ביקורת ספרותית על שמועות על גשם מאת אנדרה ברינק
ספר מעולה

---

כאשר סיימתי את לימודי בביה"ס לתיירות של אוניברסיטת חיפה ועמדתי לפני הכנת עבודת הגמר, היה לי ברור שזו תהיה עבודה על דרום אפריקה. היו לכך כמה וכמה סיבות.

שנים ארוכות הייתי פעיל בארגון אמנסטי ונטלתי חלק במאבק לביטול עונש המוות במקומות שונים בעולם. בין היתר עסקתי במה שקרה בדרום אפריקה בשנים הקשות של האפרטהייד. רמיסת זכויותיהם של השחורים בדרא"פ ע"י מפלגת השלטון במשך שנים ארוכות ותעשיית המוות במדינה בשנים אלו, הם שני נושאים שהעסיקו אותי מאוד.

שני ספרים שקראתי בעבר על דרום אפריקה נשארו חקוקים היטב בזיכרוני והיה להם חלק בהחלטתי לכתוב על דרום אפריקה: "זעקי ארץ אהובה" של אלן פטון ו"עונת יובש לבנה" של אנדרה ברינק. אלו שני ספרים שאני בהחלט מתכנן לשוב ולקרוא אותם שוב.

כאשר הלך ברינק לעולמו בחודש פברואר השנה, חשתי צביטה גדולה בלב.

קצת היסטוריה: דרום אפריקה אוחדה בשנת 1910. מאותה שנה ואילך התאפשרה והתקיימה אפליה גזעית על ידי חקיקה. עם מעצבי השיטה נמנו ראשי המפלגה הלאומית שהביעו אהדתם לנאצים במלה"ע השנייה.

חוקי האפרטהייד נוצרו והתפתחו בהדרגה, מרביתם במהלך העשור הראשון למשטר תחת הנהגתו של ראש הממשלה הלאומן הקיצוני דניאל פרנסואה מאלאן ולאחר מכן בתקופת שלטונם של יוהנס סטריידום & הנדריק פרוורד (Hendrik Verwoerd) שנודע כ"אדריכל האפרטהייד".

ב-1949 החל היישום של חוקי ההפרדה: ארבע קבוצות הגזע העיקריות (לבנים, שחורים, צבעוניים ויהודים) חויבו להתגורר באזורים נפרדים, ההשתייכות הגזעית נרשמה בלידה, נאסרו יחסים בין לבנים וגזעים אחרים והופרדו מתקני ציבור: בתי ספר, בתי חולים, חופי רחצה, אוטובוסים, שירותים ציבוריים וספסלים בפארקים. החמור מכל היה שלילת זכות ההצבעה מהשחורים, ההודים והצבעוניים. הצבע הפך לגורם מכריע בכל אורחות החיים וככל שצבעו של האדם היה כהה יותר, כך מעמדו היה נחות יותר וכך הוא היה מקופח יותר.

עלילת הספר "שמועות על גשם" מתרחשת בשנת 1976 כאשר ברקע המהומות הקשות בשכונת Soweto. בחודש יוני פותחת המשטרה באש בהפגנה של תיכוניסטים. עקב כך מתעוררת התקוממויות בכל דרא"פ ומשאירות למעלה מ- 1000 הרוגים תוך כמה חודשים, רובם נורים בידי המשטרה. אירועים אלו מעלים לתודעה דמות חשובה נוספת במאבק השחורים: סטיבן ביקו עליו שר פיטר גבריאל. המלחמה באנגולה השכנה, גם היא אירוע חשוב נוסף ברקע הספר.

מרטין מיינהראדט הוא גיבור הסיפור. אמנם העלילה נפרשת על פני כמה ימים בלבד באותו קיץ קשה של 1976, אולם ברינק דן בספר בכל מערכות היחסים של מרטין עם האנשים הקרובים לו ביותר. עם הוריו, עם בנו, עם חברו הטוב ביותר, עם אשתו ועם המאהבת שלו.

מרטין נוסע לחווה המשפחתית כדי לשכנע את אמו הקשישה כי הזמנים השתנו ולכן יש למכור את החווה המשפחתית. על הרקע הזה מפליג ברינק אל העבר ומספר את סיפור יחסיו של מרטין עם הוריו. מרטין נאלץ בדרך להתמודד עם טענות קשות המעלה כנגדו בנו שזה עתה שב מן המלחמה באנגולה. מכיוון שבני הוא בערך בגיל בנו של מרטין בסיפור, היה לי קל מאוד להזדהות עם מרטין. ואם לא נגע בכם סיפור היחסים בין האב ובנו, אז לבטח יגע בכם סיפור היחסים בין מרטין לבין אמו הקשישה המתקשה להשלים עם כך כי המציאות אליה הייתה רגילה במשך שנים, משתנה עתה לנגד עיניה.


את כל אלו וגם את סיפור יחסיו של מרטין עם אשתו ועם ביאטריס המאהבת, לא ניתן לנתק מסיפורה של דרום אפריקה באותה תקופה קשה.

ספר מעולה ומומלץ מהסוג שבטוח אזכור עוד זמן רב, כמו שני הספרים האחרים שהזכרתי בנושא דרא"פ.

5 כוכבים בסולם גורן ואם ניתן היה, הייתי נותן לו עוד אחד.

טיילתי בדרום אפריקה בשנת 2003. בהחלט מקום ששווה לשוב אליו ולראות מה השתנה שם.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על שמועות על גשם