ביקורת ספרותית על אלבי: סיפור אבירים מאת יאיר לפיד
ספר מעולה

---

*ייתכן שמכיל ספוילרים*

חופש פסח 2017, כמה בני נוער עייפים ובהם אני יושבים על רצפת פרקט של סטודיו ובערך עושים חזרות. אחת הנערות שואלת "מה השעה?" ואחד האחרים עונה "שתים עשרה וחצי." אני מסתובבת אליו, מופתעת, ושואלת אותו אם הוא התכוון למה שאני חושבת שהוא התכוון. הוא אומר שכן, אך שהוא מעולם לא קרא את הספר - והיה מאוד רוצה. אני אומרת שהוא חייב לעשות את זה. אחד האחרים מסתובב אלינו ושואל אותי "רגע, את קראת את אלבי?"
משם מתפתחת לה שיחה על הגאונות של הספר הזה, מלווה באינספור ציטוטים ובהרבה צחוק.
את הספר הזה קיבלתי מסבתא שלי כשהייתי קטנה, ואם זכור לי נכון אהבתי אותו כבר אז - אבל הוא די פרח מזכרוני עד שאחותי הקטנה מצאה וקראה אותו. היא התאהבה בו מיד, אני קראתי אותו מאז עוד הרבה מאוד פעמים והצטרפתי להתלהבות, ועכשיו אי אפשר לשאול מה השעה לידי בלי ששתים עשרה וחצי תהיה התשובה האוטומטית, ועל הכריכה הפנימית מצוירת ערימת קש שממנה מזדקרות זוג רגליים, והשרבוט המחריד הזה זכה לשם "האביר בחציר".
קצת קשה לשים את האצבע על הדבר המדויק שהופך את הספר הזה למה שהוא. הכתיבה של יאיר לפיד נהדרת, מגוחכת לחלוטין ומתפלספת בדיוק במידה הנכונה ("היכון למות!" רעם האביר שמול אלבי. היה לו קול עמוק ומהדהד, עם מבטא שאלבי לא זיהה. "מתי?" שאל אלבי בנימוס. "עכשיו," אמר האביר. "אי אפשר להתכונן למשהו שהוא עכשיו," התלונן אלבי, "אני יכול להתכונן רק למה שיקרה אחרי". "אחרי מה?" שאל האביר. "אחרי עכשיו," אמר אלבי בסבלנות. "אבל אתה צריך למות עכשיו," אמר האביר.), הדמויות שלו מעולות (לדוגמה, צ'ילו המתחתן הסדרתי שמדבר כל כך הרבה שפות שאני לא זוכרת ויודע להכין פסטה בהרבה טעמים - וזה רק מתוך שינה, או קוצ'י הנסיכה העצבנית שלבושה בסדין דובונים וחופרת מנהרה בכלא שאליו הושלכה מפני שהתחצפה לאמא שלה, והקוסם מילאנרו מרדכי מיקונו טוביסיינה צוקר צוקרמן צוואלס, ששינה את שמו למשה), והעלילה הזויה כל כך שזה כיף.
זה ספר גאוני. ומגוחך לחלוטין. ומומלץ בחום. תקראו.

» ביקורות נוספות של אורגת הדיו
» ביקורות נוספות על אלבי: סיפור אבירים