי שעומד בדרכה. רק קומץ אנשים מחוסנים מפני השפעת העל שהם בעצמם אינם יודעים איך.
״המחוסנים״ מנסים עכשיו לשרוד את הכאוס ששורר ברחובות, בבתים ובעצם בכל העולם כולו. הכבישים חסומים על ידי מכוניות עם גופות בפנים, גופות בכל מקום, החשמל נופל והכסף אינו שווה עוד הם רק צריכים לשרוד! העולם הישן מת!
כל דמות עוברת מסע פנימי עם עצמה ועם החוויה הטראומתית של הכאוס הנורא הזה. העולם שהם חיים בו עכשיו גורם להם לחלום. גורם לחלומות שלהם להיות מציאותיים. הם חולמים על האיש האפל בברדס השחור בלי הפנים. והם חולמים גם על זקנה שחורה היושבת במרפסת מול שדה ענק של תירס ומנגנת בגיטרה. אמא אביגייל.
הקוראת אליהם לבוא הנה יש להם ולה משימה חשובה.
״הטובים״ הולכים לאמא אביגייל ו״הרעים״ הולכים לאיש האפל. רנדל פלאג.
שתי ישויות מיסטיות אפלות. אחד הוא הסוכן של השטן. השניה של אלוהים.
בספר יש המון דמויות שמאוד התחברתי אליהם. סטיבן קינג יודע לבנות כל דמות. אתה ממש חושב שאתה מכיר אותה מלידה ואבדה של אחת הדמויות גורמת לך לעצב אמיתי.
הספר הזה לא קצר בכלל מעל 1000 עמודים. תוך כדי קריאה הרגשתי שהחלק האמצעי שלו טיפה נמרח אבל שאתה מתחיל את החלק השלישי אתה מבין למה המשורר התכוון.
ספר חובה לחובבי סטיבן קינג וספרים פוסט אפוקליפטים. אל תיתנו לאורך להרתיע אותכם. אתם תישאבו לעולם הזה הזה שסטיבן קינג יצר.
ואני שואל איך לא עושים עליו סדרה?

לפני 7 שנים•
★★★★★
•באבי
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
5.0
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“לנסוע ברכב בדרך עקלקלה ומתפתלת מלאת מהמורות ואבנים מידרדרות...אין לך מוסג ולו קלוש בנוגע להתאמת הרכב”

13/32
ביקורות על העמדה
הבאה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 14 שנים

“ספר מדהים!! אין לתארו במילים,אפשר לומר רק 'סטיבן קינג',וכבר הכל ברור..ספר מרתק ומהמם.כל עמוד הוא הנא”