ביקורת ספרותית על על קוצר החיים - זמן לפילוסופיה # מאת לוקיוס אנאיוס סנקה
ספר מעולה

---

זה היה טוב...


שתי ספינות יוצאות מנמל למסע של 30 יום. האחת מפליגה מספרד להודו והצוות חווה הרפתקאות בדרך. הספינה השנייה יוצאת מהנמל, מסתובבת וחוזרת לרציף הלוך ושוב למשך 30 יום. האם שתי הספינות עברו את אותו מסע רק בגלל ששתיהן שהו במים 30 יום ?

האם יש ערך זהה לפרק הזמן הזה מנוקדת המבט של צוותי שתי הספינות?

בסטואיקנים נתקלתי לראשונה לא בספרי הפילוספיה אלא במהלך קריאה של ספר מצויין שכתב טום וולף ונקרא: "גבר במלואו", זה היה לפני 10 שנים בערך (אני לא מאמין שעדיין לא כתבתי עליו ביקורת). בספר, אחד מהגיבורים חווה נפילה קשה בחיים, מגיע לכלא ושם הוא נתקל בספר שנקרא "הסטואיקנים" והוא מכיל את עיקרי תורת הסטואה שאנשי הרוח הבולטים שלה הם מרקוס אורליוס (קיסר רומאי לוחם שמנע פלישת ברברים גרמנים לאימפריה הרומית ובלילות כתב את "הרהורים" שידוע גם כ-"מחשבות" ) וזה שקדם לו- לוקיוס אנאיוס סנקה שהיה כותב ונואם מבריק והספר שעליו אני כותב את הביקורת הוא חלק מאוסף כתבי המוסר שלו שנקרא "הדיאלוגים".

אני זוכר שכשקראתי את גבר במלואו, לא יכולתי שלא להתרשם מהסטואיקנים שתואר שם (אני מאוד אוהב לקבל המלצות על סופרים וספרים דרך ספרים אחרים). בברור שטחי שערכתי אין ספר כזה באמת אבל כל ספר שמכיל את כתביהם של אורליוס וסנקה יכול לענות על ההגדרה.

הסטואה הינה השקפה פילוסופית שבניגוד להשקפות פילוסופיות רבות שהן חסרות משמעות בחיי היום יום - יש לה שימושים רבים בחייו של האדם הפשוט. אני לא מתכוון לתאר פה את כל כתבי תורת הסטואה אבל בגדול: הסטואה דוגלת בראיית הדברים באופן רציונלי כמות שהם. לתקווה מזוייפת אין מקום בחיי הסטואיקן. משפטים כמו "יהיה טוב" מגעילים את הסטואיקן כי הם מייצגים שקר או גרוע יותר - תקווה לא מבוססת. יכול להיות שיהיה טוב אבל יכול להיות שלא, וגם אם לא - זה בסדר. זאת מכיוון שאנחנו חזקים יותר ממה שנדמה לנו ובעיתות אסון ומצוקה כולנו גם מגלים את זה. גם אם יקרה הדבר הנורא מכל - סרטן, פיטורים, בגידה, רצח של אהוב, הפלה, פאדיחות בפומבי (כל אחד והשדים שלו) זה בסדר, נעמוד בזה. או שנמות - וגם זה בסדר כי זו הדרך האחרונה לחופש במידה ושאר הדרכים נכשלו.

הדבר הכי חשוב בחייו של סטואיקן הוא החופש האישי, דאגות ומצוקות הקשורות לעתיד הן האוייב של הסטואיקן כי הן מפריעות לחיות את ההווה וגורמות לנו לשכוח את העבר והעבר הוא הדבר הוודאי היחיד בחיינו (כמו גם המוות) ולכן הוא סלע קיומנו. שהרי העתיד הוא רנדומלי מטבעו ולא בשליטתנו (על אף האשלייה שזה כך), ואילו ההווה קיים רק לפרק זמן קצרצר בתווך שבין העבר הבלתי ניתן לשינוי לעתיד הבלתי ידוע.

"על קוצר החיים" לא מדבר על כל עיקרי תורת הסטואה אלא בעיקר על הדרך לנהל את חיינו נכון ועל העובדה שחיינו למעשה ארוכים מאוד (הרבה יותר ממה שצריך) אם רק נדע לנצלם ולנהלם נכון - מה שכתבתי ביחס למה שהיה, הווה ויהיה.

סנקה, אחד מאבות תורת הסטואה והבולט שבהם, חי חיים מדהימים (יותר נכון מעניינים) והצליח לעורר את קנאתם וחמתם של לפחות 3 קיסרים (או נשותיהם) - גאיוס קליגולה, קלאודיוס, ונירון, שסנקה שימש כמורה שלו בנערותו (מה שלא מנע מנירון לדרוש ממנו להתאבד מאוחר יותר). במהלך חייו הוא כתב כתבים פילוסופים רבים שנשתמרו עד עצם היום הזה, אחד מהם הוא "על קוצר החיים"

"לא זמן מועט יש בידנו
אלא שאנו מאבדים זמן רב.
חיינו ארוכים דיים והם נקצבו לנו
ברוחב לב לשם הגשמת הדברים הגדולים ביותר,
אם רק נכלכל אותם בתבונה עד תומם"


בספר הזה שסנקה ממען לאדם בשם פאולינוס (חותנו כנראה), הוא מסביר את משנתו לגבי הדרך בה יש לחיות ועל כך שרוב בני האדם מקבלים מספיק שנות חיים אבל לא כולם על ערש דווי מרגישים שבאמת חיו.


"כך הם פני הדברים:
לא חיים קצרים ניתנו בידינו
אלא במו ידינו אנו מקצרים אותם,
ואין חיינו דחוקים אלא
שאנו נוהגים בהם בפזרנות"

העניין הוא, שחיים אמיתיים מתקיימים רק בהווה ולכן לכל מה שאנו עושים ע כ ש י ו יש משמעות. אם אנו חיים על פי העקרונות הנכונים להווה שלנו יש משמעות והוא הופך לעבר בעל משמעות - כך נמדדים חיים אמיתיים ומי שחי על פי עקרונות הסטואה חי חיים מלאים וארוכים, גם אם הוא חיי 30 שנה בסה"כ כי כל יום בחייו נוצל במלואו.

"זמן חייהם של
אלה השוכחים את ימי העבר,
מזניחים את ימי ההווה וחוששים
מפני העתיד הנו קצר ורוגש עד מאוד:
כשהם מגיעים לקצם, מבינים האומללים
מאוחר מידי כי במשך
זמן כה רב היו טרודים וכל
אותו הזמן לא עשו דבר"

לעומת זאת מי שחי כל חייו בשרתו את מטרותיהם של אחרים, או עבד לפחדיו ודאגותיו, מי שאמר "כשאהיה בן (גיל כלשהוא) אפרוש ואז אוכל להתחיל לחיות !" זה מצחיק את הסטואיקנים כי מי יודע מה יקרה מחר ? אולי תדרס/תדקר/תמות מהתקף לב מחר ? עוד שבוע? אדם כזה גם אם חיי עד גיל 120, לא באמת חי חיים ארוכים בעיני הסטואיקנים. מכיוון שכל חייו המודאגים/טרודים/לחוצים הוא "חיכה ליום שבו יפרוש" כדי להתחיל לחיות הוא למעשה חי חיים קצרים ועלובים.

"כל ברכה, ולו הנדיבה ביותר, טורדת מנוחה,
ובמזל הטוב ביותר ניתן לבטוח במידה הפחותה ביותר:
כדי לשמר הצלחה, יש צורך בהצלחה נוספת....
....ככל שיתנשא אל על, על כורחו יפול.
כך גם מה שנידון לכליה, אין בכוחו להסב הנאה לאיש....
...עלובים ביותר, לא רק קצרים מאוד, הם
חייהם של אלה המשיגים בעמל רב את מה
שבעמל עוד יותר הם שומרים כקניינם."

מרבה נכסים , מרבה דאגות . רכושו, מעמדו וכוחו של אדם לפעמים הם לו לרועץ וסנקה מיטיב לנסח זאת בפסקה למעלה.

לסיכום:

1. ציטוט מפי מרקוס אורליוס: "אין כמעט שום צורך בדברים חומרניים על מנת לחיות באושר - לאדם שמבין את מהות הקיום".

(עקרון שג'ק ריצ'ר, סטואיקן ידוע וגיבור ספריו של לי צ'יילד, מבין ומיישם)

2. כעס הוא תוצאה של קריאה לא נכונה של המציאות ותקוות שווא מהיקום - שלא חייב לנו דבר. הכעס הוא תמונת הראי של חולשתנו וקטנותנו. (ועצה אישית שלי - אם אתם כבר כועסים ונותנים לזה ביטוי - חיי הרקולס וזאוס - עשו זאת באופן פרטי עם עצמכם בלבד, ביטוי פומבי לכעס תמיד מחליש אתכם, גם אם הוא נועד לחזק אתכם או ליצור פחד).

3. איזון הוא הכל

4. היה מוכן להכל - נפשית וגופנית (וכך תמנע מכעס והיסטריה). אל תצפו לכלום מאף אחד ואל תופתעו ש"אכזבו" אתכם.

5. מרבה נכסים (ואחריות, ושררה, וכוח ) - מרבה דאגה. לפעמים ה"כוח" שלכם הוא ראשית אובדנכם ומקור אומללותכם.

6. תענוגות זולים כמו מזון ומין ללא הגבלה הם הגרועים שבהשחתת הזמן.

אלו בגדול עיקרי תורת הסטואה.


נו....מומלץ בחום

הנה קישור ל-5 דק' על עיקרי הסטואה: https://www.youtube.com/watch?v=yu7n0XzqtfA

והנה קישור נוסף למי שרוצה לקרוא קצת מעבר https://arikglasner.wordpress.com/2013/02/02/%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%A6%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%90%D7%99%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%AA-%D7%A0%D7%94%D7%A8/

» ביקורות נוספות של asheriko
» ביקורות נוספות על על קוצר החיים - זמן לפילוסופיה #