ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 5 במאי, 2020
ע"י עמיחי
ע"י עמיחי
כנראה שאין סוג של כתיבת פרוזה שמאיה ערד לא מצטיינת בו.
מקריאת שני ספריה הקודמים ("שבע מידות רעות", "תמונות משפחה") חשבתי שהיא כשרונית מאד, ועכשיו - עוד יותר. אבהיר בהמשך מדוע.
אני יודע שיש כאלה שלא אוהבים את הכתיבה שלה, ויש כאלה שלא מעריכים אותה. חבל לי בשבילם. בעיניי היא מצוינת.
הפעם הסיפור הוא על סופר מוצלח של סיפורים קצרים. הוציא כבר חמישה קבצים. סופר מוערך בתחומו.
אבל הוא מקבל איתותים הולכים ותוכפים מהברנז'ה שהגיע הזמן "להתקדם" ולכתוב רומן. אבל אין לו מה לכתוב. והאמת היא שגם עם סיפורים קצרים יש לו חסימה.
הוא לא תקוע רק עם הסיפורים שממאנים לזרום. הוא תקוע בחיים. ללא אישה, ללא אהבה, ללא חום אנושי, ללא קשר יציב, בונה.
נדמה לי שמאיה ערד היא אמנית ענקית בתיאור המצבים האלה בדיוק. עזבו אותה מאהבה ענקית, שנאה, קנאה רצחנית או אכזריות איומה. היא גדולה ברגשות "הבינוניים" - אכזבה, תיסכול, חוסר ביטחון עצמי, רוע לב קטן, יומיומי.
אין כמוה בבחירת המילים המדויקות שמשרטטות מצב מוכר להפליא לכל אחד מאיתנו, וגם את הרגשות הסופר-מדויקים שמתאימים לסיטואציה.
אתה מתפעל מהדיוק, ונהנה / צוחק מכמה שזה בול, אבל בול, מה שאתה מכיר.
אצל ערד כמעט ואין תקווה לגיבוריה המתוסכלים כי הם סובלים מבעיות דומות - קטנוניות, אנוכיות. הם עצמם מכשילים את התיקון שלהם. וכך גם בסיפור שלפנינו.
נחזור לסוגי הפרוזה שהזכרתי בתחילת הדברים -
בספר הזה משובצים גם 8 סיפורים קצרים שכתב גיבורנו. כלומר מאיה ערד. מרתקים אחד אחד.
וטקסט מנוקד ומחורז של ספר ילדים אחד.
פשוט נהדר.
אין עליה.
לא אחשוף יותר. אני מקווה שתנסו ותהנו.
מומלץ, אלא מה.
40 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שונרא החתול
(לפני שנה)
מתברר שכבר קראתי את הביקורת שלך בשעתה וכתבתי שהיא מעולה שבמעולות.
|
|
|
רץ
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
מסכים עם כל מילה
|
|
|
מושמוש
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
לאורן זה בדיוק
המניע של ערד לשים אותם ברומן. לא ממש מניע ספרותי לדעתי אין חיבור אורגני אז זה מוביל לניחוש הלא במיוחד מחמיא: הם היו כבר אז מה עושים אתם. הכוונה כתובים ממקודם. הרי ידוע שרוב הקוראים מעדיפים רומנים.
|
|
|
אורן
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
יפה...
אני מגלה לאט לאט שלא לעתים קרובות יש לי סבלנות ו/או מצב רוח לסיפורים קצרים. בכל אופן סוקרנתי, תודה עמיחי
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
ספר בתוך ספר זה מתכון להסתבכויות. נניח ערד, שכתבה ספר על סופר של סיפורים קצרים
הרגישה צורך לשבץ סיפורים שלו בספר שלה. מאחר וערד היא לאו דווקא אמנית הסיפור הקצר הרי שהסיפורים הקצרים לא מושלמים. ובכל זאת המסגרת מצויינת וזה מה שהיה חשוב לי בספר הזה.
מקרה קיצוני במיוחד (איפה אפרתי?) הוא בספרו של ז'ורז' דיקר על הסופר המהולל הארי קברט. דיקר חש צורך לפרסם קטעים מ"יצירת המופת המהוללה" של קברט ומוטב היה שלא היה חש צורך זה. |
|
|
מושמוש
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
תודה על התשובה.
לא חושב שאני בדעת יחיד. קראתי פעם תגובה: הדמויות מכניות. נכון שזו הייתה תגובה על שבחים של מבקר ידוע לספר של מאיה ערד. נראה לי אבל שהוא חשב שהיא טובה יחסית לאחרים. כן מסכים שבעיני הספרים לא חודרים. להוציא שניים שלה, זה ועוד אחד שבעיניי כנראה ממש חלש ( לא קראתי את רובו בגלל זה..), היא כותבת טוב ממקום של זהירות, לא להתקרב יותר מדי. מה שקרה לה עם המגורים בארה"ב לקח אותה עוד יותר לריחוק. כול הניואנסים של ההוויה וגם בקווים גדולים אבל מקומיים, היא מנסה לנחש אותם מרחוק. זה לא עושה טוב.
|
|
|
עמיחי
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
מושמוש, אני חולק על מרבית דבריך, אבל הערת דברים מעניינים.
שלא כמוך התרשמתי ששיבוץ הסיפורים הקצרים מוצלח מאד ברוב הפעמים ושיש לו הקשר ונימוק בגוף סיפור המסגרת. לכן אני תמה על מה שאמרת. עם זאת, דבריך על קשר בין המצב הרגשי של גיבור הסיפור לסיפורים הקצרים עצמם - מעניינים. ערד אכן ממעטת לעשות זאת. דוגמה יפה מאד, מבריקה, למי שכן עשה זאת היא של מריו ורגס יוסה בספרו "דודה חוליה והכתבן". התסכיתים שהכתבן כותב לרדיו הולכים ומקצינים ככל שנפשו מתערערת. גם טענתך שערד לא מכירה את הדמויות שלה רחוקה מאד מדעתי. גם לא הרגשתי בעיה מיוחדת בעובדה שהיא גרה בארה"ב וכותבת על ישראל. משהו חסר בסיפור בגלל זה, לדעתך? לי יש רושם שערד מאכזבת אותך באיזושהי צורה. אתה מאבחן אצלה בעיות שאחרים לא רואים ולכן נופלים ברשתה. אם אכן כך - אני חולק עליך לגמרי. |
|
|
מושמוש
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
לטעמי הספרים שלה בד"כ,
לא 'אמן הסיפור' שבעיניי לא עובר, הם ספרים טובים ולא יותר מזה. נכון הם טובים מהרבה אחרים, ועדיין אין בהם ניצוץ של יותר מטוב. טוב זה 8 נכון.. וכן, הבעיה של לא לגור במקום שכותבת עליו החמירה את המצב. ניסתה לאחרונה לפתור את זה בספר על מורה לעברית אם אני לא טועה, שחיה בארה"ב. אבל זה לא לכאן ולא לכאן.
|
|
|
מושמוש
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
הסיפורים קצרים
לא משתלבים לטעמי. היא מצאה נימוק לשים אותם,הגיבור כתב אותם. אבל אם הייתה בוחנת הייתה רואה שצריך להכניס הקשרים למשל למצבו הרגשי של הגיבור בהתאמה לעלילה באותו זמן למצבו בתחומים נוספים בזמן העלילה. היא החליטה (חשבה שזה עבודה קלה לשים סיפורים ברומן) שהוא כתב אותם פעם בלי קשר למשהו בסיפור. תוצאה: לא לכיד. מחליש את הדמות, שלטעמי גם ככה לא עובדת, כמו שאר הדמויות חוץ מהקטע של האישה עם התינוק החדש. לי ניכר שהיא לא מכירה את הדמויות שלה.
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
מסכימה. זה הספר הראשון של מאיה ערד שקראתי ומאז קוראת כל ספר שלה.
|
|
|
עמיחי
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה על התגובות.
מושמוש, נישאר במחלוקת. אגב, מה הבעיה עם זה שהסיפורים הקצרים נכתבו קודם לכן? דינה, אני מסכים איתך כמובן. שונרא, תודה רבה. שמוליק, מה קורה, חבר? תודה רבה. יעל, תודה על הדברים. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
לפעמים אני מתפעלת מיכולתה הספרותית של ערד.
אבל בשום ספר שלה לא שקעתי כמו שקורה לי בספרים שמצליחים לגעת בי. |
|
|
שמוליק כ.
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
היי חבר, תודה על הסקירה הנהדרת.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
תיאור מעולה שבמעולים של מאיה ערד. ביקורת מצויינת. תודה רבה.
|
|
|
dina
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
מאיה ערד כותבת הכי יפה על הדברים הכי לא מחמיאים / יפים על נפש האדם. בעיניי היא סופרת מעולה, אוהבת מאוד מאוד את הכתיבה שלה.
|
|
|
מושמוש
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
קראתי.
חושב אחרת. הסיפורים הקצרים נראים לי שכתבה קודם וניסתה לביית אותם לתוך הספר. שרירותי. דמויות לא משכנעות לא נוגעות. קטע קצר מצוין - אישה מיואשת מהאחריות החדשה שלה לתינוק. אולי הייתה צריכה לכתוב על חוויה אישית כמו בקטע הזה. מהעלמה מקזאן קראתי מעט. ריאליזם מוקפד וזה טוב. אבל גם שסופר הופך למומחה לטבע/ רפואה/ .. ועוד, היא הפכה באיזה קטע למומחית רפואית דבר שאני הכי אלרגי אליו.. קורה לסופרים בכתיבה ריאליסטית שהם חוצים את הגבול הזה, לא מתאפקים. אבל קראתי רק קטע.
|
40 הקוראים שאהבו את הביקורת
