ביקורת ספרותית על הפרדס של עקיבא מאת יוכי ברנדס
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 23 בספטמבר, 2015
ע"י הִיפּאטִיָה


אני שונאת את יוכי ברנדס.

אני שונאת אותה כי היא גרמה לי לישון ב3 בלילה כדי שאני אסיים את הספר שלה!

הספר הזה מדהים לדעתי.
הוא מציג פרשנויות של התנ"ך שלא חשבתי עליהן, ושהן נכונות לפי דעתי וחלקן מתאימות לעקרונות ולהיגיון שלי יותר מאשר הפרשנויות של המפרשים הרגילים.

הוא גרם לי להתרגש נורא בהמון סיטואציות, בעיקר בכאלה שבהן מעורבת רחל. רחל המסכנה. שנותרה ללא אב ובעל. בעלה שהלך ללמוד תורה כמצוותה, ובעצם רק גרם לה להיות עצובה ומדוכאת.
תמיד כשסיפרו לי על רבי עקיבא שהלך ללמוד תורה בגיל ארבעים, ואחר כך עזב את רחל להמון שנים, חשבתי שרחל מחויבת לשמוח כביכול, כי הרי היא ביקשה ממנו להתחיל בכל העניין וגם זה עניין של מצוות ותורה ויראת אלוהים, והיא הייתה יהודיה בכל. לא חשבתי מעולם על כך שבשנים הנוראות הרבות האלה - בהן נותרה חסרת חבר ורע, ועם ילדים לטפל בהם.
לבדה.
והיא הייתה מושא ללעג וקלס מהשכנים, שכינו אותה "עגונה". מסכנה. בודדה.

"אני מסתגרת במערה כבר שלוש שנים, נשארתי בחיים כדי לכתוב את הספר הזה", אומרת (יותר נכון כותבת) רחל הכאובה.
"נשארתי בחיים כדי לכתוב את הספר הזה. אני חיה בשביל לספר".

אי אפשר שלא להזדהות עם רחל שגורלה לא שפר עליה. אי אפשר שלא לחוש חמלה על ילדיה, הבודדים. ואי אפשר שלא לחוש הערצה, כלפי יוכי ברנדס הדגולה. (היא הסופרת.)

מלבד לקריאה הענוגה והמעשירה, הספר גם תרם לידע הכללי שלי בתנ"ך. ולא בתור ספר לימוד כמובן, אלא בתור ספר קריאה יפהפה.

קריאה נעימה שתהיה לכם!
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רוליה (לפני שנה ו-5 חודשים)
תגובה לביקורת של היפאטיה אכן הספר מרתק, אולם אין שם שום קשר לתנ"ך - זה מתקופה הרבה יותר מאוחרת - התקופה שלאחר חורבן המקדש השני. הגיע הזמן, אולי, שהכותבת באמת תכיר את התנ"ך...
הסיפורים על רבי עקיבא מופיעים במפוזר בתלמוד, ומרוכזים ב'ספר האגדה' שערכו ביאליק ורבניצקי (ויצא במהדורה מחודשת לא מזמן). מה שעשתה יוכי ברנדס באופן מעולה הוא הקישור בין כל הסיפורים המפוזרים. אולם עם כל הכבוד להצגתה ההירואית של רחל (שהיא מעלה אותה לדרגה של נביאה), גם דמותה שלה לא כל כך ברורה מבחינה רגשית, ובעיקר דמותו של עקיבא מאוד שטוחה מבחינה זו, וכל מערכת היחסים ביניהם רדודה ובנויה באופן חסר אינטליגנציה רגשית - אפילו בתלמוד, שאינו מגזים בהבעת רגשות, יש יותר רגש בתיאור ר' עקיבא, שהיה שולה קש משערותיה של אשתו ומבטיח לה שיום אחד הוא יתן לה 'ירושלים של זהב' (תכשיט בצורת כתר שעליו חקוקה תמונת ירושלים)[למשל:תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף סב, עמוד ב - דף סג, עמוד א;תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ, עמוד א. ]. נכון, שהסיפור תמוה ביותר (כי איך עוזבים אשה אהובה לכל כך הרבה שנים?), אולם גם אם ברנדס מספרת על חוכמתו של עקיבא ובאופן טכני היא מדווחת על כך שאנשים היו נמשכים אל שעוריו - היא לא מצליחה לצייר את הדמות כך שנבין את הכריזמה שלו. מצטיירת דמות נוקשה ואכזרית, שלא ברור מה יש להימשך אליה בכלל.



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ