כשעור פניי היה עדיין נטול קמטי הבעה, אהבתי לקרוא ולעיין בספרי פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, מאז זרמו הרבה מים בנהר הירדן... שמחתי שהספר הנוכחי נחת עלי, אחרי כל כך הרבה שנים שלא הייתה לי נגיעה בנושא.
הספר הזה הוא לא יצירה ספרותית מופתית, הוא לא ספר טוב, הוא תחקיר מצוין! התחקיר משלב עובדות היסטוריות על משפחת זיגמונד, עם מיזוג של תוספות שנראות בדיונות, ועל תורתו ומשנתו של אבי הפסיכואנליזה - ד"ר זיגמונד פרויד.
במאה השבע עשרה מולייר אמר: "לנפש השפעה רבה על הגוף, ומחלות רבות מתחילות ממנו". שימו לב שהמשפט הזה נאמר כ-200 שנה לפני שד"ר זיגמונד פרויד נולד! לאחר כ-200 שנה הופיע ד"ר פרויד זיגמונד עם מחקריו, שחלק ממחקריו אימתו את המשפט של מולייר.
ד"ר זיגמונד פרויד ממוצא יהודי – אוסטרי, התפרסם בתחילת המאה העשרים במחקריו בתחום הפסיכולוגיה, והנוירולוגיה. הוא נחשב לאבי הפסיכואנליזה מהחשובים במרחב של תורת האישיות והנפש.
בשנת 1882 ד"ר פרויד התארס למרתה ברנייס (יהודיה מהמבורג), וארבע שנים לאחר מכן- בשנת 1886 הם נישאו ועברו לווינה. לזוג נולדו שישה ילדים שהמפורסמת ביותר מילדיו היא- ד"ר אנה פרויד שמחקריה המשיכו את דרכו של אביה.
ד"ר פרויד התמחה ברפואה, ערך מחקרים בתחום המוח ומחלות עצבים. תוך כדי מחקריו הוא התוודה לסם הקוקה (קוקאין), שהיווה תחליף למורפיום הממכר וסייע להפחתת כאבים, דיכאון ותשישות. הוא רשם למטופליו מינוני קוקאין, ואף הוא עצמו נטל את הסם, שלטענתו סייע ושיפר את הרגשתו הכללית. מרפאתו הפרטית בווינה התמחתה במחלות נפש, טיפולים שונים וניסויים בהיפנוזה.
בשנת 1938 עם התקדמות האנשלוס, ד"ר פרויד סומן כאויב המחנה, ולכן הוא ומשפחתו עזבו את וינה דרך פריז ללונדון. בשנת 1939 ד"ר פרויד נפטר ממנת יתר של מורפיום, שניתנה על ידי רופאו האישי, לאחר שלא היה מסוגל לסבול את הכאבים שגרם לו סרטן הפה.
הספר "אהובתו של פרויד" מתחיל ב-1895 במשפט "עונת ההתאבדויות החלה"... רק מהפתיח ניתן להבין שעסקינן "בנבכי הנפש".
מינה-כבת ממעמד הביניים ו"יהודיה", הועסקה אצל הברונית וולף כמשרתת. גורלה של מינה היה שונה מאחותה – מרתה (אשתו של ד"ר פרויד). חייה של מינה התנהלו "בצל". האב ירד מנכסיו, ומצא את מותו באמצע הרחוב, ואילו ארוסה-איגנס נפטר משחפת. אחותה-מרתה נישאה לד"ר פרויד ועברה לוינה. אחיה-נישא ועבר להתגורר בארצות הברית ומינה- נותרה לבדה, עם קשר רופף עם האם-אמלין. את שעות הערב היא בילתה עם ספרים, סיגריה ומשקה חריף, והמשקה שהיה אהוב עליה – ג'ין.
מינה פוטרה על ידי הברונית שהועסקה על ידה, עקב יציאה ללא רשות לרופא יחד עם פלורה (ילדה שגויסה לעבודה בבית הברונית). מכיוון שהביקור אצל הרופא גרר הוצאות יקרות ובלתי צפויות, הברונית הודיעה לה "את מפוטרת". בסיטואציה החדשה שנוצרה, לא נותרה בידיה של מינה ברירה אחרת, אלא לפנות לאחותה-מרתה במכתב. התשובה לא איחרה לבוא... ציטוט עמוד 19: "בואי הביתה מייד, מינה יקירתי". למרתה התאים שמינה תחבור אליה לעזרה במשק הבית, ועוד במיוחד שמדובר בשישה ילדים, שלכל ילד יש את הבעיות הפיזיולוגיות והנפשיות שלו.
לשתי האחיות היו עיניים כהות, אף ישר ושיער גלי, ולמרות הדמיון הרב ביניהן, הן היו שונות. מרתה התעטפה במשקל עודף, ואילו מינה נותרה בגזרה דקה ואטרקטיבית. מרתה הייתה הבת המועדפת על האם בגלל חריצותה, רכות לשונה וצייתנותה, ואילו מינה הייתה דעתנית, עצמאית ונטולת פחד. הן היו דומות ומאידך שונות באופיין.
תחילת הקשר בין ד"ר פרויד למינה החל על ידי חליפת מכתבים שעסקו בפילוסופיה: הומרוס, דנטה, סופרים רוסיים, טולסטוי, דוסטויבסקי, שקספיר ועוד. שיחות אינטלקטואליות אלה, היוו את הזרעים לרומן אסור בין ד"ר פרויד למינה.
החיים של מינה בביתו של ד"ר פרויד סבבו, בין מטלות משק הבית שמרתה הטילה עליה, וסיפוק יצריו של ד"ר פרויד על כל המשתמע מכך. מרתה לא התחברה למחקריו הפורנוגראפיים, שיטות הטיפול למטופלים והרעיונות המוזרים של בעלה.
מינה ניסתה מספר פעמים "לברוח" מהמלכודת, התחמקה ממפגשים עם ד"ר פרויד וכשלה. ד"ר פרויד ידע תמיד איפה למצוא אותה, ולהחזיר אותה "הביתה" ... אל זרועותיו.
הכותבות בתחקיר נותנות לקורא הצצה מרתקת ומסקרנת על שיטות הטיפול שהיו בשימוש בתחילת המאה הקודמת. לדוגמא ציטוט עמוד 59:" ... לאחר שהמטופל הוגדר כסובל מ"שיגעון כרוני", כל דבר עלול לקרות לו. הרופאים נהגו להסיר ממנו כל איבר גוף שגרם לדעתם למחלה-בלוטת התריס, שיניים, שקדים, חלקים מהמוח. הם הכניסו מטופלים למקלחת כדי לטפל בדיכאון, הדביקו חולים במלריה כדי לרפא ליקויים נפשיים..." ועוד.
כיום אנחנו מתווכחים על אישורי הקנביס אבל אז, החומר לאודנום, קוקה, קנביס וכלורופורם היו פיתרון לכל בעיה פיזיולוגית ולא רק...
דרך הרומן בין מינה וד"ר פרויד, ועל קצה המזלג, הקורא מתוודה למחקריו הרבים של ד"ר פרויד: תורת ההדחקה, ההשלכה, הכחשה, העבר של האדם, תורת החלומות, המיניות האסורה, תסמינים פיזיים המושפעים מפנטזיות, הזיות, רגשות אשמה, תסביך אדיפוס, השפעת הזיכרון והאירועים הטראומאטיים, ועד כמה "ניקוי הארובות עוזר לגרש את השדים" עמוד 67. בנוסף לדעתו של ד"ר פרויד המקור הראשוני של ההיסטוריה הוא מיני. לטענתו, השקפת העולם המיתולוגית, היא השלכה של הפסיכולוגיה על העולם החיצון. פרויד הושפע מהסיפור של אדיפוס, והפך את הסיפור לחלק ממחקריו. לדעתו האגדה על אדיפוס הינה הגשמת משאלת ילדות. הוא גם לא היסס לצאת נגד תיאוריות של קאנט ושפינוזה. ד"ר פרויד סבר שהם בכלל פילוסופים ולא מדענים. למינה הוא הרצה בין משכב אחד למשנהו על האיד, האגו והסופר אגו והצדיק את מעשיו, ואף הסביר לה שכדי להיות מאושרים- צריך לאפשר לדחפים ביטוי.
ציטוט עמוד 252: "מינה יקירתי... כבר הסברתי לך את זה בעבר. מרתה ואני חיים חיי פרישות. אין לה עניין בקריירה שלי או בהנאות האישיות שלי, ולמרות שלעיתים אני מרחם עליה בגלל הצרות שלה, אני לא מרגיש שמץ של אשמה ורצוי שגם את לא תרגישי כך"...
מצפונה של מינה טלטל אותה שלא נהגה על פי עקרונותיה ודרכיה, היא לא יכלה לו. קסמו של ד"ר פרויד גבר על מצפונה של מינה עד ליומו האחרון. פרויד תמיד הצליח לגרום לה לעשות את מה שהוא רוצה והיא התנחמה בזרועותיו. וכשזה קורה... היא נאחזת ב- ציטוט עמוד 228: מדברי הפילוסוף הרומי סנקה "הניחו לרשעות להימלט... כל אדם אשם הוא התליין של עצמו."
הסיגרים היו הסמל המסחרי של פרויד. הוא לא היסס להשתמש בקוקה ולדעתו מינון נכון גורם לביטחון, אופוריה, רוגע וגם אנרגיה. הוא היה אספן פסלונים עתיקים ששידרו "מיניות" וחיזקו את מחקריו הוא אפילו קרא לעצמו "ארכיאולוג של הנפש" (עמוד 111).
לדעתה של מינה ד"ר זיגמונד פרויד היה רחוק מלהיות נאה על פי אמות המידה המקובלות, אך הוא היה כריזמאטי ותלמידיו נשאבו להרצאותיו ולתיאוריות שלו. מילותיו ותנועות ידיו, עוררו אצל תלמידיו התרגשות. היה לו קסם מיוחד בהצגת אפשרויות ודרכי חשיבה בלתי שגרתיות, וכך גם חסידיו נמשכו לסתירות ולמוזרויות שלו.
הידידות אינטלקטואלית גררה את מינה למערבולת, וככל שהזמן חלף מינה צללה לתוך " שִׁכְרוֹן מַעֲמַקִּים" משלה.
הספר הזה הוא תיעוד מקסים, מרתק, קריא ועוצר נשימה על עד כמה רחוק אפשר ללכת, כדי לספק את היצרים הטבעיים והדחפים הראשוניים....
ד"ר זיגמונד פרויד: איפה נעלם "הסופר אגו" שלך בכל הסיפור הזה?
האם זו פסיכו-אנליזה? לזה התכוונת ד"ר פרויד?
זהו סיפור על משולש רומנטי: "איד", עם מעט "אגו" ונעדרי "סופר אגו".
ממליצה בחום. יופי של מחקר המעגן בתוכו הנאה צרופה של סיפור חיים!
לי יניני
