ביקורת ספרותית על העמדה מאת סטיבן קינג
ספר בסדר

---

על מצב בו רוב המין האנושי מושמד בגלל טעות אנוש קראנו בדי הרבה ספרים, וראינו בדי הרבה סרטים. אני מניחה שלדמיין "איך זה יהיה אם אני אשאר האחרון/ה בעולם" הוא אחד הדמיונות - פחדים הנפוצים. רוב אלה שכתבו על זה מסכימים, שהדבר הראשון שיעשו הניצולים, עוד לפני שישתחררו מההלם, יהיה לחפש יצור אנושי נוסף להיות אתו, ואחר כך עוד אנשים, ולהפוך לקבוצה.

קינג כותב ספר רחב יריעה ביותר - מעל 1000 עמודים - המתאר את המצב הזה מנקודת ראותו. הוא מקדיש את הרבע הראשון של ספרו לתאור רשעותם של האחראים לנזק - בעיקר אנשי צבא - שלא רק שנרדמו בשמירה על הנגיף, הם מהוים גם איום על הניצולים. אבל קינג הוא אמריקאי שינק קונספירציות עם חלב אמו. ואז הוא מחלק את הניצולים ל"טובים" ו"רעים" ומעמת את שתי הקבוצות.

הספר מעניין, למרות שנראה שלקינג יש עודף רעיונות וסצנות: כשהוא רוצה לתאר מצב כלשהו, הוא מביא יותר דוגמאות מהנדרש ולפעמים הרגשתי שהוא פשוט אינו מסוגל להרפות, ושופך המון תאורים אחרי שהנקודה כבר הובהרה. חלק מרעיונותיו טובים ומחדשים - כמו התאור על "הדחוי" - זה שאוגר את דחיותיו כדי שישמשו את עלבונו ואת כעסו, ומסרב להרפות מהם, ולהסכים להיות לא דחוי...מבריק.

קינג מתאר עולם הנע בין טוב ורע, שחור ולבן. הטוב הוא אלוהים, הרע הוא השטן, ושניהם נידונו למאבק חסר הכרעה לנצח, כשכלי המשחק הם בני אדם. תפיסתו של קינג על בני אדם היא דיכוטומית: הם טובים או רעים, לא גם וגם.
התפיסה הדתית - גם היא אמריקאית מאד - יחד עם כוחות על-טבעיים קצת הפריעו להנאתי מהספר: בכל מקום בו אין פיתרון קינג מגייס כוחות על-טבעיים.
מה שלא שייך לחדשנות או לכוחות על-טבעיים הם תפקידי הגברים והנשים בספר: הגברים מנסים להפעיל את החשמל, מקימים צוותי עבודה, בונים. הנשים מבשלות, אופות עוגות מכבסות ו...מנחמות. טוב, הספר יצא לאור בארה"ב ב 1988.

קינג יודע לספר סיפור מרתק, בונה דמויות שאפשר להזדהות איתן, יש לו המון רעיונות - חלקם מבריקים. הגעתי לספר הזה דרך ביקורת (תודה, הקיסרית הילדותית!) שסיקרנה אותי ונהניתי מקריאתו, למרות ההסתייגויות. אנשים שאוהבים סיפורי הרפתקאות, קצת אימה ומתח, וגם דמויות חד משמעיות, שאי אפשר להתבלבל בין "טובים" ל"רעים", יהנו ממנו.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על העמדה