ביקורת ספרותית על פנינים לאור היום מאת סביון ליברכט
ספר טוב

---

חיילת צעירה במדים חדשים, תחנת אוטובוס בודדה ומרוחקת, חנות ירקות שכונתית, בית קפה קטן שמסתתר בין בניינים נמוכים, עיניים זעירות של נערה בחצאית ארוכה, חמסין שפרץ בפתאומיות, קבוצת ילדים במגרש עזוב – ישראל פריפריאלית, משונה, חסרת זוהר. ישראל קטנה שהיא בית. לפעמים הבית חמים ונעים, לפעמים מאוס ונוקשה, לפעמים רוצים לעזבו לצמיתות, לפעמים ממהרים לחזור אליו, מתגעגעים לריחות שעולות מתוך סיר עבה שמסמל את השבת המתקרבת.
סביון ליברכט חוזרת אחרי הפסקה ארוכה עם אוסף סיפורים חדש בהם מצליחה לחבר בין ישראליות טהורה לבין סוגיות שאינן כלואות בתוך גבולות המדינה אלא משותפות לכלל האנשים באשר הם. פרופסורית באוניברסיטה, אישה מוכה, ילד יתום, רופאה שחוזרת משהות ארוכה בחו"ל, גבר שובב וכלה תמימה יום לפני חתונתה – קשה להצביע על המכנה המשותף בין הגיבורים השונים אך הוא אכן קיים ומקשר בין כולם באמצעות חוט שקוף שכמעט ולא נראה לעין.
הסיפור שנראה מחד, ישראלי למדיי ומנגד, אינו מקומי בהכרח - הוא בראש ובראשונה יהודי. סיפור יהודי שמשתרע על פני שנים רבות ודורות שלמים, מתמודד עם השואה, עולה לארץ ישראל, משוטט במדבר בין אבק וחול, מגיע לעיירות פיתוח, לחנויות קטנות, אוכלוסיות מגוונות וגם כאשר אינו עוסק ביהדות, נשאר יהודי כאילו מדובר בחותמת שלא ניתן למחקה. זוהי כתיבה של ליברכט – כתיבה עוצמתית, אנושית, סלחנית ויהודית מאוד. כמו חנוכייה שעומדת גאה בחלון הבית גם אם לא באמת עושים בה שימוש ולא מצפים לנסים בימי הדלקת הנרות.
לעתים הסיפורים קשים למדיי. הדמויות לרוב מעוררות רחמים או סלידה. במחשבה השנייה נדמה כי ספרה עוסק ביחסים מורכבים שבין מרכז לשוליים תוך הקצנת פערים שעליהם כבר כמעט ולא ניתן לגשר. ואז – באופן מפתיע ובלתי צפוי מתחת לשכבות רבות של קושי ובין ערמות של עצב - מופיעה פנינה קטנה ונוצצת שמעלה חיוך טיפה נוסטלגי והתקווה אשר נותרה מאחור שבה לה לאור היום.
בעת הקריאה עלו בזיכרוני מספר פרצופים שפגשתי במשך חיי. אנשים שהכרתי פעם ונעלמו עם השנים. המשיכו בדרכם שאינה קשורה עוד לשלי. אותם אנשים הסתתרו בין השורות והביטו בי מתוך העמודים הדקים וגם אני הצצתי שוב לתוך חייהם. אותה חיילת במדים טריים שיושבת בודדה בתחנת אוטובוס מרוחקת, ילד שמשחק לבדו מתחת לבית, איש מבוגר בתור למרפאה, אישה יפה בעלת צחוק מתגלגל שחולפת על פניי במהרה...לחלקם חייכתי פעם ולחלקם האחר אמרתי שלום.
ואז זה קרה. לפני 13 שנים, זמן קצר לאחר עלייתי ארצה, כשלראשונה התיישבתי באוטובוס ירוק של "אגד" שלקח אותי מירושלים לעיר מרוחקת בדרום הארץ - הפכתי בעצמי לחלק מאותו סיפור ישראלי ממושך אשר נשפך מסיפוריה של ליברכט ישר אל תוך הלב.

» ביקורות נוספות של יבגניה
» ביקורות נוספות על פנינים לאור היום