ביקורת ספרותית על נוילנד מאת אשכול נבו

---

מאז ש"נוילנד" יצא לאור רציתי לקרוא אותו. חיכיתי בהתרגשות לספר החדש של אשכול נבו, כי אהבתי מאד את הקודמים. רצה הגורל ולא הצלחתי להתפנות ולהגיע לחנות לקנות את הספר והדבר נדחה ונדחה ונדחה. במהלך הזמן הזה התחלתי לקרוא ביקורות על הספר ורובן היו, איך לומר, לא אוהדות במיוחד.. עכשיו, אני בתאדם שבכל דבר בחייה מעדיפה להקשיב רק לעצמה ולא דווקא מתרשמת מדעות של אחרים אבל הספק, אפעס, התחיל לחלחל, במיוחד אחרי הביקורת של אלון דה אלפרט שפרטה את ה"שגיאות" (?) שנעשו בספר או אולי נכון יותר לומר את הפגמים שפגעו בהנאתו של הקורא והקשו עליו להתחבר והתחלתי קצת קצת להתבעס בשוליים, וההתלהבות והציפיה התחילו להתנמך. הגיע היום וסוף סוף חזרתי הביתה עם ערימה ענקית של ספרים ביניהם גם "נוילנד" ופתאום- לא בא לי, לא בא לי על הספר. קראתי לפחות 3 זיבלוני מתח שלא נהניתי מהם בכלל, את "בניגוד להוראות היצרן" שקראתי אותו בלילה אחד והתעצבנתי עליו נוראות (אבל זה לביקורת אחרת), ו"נוילנד"... חיכה בשקית בסבלנות בזמן שאני החלטתי לשוב ולקרוא שוב את "דמעות של אש" של דבורה עומר במקומו.
לקח זמן, הספר ישב בשקית לפחות שבועיים עד שלקחתי אותו בידי והתחלתי לקרוא. הוא כ"כ לא משך אותי שהוא בילה עוד שבועיים כ"ספר תיק"- יושב בתיק ומחכה לעת בה אני אתקע בתור לרופא, או אשב לבד בארוחת צהריים ואז אשלוף אותו כדי להעביר את הזמן. אבל בסוף, איו מה לעשות ובסוכות התיישבתי לקרוא אותו ברצינות ולתת את מלוא תשומת הלב ומה אומר לכם- צדקתי כשהתעלמתי ממנו כ"כ הרבה זמן וצדקו קודמיי המבקרים בחוסר ההתלהבות שלהם מהספר. היה בו משהו טרחני, לא אמיתי, לא מתחבר לכלום. אני אוהבת בד"כ סיפורים שמערבבים עבר והווה יחד אבל פה זה היה קיטשי ומאולץ. בכלל כל הסיפור היה לי הזוי מדי- אולי בגלל שלא טיילתי בדר' אמריקה ואף פעם לא נמשכתי לחלק הזה בכדור הארץ אז לא הצלחתי להבין את ההתלהבות. גם ענבר וגם דורי- דמויות פתטיות ומעצבנות, במיוחד דורי בקשר שלו עם נטע (נטע זה לא שם של בת?)- מה זה הכמעט סימביוזיה הזו- זה לא בריא בשום צורה- לא פלא שלילד היה יותר טוב כשהוא היה בחו"ל... לא יודעת, אמנם באתי עם ציפיות נמוכות מהמתבקש לנוכח אהבתי את הספרים הקודמים ואפילו עם הציפיות הנמוכות, התאכזבתי.

» ביקורות נוספות של מיס מאניפני
» ביקורות נוספות על נוילנד