ביקורת ספרותית על המבחן - המבחן #01 מאת ז'ואל שרבונו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 3 באוקטובר, 2017
ע"י הִיפּאטִיָה


(היום, 9:00)
זה לא יהיה יותר מספר נוער דיסטופי טיפוסי כמו שאר הספרים שמשתלטים על המדפים (הבחירה, מפוצלים, משחקי הרעב, הגן הכימי, להמשיך?) אני לא אומרת שהספרים האלה לא מעניינים (למרות שחלקם כן) אבל ברצינות חמודים, תמציאו עוד רעיונות.

(היום, 9:30)
אני מדמיינת, או שזה עוד גרסה של משחקי הרעב? בבקשה תגידו לי שהאפשרות הראשונה.

(היום, 9:45)
אוקיי, סורי. זה לא *עד כדי כך* גרוע.

(היום, 12:30)
אני הולכת להרוג את הבנאדם שלקח את "מנהיגי העתיד" מהספרייה!!!!!!!!!!! (זה המבחן #2)
*כל 5 דקות מרעננת את הדף אינטרנט כדי לבדוק אם הבנאדם הזה החזיר את הספר, אבל לא! לא!!! 0 עותקים זמינים!!!)*

אז כן. *אנחה מלאת כאב נפשי*
כן. אני איאלץ להמתין עד אחרי סוכות כדי לנסות להשיג שוב את הספר. כי מחר הספרייה מתחילה את חופשת סוכות!!! (אני חייבת למצוא את הבנאדם הזה, יהיה אשר יהיה, לבוא אליו באישון לילה עם סכין חדה ומשוננת, ו - אופס, אולי כדאי שאני לא אכתוב את כל המחשבות שלי באתר. בכל זאת, בטוח יש כמה שוטרים חובבי קריאה.)

העלילה:

השלטון עוקב מדי שנה אחרי הציונים של בוגרי בתי הספר מכל מושבה (המדינה שלהם שבנוייה על הריסות ארה"ב [כמה מפתיע] מחולקת ל18 מושבות). כל שנה הוא לוקח את המצטיינים למבחן שאף אחד לא יודע את טבעו, מהסיבה הפשוטה שכל מי שעבר אותו - מחקו לו את הזיכרון כדי שפרטי המבחן יוותרו חסויים. (חשוד)
במושבת "חמשת האגמים" כבר עשר שנים שלא נבחר אף בוגר להשתתף במבחנים. (חשוד)
עד שסיה ועוד 3 בוגרים נבחרים בבת אחת (מאוד חשוד) בדיוק בשנה שבה המנהלת מתחלפת. (מאוד מאוד חשוד)
אם לא הסקתם את ההסבר של כל הדברים החשודים האלה, תגלו את זה בספר. (או שאולי רק לי הכול נראה עכשיו ברור אחרי שקראתי, אז אל תרגישו מטומטמים אם לא הסקתם, זה בסדר)
ספר שמזכיר פעמים רבות את משחקי הרעב, אבל שומר על ייחודיות מקסימה משלו. האמת שנהניתי הרבה יותר מ"המבחן" מאשר מ"משחקי הרעב" ואין לי מושג למה השני יותר מפורסם.

הדמויות:

*סיה - אני כל כך אוהבת אותה!!! היא כל כך אנושית, בניגוד לקטניס למשל, האמיצה באופן מוגזם, היפהפיה ושוברת הלבבות (זאת הדוגמה הראשונה שעלתה לי לראש, כנראה בגלל הדמיון בין 2 הספרים, אבל זה קיים בספרים רבים כל כך, שהדמויות אינן אנושיות. וזה גרוע בעיניי, כי דמות אנושית היא אחד הדברים הכי חשובים בספר, שגורמים לי להתחבר אליו).
סיה לא יפה באופן מיוחד. לא אמיצה באופן מיוחד, היא אמנם חכמה מאוד, אבל, טוב, זה הקטע של "המבחן". אם כבר מדברים על החוכמה שלה אז אני ממש נהניתי מכל מיני דברים שהיא פתרה והסיקה (לאלה שקראו: למשל עם רומן במבחן של הצוותים).

*תומאס - הוא קצת פחות אנושי, סוג של "האביר על הסוס הלבן" ניראה לי, לפחות בהתחלה אבל לאורך כל הספר. אבל הוא כזה חמוד! התאהבתי בו ביחד עם סיה. איזה באסה רק שהוא לא אמיתי.

*ויל - הוא חכם מאוד ולמרות שזה מאוד קשה לי, לא אספיילר.

זה ממש מעצבן שאני לא יכולה להמשיך בביקורת אבל אני פשוט לא רוצה לספיילר לכם!
אז בברכת קריאה נעימה (אני בטוחה שהיא תהיה נעימה ויותר מזה!),

אני.
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ