ביקורת ספרותית על חרדתו של המלך סלומון - ספריה לעם #264 מאת רומן גארי (אמיל אז'אר)
ספר מעולה

---

אני מעולם לא אספתי פנינים חוץ מפנינים ספרותיים והספר הזה הוא בהחלט הרבה יותר מפנינה. קראתי כל משמעות חבויה לפחות 4 פעמים כדי לרדת לעומקה .וכן השפה פה ציורית ואפשר לראות כל משפט ולצייר אותו בדמיון. ואפשר בכלל לקחת את הספר המופתי הזה ולעשות אותו אנימציה אחת גדולה או הצגת תאטרון שוברת קופות .

אם בספר הזקן בן 100... עשו חסד עם האימרה "והדרת פני זקן " כאן תכפילו את האימרה פי מליון
מכיוון שהספר מדבר על הגיל הזה שהוא פני הדור וראה כבר משהו בחיים שלו, שם נמצאים פני החכמה, פני הזכרונות שלנו חרושי הקמטים שכולם כולם אוהבים לטאטא בכל מקום כאילו הרלוונטיות והעור המתוח שייך אך ורק לצעירים. ומסתבר שאהבה עושה חסד ומגשרת על פער הדורות. היא לא מחליקה קמטים אך גורמת להם לזרוח על הפנים בהידור.

"ז'אנו הארנבון" נהג מונית עם LOOK של ערס "ומלך המכנסיים" הלא הוא המלך סלומון היהודי {שניצל בעצמו מכמה מחנות } מזכירים את ויקטור הוגו שמוזכר כאן יותר מפעם אחת באמירתו המתעתעת חסרת הפשרות: " ועיני העלמים הן עיניים בוערות אך מעיני הישישים זורח אור" .

בגיל 85 ביום הולדתו המלך סלומון ביקש ללכת ולבדוק אם הוא עדיין כשיר כגבר להיות עם אישה כדי להפריך את דבריו של הוגו שהוא לא רק זקן יהודי חכם שאוסף בולים כי אולי יום אחד ישראל לא תהיה וערך הבולים ירקיע שחקים אלא הוא גם גבר שיש לו חשקים של "אישה בהריון" כן גם בגילו המופלג ! והפלא ופלא הוגו לא לקח בחשבון שאפשר גם לזרוח מבפנים מחכמה וגם לבעור מתשוקה..
המלך סלומון בנה מערך שלם של מתנדבים שהלב הוא כנראה האיבר הכי גדול ויפה שלהם ולכן הם משאילים את הלב מדי פעם ברוכבם על טוסטוס ברכבי פריז כדי להעניק שמחה לאנשים שרוצים לקבל תשומת לב. טען שכולם זוכרים את המפורסמים אך אף אחד לא מתעניין באנשים חסרי כל שהיו לא יותר מעפעוף פה בחיים ולכן לשם "כבוד הדבר" כי כל אחד הוא מישהו חשוב כל עוד הוא עבר בחיים.

זה מה שהחליט לעשות בחייו ובכספו כעשיר מופלג .לפתוח מקום "לעבודות שיפוצים ותיקונים של החיים"...הוא החליט שאלוהים לפעמים לא מספיק להגיע אל כל האנשים הבודדים,לכן הוא יהיה למטה ואלוהים למעלה וכך יעבדו ביחד ויתנו משמעות ,ושמחה ,ואהבה, וגלויה, וביקור ,וסלסלת פירות לאנשים שאין להם אף אחד...צוות מתנדבים ישב במרכזיה בכל שעות היום לקבל שיחות מצוקה ולפעמים השיחות שקיבלו מאנשים היו בדממה רק כי רצו לדעת שמשהו נמצא בצד השני של השפורפרת כדי לדעת שהם לא לבד בחיים האלה.

הספר הוא על נקמנות גדולה שנשארה בלב 35 שנה שהשוליים שלה הצהיבו יותר מהאנשים שנשאו אותה. וגם על אהבה גדולה שלא נס ליחה עוד מתקופת היטלר . והנה הספר בדיוק מתאים לזמנים הללו של סליחות וראש השנה ועל כך שכדאי לסלוח ,כדאי לפתוח את הלב ולהבין שכולנו כאן יחד לטוב או לרע.

ועוד בספר יש זמרת בת 65 שהיה לה עדיין הידור וקלאס ותשוקה בלב ואהבה גדולה לחיים וכמובן גם עצב ובדידות על אהבה שלא מומשה ועל כך שאסור לחכות למחר אלא לחיות את היום כאילו אין מחר.

" לא את מדמואזל קורה הזמנתי, אלא את הנעורים שלה. באיזהשהו מקום היא עוד בת עשרים".
"חשבתי שיהיה לה נעים להיזכר בעצמה,וזה הכל,כי מה נשאר לבן אדם אחרי שהוא איבד קשר עם עצמו?."

ויש כל כך הרבה משפטים יפים כמעט כל הספר ולכן בבקשה אם תפגשו את הספרנית שלי תגידו לה שבינתיים אני לא מוכנה להחזיר את הספר מרוב קיפולים רבים בקצוות ורובם לא שלי בכלל כנראה אלפים קראו אותו לפני, וגם משום שזה ספר כזה לחיים שלא בא להחזיר עד שקונים אחד שישאר למקרה שנרצה ציטוט או אמירה משמימה.

שנה טובה בהחלט

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על חרדתו של המלך סלומון - ספריה לעם #264