ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שישי, 20 בנובמבר, 2015
ע"י Dina
ע"י Dina
זהירות-ספויילרים!
האם לכל אדם יש זכות מלאה על גופו? האם הוא רשאי להפסיק את חייו, ואם כן באילו תנאים? האם המשפחה שלו אמורה לתמוך בו, או לנסות לעצור בעדו בכל מחיר, לראות אותו סובל יום יום רק כדי למנוע מעצמם את סבל הפרידה? לפי רוב התגובות על הספר אף אחד לא ממש מתמקד בזה אלא יותר ברומן הטראגי של ויל ולואיזה שנגדע כשויל מחליט לסיים את חייו בעזרת הארגון בשוויץ. ייתכן שזה קשור לקהל היעד של הספר (ולראיה מתוך אתר סימניה - דירגו את הספר 92% בנות, 12 בנים ו-141 בנות!) כמובן שזה קורע לב וגם אני, שתמיד מתלוננת וסובלת מסופים קיטשיים של ספרים, ממש ממש רציתי סוף של אגדות. שאולי נתן יכנס לחדר בשויץ בדקות האחרונות לפני, מזיע ומתנשף אחרי ריצה עם תיק מסמכים ומודיע שמצא מחקר פורץ דרך שייתן לויל סיכוי להשתקם, או שויל יסתכל על לואיזה ויגיד לה שהוא מוכן לנסות עוד חצי שנה, למענה. קיויתי שברגע האחרון הכל יתהפך,והסוף דווקא יהיה קיטשי, צפוי, מתקתק, מעצבן- אבל משקיט את הלב. זה לא קרה. וזה לדעתי המספר שהספר מנסה להעביר.
הבטיחו דמעות והיו דמעות. אבל לא בגלל שהכתיבה של מויס הצליחה להוציא ממני משהו אחר אלא בגלל עצם הנושא, הסיפור האיום הזה, הידיעה שישנים סיפורים אמיתיים מהסוג הזה שמתרחשים.
זה לא שהכתיבה הייתה רעה, היא הייתה דיי קולחת וגם מלאת חוש הומור סרקסטי. וזה כנראה מה שנדרש לספר כזה: היכולת לספר סיפור טוב ולא משהו מעבר. יש גם העניין של העלאת המודעות לנושא הרגיש הזה בקרב ההמונים, לגרום להם לחשוב מה הם היו עושים או מרגישים בסיטואציה דומה - מה שכמובן פותח עוד יותר את סכר הדמעות ורגשי הצער. אני לא יודעת למה מויס בחרה להביא דווקא את הנושא הזה למיינסטרים, אבל אין ספק שזה עדיין בגדר טאבו אצל אנשים מסויימים (מתבטא בדמות של אמא של לואיזה) ממניעי דת או חוסר רצון כללי להתמודד עם הדילמה הבלתי אפשרית. לי היה חסר העומק בדמויות המקיפות את ויל ואולי גם בויל עצמו, ישנם כמה פרקים שבהם במקום לואיזה, המספר הופך להיות כל אחת מדמויות המשנה: נתן המטפל, אמא ואבא של ויל והאחות של לואיזה - טרינה. הפרקים האלה נראו לי מפוספסים לגמרי ולא הרגשתי שאני מתחברת או מבינה את הדמויות הללו יותר בזכותם. היה חסר לי פרק מנקודת המבט של ויל. נדמה שהספר נכתב כדי להיות קל לעיכול (יחסית) ולא לזעזע יותר מדיי (וגם כדי להפוך לסרט בדומה למסחטת הדמעות 'אשמת הכוכבים'), אחרת זה אולי לא היה הופך לרב-מכר.
בעיניי אין כאן איזו התעלות ספרותית אלא יותר נגיעה בפחדים אנושיים, אולי רצון של הסופרת להביא לשיח ולשינוי בגישה לנושא כזה ואם אכן זה יקרה בזכות הספר - מה טוב.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Dina
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
תודה, יעל :)
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת טובה ומנומקת
|
|
|
Dina
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
אני יכולה להבין את זה לגמרי. למרות שדווקא אהבתי את הדמות של לואיזה ואת ההתפתחות שלה.
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
נשארתי אדיש לגמרי לקלושון הזה.
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
