ביקורת ספרותית על גן נעמי מאת ישי שריד
ספר לא משהו

---

עברו כבר מספר ימים מאז שהדף האחרון נהפך, אך התרשמותי בקשר עם יצירת ישי שריד אשר התפרסמה לפני מספר שנים בודדות, טרם התגבשה עד תומה. ולא, לא מדובר בעלילה מורכבת או ברעיון עמוק שעומד מאחורי הרומן אלא בעובדה הפשוטה כי "גן נעמי" לא עורר אצלי רגש כלשהו – בין אם שלילי ובין אם חיובי. פשוטו כמשמעו...
נעמי מנהלת גן ילדים קטן על חוף הים בתל אביב כבר מעל עשרים שנה אך כאשר נודע לה על מותו של הרשי קפלן, יהודי אמריקאי עשיר ובעלים של המגרש היפה עליו ממוקם הגן, מתחילות הצרות ליפול על ראשה אחת אחרי השנייה. כך, לתדהמתה המוחלטת מסתבר כי בניגוד להבטחותיו, הרשי, ככל הנראה, לא הותיר אחריו צוואה שמסדירה את זכויותיה בקשר עם הגן (אשר משמש במקביל גם כבית פרטי עבורה), והמגרש היפה עליו נבנו חייה נמכר לאדריכל מבוסס ומפורסם – רן לנדסמן שחולם, מצידו, לבנות עליו מגדל יוקרתי ורב קומות. נעמי מחליטה להילחם בלנדסמן אך נאלצת להתמודד עם קשיים כלכליים משמעותיים ונדמה כי בעתיד הקרוב צפויה היא לאבד את הגן הקטן שלה ועימו, למעשה, את מפעל חייה.
אך גם בכך לא די, ועם התקדמות העלילה מסתבר כי לנעמי רשימה ארוכה של בעיות נוספות אותן לא מסוגלת לפתור. כך, לגננת מדופלמת אשר הקדישה את חייה לחינוך ילדים, יחסים מורכבים ביותר עם בנה האמן אשר בקושי מסכים להחליף עימה מילה וגם עם אמה המבוגרת שמתגוררת בירושלים הרחוקה בתוך עולם משלה. במקביל, גם קשר רומנטי שמתפתח עם גבר חדש, אביו הגרוש של אחד הילדים בגן ומוסיקאי לשעבר שחולם לכבוש את לבו של הקהל פעם נוספת, לא מתקדם בקצב הרצוי ולרוב נאלצת נעמי להעביר את לילותיה לבדה.
למרות ניסיונותיו העצומים של שריד להציג את נעמי כקורבן נטול אמצעים ויכולת שנדחף לפינה ונדרש להילחם בכוח שמלכתחילה גובר עליו הן בזכות המעמד הגבוה והן בזכות אמצעים כלכליים נכבדים (לנדסמן), נורא קשה להתחבר לדמותה או להזדהות עמה. עד תום הסיפור נותרת נעמי רחוקה ולא מצליחה לעורר רחמים כפי שקיווה, ככל הנראה, הסופר.
הרושם שמתעורר מקריאת הרומן הוא כי שריד מנסה ליצור מעין מלחמת מעמדות עכשווית בדמות אדריכל עשיר ומצליח, בעל אישה יפה ואהובה עליו, שנלחם בכדי ליטול את ביתה של גננת מסכנה אשר בקושי מסתדרת עם בנה היחיד. כך, למרות שבספר עצמו אין כל רמז לכך – נעמי בטוחה כי לנדסמן לא יחסוך בכל אמצעי על מנת להעיף את גן הילדים הקטן שלה מאדמת המגרש כאשר לנגד עיניו אינטרסים צרים בלבד הקשורים בעיקרם להעשרת כיסו שממלא מספיק עמוק.
עם זאת, האשמותיה של נעמי נראות כחסרות בסיס והאדריכל העשיר (בעיני) רחוק מלהיות מפלצת חסרת לב שכל מטרתה לחנוק את "האזרח הקטן". הרי בסך הכל מדובר באיש עסקים חכם ומנוסה שפועל, לתפיסתו לפחות, בכדי להגן על רכושו. יתר על כן - למרות הסיטואציה הבעייתית אשר נוצרה בעקבות התנגדותה של נעמי לפינוי, ביחסיו של לנדסמן אל הגננת קיים אפילו אלמנט של חיבה מסוימת והוא מציע לה מספר פעמים פשרות שהיו יכולות לחסוך עבורה לא מעט שקלים.
כך, דומה כי הכעס הרב כלפי לנדסמן הוא לא בהכרח פועל יוצא של מעשיו (שהינם בגדר הסביר והחוקי בנסיבות העניין) אלא מקורו בהיותו של האדריכל אדם עשיר ובעל אמצעים פיננסיים לא מבוטלים. אכן, לנדסמן מעוניין לבנות מגדל גבוה ויוקרתי על אדמת המגרש אך מדוע מטרתו מלכתחילה נתפסת כנאורה פחות מזו של ניהול גן ילדים? הרי לנדסמן, ככל הנראה (ובספר לא נאמר אחרת), רכש את המגרש בתום לב תוך תשלום תמורה נכבדת, ועל כן נדמה כי לא היה במעשיו כל פסול.
האם הקוראים מתבקשים להזדהות עם נעמי רק בשל העבודה כי היא גננת מסובכת ולא טייקון מוצלח? האם אדם בעל אמצעים נתפס מלכתחילה "כזה שלא בסדר", אחד שאין צורך להגן על זכויותיו? ושוב – ניהול המאבק מול לנדסמן גורר את נעמי לברוך כלכלי עצום אך האם די בעובדה זו על מנת להפוך את קולו של האדריכל לנחות יותר? סבורני כי לשאלה זו תשובות רבות ומגוונות כאשר כל אחת יותר מורכבת ממשניה...
עם זאת ומעבר לבעייתיות הטמונה ברעיון מרכזי של הרומן (בעיני, לפחות), ככל שהייתי מתבקשת לתאר את ספרו של שריד בשורה אחת, הייתי אומרת כי עסקינן ברומן לא מציאותי. זאת, לאו דווקא בשל המאבק הממושך בין נעמי ללנדסמן אלא לנוכח כל מה שמתרחש מסביב.
כך, למשל, הורי הילדים במסיבת גן שגרתית בוחרים להביא מוסיקה בוגרת כאשר אימהות מסטולות רוקדות "בתנועות זנותיות" ליד הדי גיי; הילדים לעתים נראים בוגרים מידיי לגילם ולעתים קולם לא נשמע כלל כאילו אינו קיים; הוריהם מסרבים באגרסיביות ובבוטות לסייע לנעמי בעת שהגננת מגלה להם על הסכסוך עם לנדסמן – והרשימה הינה ארוכה עוד. אך החשוב בין כל הוא היעדר חיבה אמתית שלא נומר אהבה כלפי ילדי הגן. למרות שמדובר בגננת שדוגלת לכאורה בדרכי חינוך מתקדמות, בניסיונו ליצור אווירה של גן ילדים מיוחד נכשל שריד פעם נוספת ותחושת כישלון זו מלווה את הרומן מתחילה ועד סופו.
לסיום אציין כי הספר נכתב בשפה קלילה למדי שמאפשרת לסיימו בתוך מספר שעות ובאותו המידה לשכוח ממנו בחלוף מספר ימים...

מזמינה את כל מי שמעוניין לקרוא את הסקירות והביקורות שלי לספרים והצגות תאטרון בבלוג החדש שלי - https://evgeniatarbut.wordpress.com/

» ביקורות נוספות של יבגניה
» ביקורות נוספות על גן נעמי