ביקורת ספרותית על החיים ומה שלבשתי מאת שלי גרוס
ספר בסדר

---

ספר קליל על הגיגיה הפנימיים ועל חייה של עורכת אופנה בשנות הארבעים לחייה.
הספר כתוב מנקודת מבטה של הגיבורה הראשית, ליבי גרנות, ולעתים מזכיר שילוב של יומן אישי יחד עם טור אופנה מגזיני. העלילה עצמה לא תופסת תאוצה עד שלא עוברים מספר רב של עמודים, מה שקצת מקשה על הצלילה בתוך הסיפור.

הכתיבה עצמה טובה ורהוטה, לעתים מתאמצת מדי, אך חושפת חשיבה שנונה ומלאת הומור. לאלו שאוהבות ונושמות אופנה סביר להניח שיהיה נוח להתחבר, אך גם למי שיש נגיעה לעולם העיתונות, כמוני, יהיו נקודות הזדהות – במיוחד לאור העובדה שהגיבורה הראשית היא דמות שקל לחבב.

בחרתי לקרוא את הספר ביום כיפור מתוך ציפיה לקריאה קלילה ונעימה, לא מכבידה מדי, אך הפריע לי שגלגלי העלילה אינם מתחילים לנוע עד נקודה די מתקדמת בסיפור – עד אז פחות התחברתי לאסוציאציות המתחלפות, שלעתים קצת קשה לעקוב אחריהן, כתובות היטב ככל שיהיו. כל הזמן חיפשתי את הקו המחבר, העוגן שיקשור לי את כל פרטי המידע הפזורים והמשעשעים הללו לכדי מקשה אחת. בהמשך הסיפור אכן מתגלה עלילה נחמדה וחיננית על תלאותיהן של נשים בעולם האופנה ובפרט כתיבה על אופנה, אך היא הופכת את הספר לחביב, קריא, ונעים – לא יותר מכך. יחד עם זאת, יכול להיות שאלו שהאופנה זורמת בעורקיהן/ם יתחברו אליו הרבה יותר.

» ביקורות נוספות של דנה
» ביקורות נוספות על החיים ומה שלבשתי