ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 13 בדצמבר, 2015
ע"י יבגניה
ע"י יבגניה
המכתב האחרון שכתבתי בכתב ידי נשלח לפני כ – 12 שנה להוריי אשר התגוררו באותה התקופה ברוסיה. לא היה לנו טלפון ביתי ולכן נהגתי לכתוב להם מכתבים ארוכים, מלאים בתיאורים מגוונים בהם השתדלתי לכלול את מרבית הפרטים הקשורים לחיי לרבות הקטנים והפחות משמעותיים שביניהם.
רומנה של נטליה גינצבורג "העיר והבית" בהחלט החזיר אותי לתקופה הרחוקה ההיא, בה הייתי מתיישבת במקום מבודד עם דפי ריקים ועט כחולה וממלאה אותם במילים מהירות אשר הפכו לשארים בכניסה לחיי...
הרומן הוא תחלופת מכתבים בין קבוצת ידידים אשר מתחילה מיד עם עזיבתו של ג'וזפה לארצות הברית. הוא משאיר מאחוריו את אהבתו הגדולה וככל הנראה, היחידה – לוקרציה – אישה נשואה ואם לחמישה ילדים עמה ניהל מערכת יחסית רבת שנים אשר הסתיימה גם היא מזה זמן רב. מלבד לוקרציה, באיטליה נותרו גם יתר חבריו ובנו היחיד, תסריטאי מוכשר ומתוסבך שמתגורר ברומא.
פעם ביתה המרווח והמאור של לוקרציה בכפר שימש כמקום מפגש קבוע עבור אותם חברים אך לאחר עזיבתו של ג'וזפה, מתפרקת החבילה והבית הישן והמוכר הופך לסמל נוסטלגיה בזיכרונם של אנשים שפעם היו קרובים.
הם ממשיכים להתכתב אחד עם השני – ג'וזפה, לוקרציה ואחרים, משוחחים על עברם המשותף ומספרים על אירועים שונים שממלאים את חייהם החדשים. אהבות, בגידות, אכזבות, חלומות, תקוות – הכל נשפך אל הנייר, מתפזר בין השורות ונותר אי שם בזיכרון אבוד כחלק מתקופה רחוקה ונשכחת.
באופן פרדוקסלי הצצה לחיי הדמויות אינה יוצרת קרבה מיוחדת עם מי מהם אלא משאירה תחושה עצובה של ביקור במקום שהיה פעם מלא בצחוק מתגלגל אך נזנח על ידי בעליו שעזבו מבלי להביט לאחור.
במשך הקריאה לא הצלחתי לשים דגש על רעיון מיוחד שעומד בבסיסו של הרומן או למצוא נקודת אחיזה מעניינת לדון בה...במחשבה השנייה - אולי זהו מהות חיינו שפשוט מתרופפים מעלינו כאשר המתרחש מסביב – מכשולים וקריסות, מציאות ואבדות, אהבות ונשכחות – הינם בסך הכל אפקטים בימתיים מורכבים במחזה ארוך שלא תמיד מעורר עניין.
עם השנים התפאורה שמסביב מאבדת מקסומה, הכאב נחלש, רגשות חולפים, הווה הופך לעבר... והוא נשאר - אדם שאמנם נפרדנו ממנו מזמן, אך לעולם נזכור אותו "כאילו היה מולנו כעת"...
ביקורות נוספות שלי על ספרים תאטרון ניתן למצוא בלינק הבא - https://evgeniatarbut.wordpress.com/ :)
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
יבגניה
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
דן ויעל, תודה רבה.
דן - מאוד מסכימה עם אמירתך. שיני הזמן הם בהחלט הגרועים מכולם. יעל - לפני הרבה שנים קראתי רומן מכתבים אחר "יחסים מסוכנים" של שאדרלו דה לאקלו ולא יכולתי להפסיק את הקריאה לרגע מרוב שנבלעתי לתוך המילים והסיפור המסופר שם. לעומת זאת, ספרה של גנצבורג אכן יצרה אצלי תחושה של זיכרונות רחוקים ואבודים. |
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
יפה!
הניסיון מלמד שמכתבים, בדרך כלל, מעוררים עניין אצל השולח והמקבל. האחרים יישארו לרוב אדישים.
|
|
דן סתיו
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
יבגניה
נראה שמכל התחלואים עימם בני אנוש נאלצים להתמודד, שיני הזמן הן מהגרועות שבהם, בדיוק מה שכתבת כאן, בסקירה הנפלאה שלך "אולי זו מהות חיינו שפשוט מתרופפת מעלינו כאשר המתרחש מסביב – מכשולים וקריסות, מציאות ואבדות, אהבות ונשכחות – הינו בסך הכל אפקטים בימתיים מורכבים במחזה ארוך שלא תמיד מעורר עניין".
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת