ביקורת ספרותית על אמן הסיפור הקצר מאת מאיה ערד

---

אדם טהר זהב הוא סופר שהוציא חמישה ספרים,כולם קבצי סיפורים קצרים.יש ציפייה גדולה ממנו שיוציא רומן סוף סוף,אחד כזה רחב יריעה,אולם אדם טהר זהב נשאר בטריטוריה המוכרת לו כל כך של הסיפורים הקצרים,וכך זכה בתואר אמן הסיפור הקצר. אומנם אמן,אלא שהתואר הזה קצת מתעתע ולא תמיד משחק לטובתו.ובנקודת הזמן הזו אנו פוגשים את אדם,שכבר חמש שנים לא הוציא ספר חדש,לפרנסתו מעביר סדנאות כתיבה,ולקראת כל חג , מקבל אדם טלפון מאיזו עורכת מוסף עיתון הרוצה לשבץ סיפור שלו במוסף החגיגי.
נראה שכל החיים שלו נמצאים בנקודת דשדוש שכזו. מבחינת הכתיבה, זוגיות,ועל הכל שורה תחושה של ציפייה,שיקרה משהו.
אמן הסיפור הקצר זה לא רק על אדם טהר זהב ,גם על אמנות הסיפור הקצר. על מבנה הסיפור הקצר,תולדות הסיפור הקצר,ההתפתחות שלו,שיעור מקיף על הנושא.
בכלל,הספר הזה הוא כמו בבושקה. כמו הבבושקה המכילה בתוכה עוד בובה,ועוד אחת,כך גם הספר,מכיל אינספור סיפורים.יש את סיפור המסגרת, כשתוך כדי עלילה מובאים גם סיפוריו של אדם טהר זהב.
כל זה נותן הרגשה של מלאות יתר. אני מאוד מתמסרת לדמויות בסיפור, וקשה לי להכיל עוד ועוד דמויות שבאות והולכות. זה קצת עשה לי תחושה של עומס יתר. הרגשה כמו כשמגישים לך מנת אוכל שגדולה ממידותיך,ואתה יודע שלא תוכל לסיים אותה, אבל באותה מידה אתה גם מבין שאין מצב שאתה לא מסיים. לדעתי, הסיפורים הקצרים של אדם היו ראויים לקובץ נפרד משלהם.
זה לא שאני מתלוננת. ממש לא. ערד מעתירה על דמויותיה שפע שכזה.התיאורים שלה כל כך עשירים ,כאלו מדויקים , שאני ממש יכולה להרגיש אותן.
ומה שאני כל כך אוהבת בדמויות של ערד,זה היכולת שלה להציג אותן על שלל חולשותיהן, אף פעם היא לא מאדירה אותן, ויחד עם זאת הן נקראות עם הרבה אמפתיה והזדהות.
באחד מהסיפורים של אדם טהר זהב הנקרא אומסק,היתה לי תחושת דז'ה וו מטורפת, ולא הבנתי למה,ומה... ואז...אז פתאום הבנתי שאני קוראת את הטיוטה הראשונית של העלמה מקזאן! אומנם בסיפור אומסק קוראים לה רונית ולא עידית, אבל גם פה היא טבעונית,פה היא נוסעת לאומסק במקום לקזאן,בקיצור-אותו אחד.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על אמן הסיפור הקצר