ביקורת ספרותית על הטירה הנעה מאת דיאנה ווין ג'ונס
ספר טוב

---

אם נצמצם את המסר של הספר למשפט בודד, הוא יהיה: "שום דבר אינו כפי שהוא נראה ממבט ראשון".

אין ספק שמדובר בספר מלא מסכות.

ממבט ראשון נראה שמדובר בספר ילדים, אבל לא. הרבה מהדמויות מתנהגות בצורה אחת אך מתכוונות לדבר אחר, וזוהי מורכבות גדולה מדי בשביל ילד. בנוסף, הדמויות הראשיות אינן 'טובות' במלוא מובן המילה, אלא גם אנוכיות, עקשניות ועוד, כך שקשה להזדהות איתן. צריך הרבה סבלנות עד שבמהלך הספר מתחילים לגלות את התכונות הפנימיות המסתתרות בהן.

ממבט ראשון נראה שמדובר בספר פנטזיה, אבל לא. הקסמים בספר נועדו לשקף את התהליכים הפנימיים של הדמויות, או סתם להוסיף קצת אקשן או בדיחה טובה. מלבד המקרה בו סופי הפכה לזקנה, שכן חולל אצלה שינוי בהתנהגות ובהסתכלות על החיים, קשה להצביע על קסם בסיפור שהוא בעל ערך בפני עצמו. בכלל, הסיפור מתמקד באנשים, בעוד העולם הקסום הוא בעיקר עטיפה.
גם המרחבים מתעתעים בספר זה. אהבתי מאוד שרוב העלילה מתרחשת בתוך המרחב המצומצם למדי של הטירה, אשר בעזרת דלת הקסמים מסוגלת להיפתח למרחבים עצומים ומגוונים: ערים קטנות וגדולות, מרחבי הרים ושממות, וגם ויילס אחת. כך המרחב הפנימי והאישי הופך להיות מרכז היקום באותו הזמן.

למי שהגיע לספר דרך הסרט "הטירה הנעה" של מיאזקי, כמוני, רציתי להעיר על ההבדל העיקרי לדעתי בין השניים: בעוד בספר של ג'ונס ישנה עדיין חלוקה ברורה בין דמויות רעות לטובות, כאשר רק נקודת המבט שלנו משתנה, מיאזקי מנסה למחוק את החלוקה הזאת לחלוטין. לעומת הגישה המערבית של לחימה ברוע, המסר המזרח-רחוק של מיאזקי (שלדעתי מעורב בגישה פצפיסטית מערבית) הוא לנסות במקום זה להכיל אותו , באמצעות קבלת האחר כמות שהוא. אני חייב להודות שקטע הסיום של הסרט מעלה בי אסוציאציה לעמק המומינים, שהוא גם מעיין גישה בוהיימנית-מכילה בעולם שיצרה טובה ינסון.

מי שעוד לא הספיק לראות את הסרט, מומלץ.

» ביקורות נוספות של פילנפיל
» ביקורות נוספות על הטירה הנעה