ביקורת ספרותית על העמדה מאת סטיבן קינג
ספר בסדר

---

מדברי אלברט איינשטיין: " אינני יודע באיזה נשק יילחמו במלחמת העולם השלישית, אך במלחמת העולם הרביעית יילחמו האנשים במקלות ובאבנים".

* * *

סיימתי לקרוא את הספר בשעת לילה מאוחרת מאוד ופניתי להירדם על משכבי, אך השינה חמקה לה והותירה אותי ער עם ההתרשמות מתוכן הספר וביחד עם זאת עם המחשבות על נבואות העבר על האפוקליפסה הצפויה לבוא על הגזע האנושי בזמן מהזמנים אם מידי הטבע ואם מידי האדם. היו אלה כ-1050 עמודים לא ממש מרתקים המספרים את קצור תולדות סופה של הציוויליזציה (או יותר נכון – כמעט סופה).

מפעם לפעם צצים בעולמנו תימהוניים החוזים את קיצו של העולם. יש הטוענים שהדבר יבוא בדרך הטבע כשאחד מתוצריו הקדומים של המפץ הגדול יצוץ מהחלל ביום מהימים, יחבור לעולמנו באופן שיוכיח את תורתו של ניוטון ובכך גם יביא חורבן של ממש על העולם וייצוריו.

לעומתם יש הטוענים שמחריבי האנושות יבואו מתוכה בהיותם נושאים את נס האמונה הקיצונית או נס הלאומנות הכאוטית, או מתוך טעות שאין חזרה ממנה, דבר שיעשה תוך הפעלת כלי הנשק ממעשה ידיו של האדם עצמו.

* * *

עלילת הספר "העמדה" מתאר את האפשרות השלישית ומגולל לנגד עינינו את אחד מתרחישי האימים העלולים לבוא על העולם כתוצאה מהכנות מנהיגיו למלחמת עולם טוטלית, שלאחריה עלולים דבריו של אלברט איינשטיין להתגשם.

מחדל של עובדי מעבדה מאפשר לנגיף על שפותח במקום לשמש כנשק למלחמה ביולוגית, לחמוק דרך מנגנוני ההגנה שהוצבו בפניו. הנגיף נישא על גופו של אחד מעובדי המעבדה בעת שזה ניסה למלט את עצמו ואת משפחתו ממר הגורל. הנמלט הופך את עצמו מבלי דעת לפצצה ביולוגית ומפעיל תהליך שרשרת שמביא בתוך זמן קצר מאוד את מותם של למעלה מ-99% מאוכלוסיית העולם, כשהוא ומשפחתו בתוכם. המעטים שנותרים בחיים הם אלה שגופם היה חסין אל מול נגיפי המתקפה הביולוגית.

הספר מתמקד במעטים מתוך אותם ניצולים שנותרו במקומות שונים בארה"ב, שם מצאו את עצמם כשהם שארית הפלטה של קהילתם, מרגע פגיעת הנגיף הקטלני בבני משפחתם וכל הסובבים אותם, ועד הגיעם למקום המבטחים. חלומות השבים וחוזרים בשנתם של הניצולים מכינים אותם לקראת ההחלטות להם יגיעו מאוחר יותר.

כאן נכנס הסיפור לערכיו הסמליים. הניצולים מתחברים לשתי דמויות שונות המופיעות בחלומותיהם, דמויות המייצגות את הטוב והרע שבנפש האדם ואת העימות המתמיד שביניהם. את הטוב מייצגת אביגייל פרימנטל אשה שחורה בת 108 שרואה את עצמה כמצויה בשליחות אלוהית אל מול הרוע הצרוף הגלום בדמות שטנית הנושאת את שמו של רנדל פלאג.

שתי הדמויות חוזרות שוב ושוב בחלומותיהם של הניצולים ולכאורה הם נדרשים לנקוט עמדה להציג את הזדהותם במי מהדמויות ומתוך כך את בחירתם בין הטוב לרע. על פי עמדה זו הם מתחילים בנדודים ונושאים את רגליהם ליעד הסופי בו יחברו לדומים להם. הספר מתמקד בעיקר באלה הבוחרים בחסותה של אביגייל וביחד עם זאת חודר לפרקים אל המתרחש בקרב המצויים בעמדה האחרת, תוך שהוא מחדד את השונות הרבה בהוויה של שני הצדדים.

מהתפתחות הסיפור מסתבר גם שלא בהכרח בחירתם של חלק מהניצולים תואמת את אופיים. בחלוף זמן קצר הם נתונים להשפעת התפתחויות שאינן לרוחם, או שהם מעדיפים להימצא תחת שליטה ברורה וסדר מוכתב בציוויליזציה שצפויה לקום על גבי חורבות קודמתה, גם במחיר שאינם שלמים עמו ובעיקר בחיים תחת פחד וטרור.

* * *

שבע מאות העמודים הראשונים הם טרחניים, לא ממוקדים וממש לא מעניינים. במילה אחת - שעמום. חלקו הטוב יותר והמעניין באמת של הספר מצוי דווקא בשלישו האחרון של הספר, שם התאפשר לי לקרוא את הספר בסקרנות ובשקיקה.

הספר כשלעצמו אינו מהטובים שהגיעו לידי, למעשה ובדיעבד הסתבר לי כי עדיף היה לי לפרוט את 1050 דפיו לשלושה ספרים אחרים ולא להשחית עליו את הזמן שהשקעתי בו. ביחד עם זאת ובעיקר בכדי לנחם את עצמי השקעתי בכל זאת כמה מילים בנקודות האור הבודדות שמצאתי בו. אף כי דווקא העמוד האחרון מרמז על קלקול השורה, נידמה לי שהסופר מנסה לתת תחושה כי מעז ייצא מתוק, האנושות תשקם את עצמה, ואולי אף תלמד שלא לחזור על טעויות העבר. אשרי המאמין הנוהג להשלות את עצמו, שכן העולם אותו עולם והאדם אותו אדם.

דרך אחרת להתייחס אל הספר היא כאל תמרור אזהרה. סגנונו של הסופר ידוע ומוכר ולכן איני "חושד" בו שהוא הוגה דעות ומתריע בשער, אלא סופר המרבה לכתוב בסגנונו זה, אבל את מסקנת התמרור אפשר בהחלט לקנות. לפחות כלקח.

» ביקורות נוספות של בן אסתר
» ביקורות נוספות על העמדה