ביקורת ספרותית על גן נעמי מאת ישי שריד
ספר טוב

---

ילדות נשכחת.
קראתי בשקיקה את ספרו הקולח של ישי שריד "גן נעמי" ונהניתי מהקריאה, כמו גם מהסביבה המוכרת בצפון הישן של תל-אביב. נמל תל-אביב, גן העצמאות, חוף "מציצים" וכדומה היו גם תחנות ילדות שלי.
הזדהיתי עם ה"תפאורה" והרקע של הסיפור, כי גם גן הילדים שלי, בו למדתי לפני כשישים שנה, היה ממוקם בצפון הישן של תל אביב, ברחוב אמיל זולא, בסביבות שדרות בן גוריון של היום. הגן, שנקרא גן דבורה על-שם הגננת שניהלה אותו, היה ממוקם בבית חד-קומתי ישן שכבר עשורים של שנים אינו קיים.
מעולם, עד שקראתי את "גן נעמי", לא תהיתי לחשוב מי הייתה אותה דבורה הגננת (שנראתה לי ישישה מופלגת באותם הימים, אף שכנראה הייתה אז בשנות החמישים לחייה, ממש כמו נעמי שבספר). לא הקדשתי אף פעם מחשבה מה עבר עליה, כיצד ומתי היא פתחה את הגן, ובעיקר: מתי וכיצד נסגר הגן ובמקומו צץ בניין מגורים נדל"ני טיפוסי.
עכשיו כבר אין את מי לשאול. גם את הוריי שאולי ידעו משהו על הגננת דבורה, ושכבר עשור ויותר אינם בין החיים, אינני יכול לשאול.
ובחזרה ל"גן נעמי". עצם העובדה שהקריאה בספר גירתה את הזיכרונות והמחשבות שלי יכולה להירשם לזכות הספר והסופר. סדר היום וסדר השנה של הפעילויות בגן נעמי מתוארים בפרוטרוט ובאותנטיות, ממש כפי שחווים נכדיי כיום.
גם הסביבה והאווירה מתוארות בצורה אותנטית.
הדמויות העיקריות בסיפור זוכות לתשומת לב ראויה מצד הכותב, ואילו חלק מהדמויות המשניות מתוארות בצורה שטחית יותר, אולי בשל היותן משניות.
השפה עשירה וקולחת, מצד אחד לא "גבוהה" מדי ומצד שני לא גולשת לבנליות של שפת ילדים.
ההחמצה העיקרית, והכמעט יחידה בעיני, של הספר היא בסיומו. כשסיימתי לקרוא את הספר הייתה לי תחושה שהכותב "חיפף" קמעא. התפנית בעלילה הייתה במקומה, אך לא זכתה להתפתח כהלכה וכבר הגיע הספר לסיומו. אולי היה זה במכוון, על מנת להשאיר אותנו עם התעלומה שמא הסוף היה טוב או לא כל-כך? לדעתי לא היה מזיק להמשיך את העלילה עוד קצת, אבל זו רק דעתי הלא קובעת...
לסיכום: ציון כמעט טוב מאוד, עולה לכיתה א'.
אלי אתגר

» ביקורות נוספות של אלי אתגר
» ביקורות נוספות על גן נעמי