חני - שמחה שהועלתי במשהו חחח

לא נראה לי שאקרא אבל תודה שהבאת

שאולי אני לא זוכרת אי פעם (תקן אותי אם אני טועה) שקראתי ספרים שציירו את הקהילה החרדית כדבר אקזוטי ההיפך הוא הנכון, לעיתים "תייגו" אותם כמו הקהילה "הבדואית" על כל מנהגם...
שוב, אולי אני טועה אבל אני חושבת שבתקופה האחרונה חלים שינויים בקהילה הזו, והם חשופים יותר למודרניזציה שלנו היום, להבדיל ממה שנכתב בספר "השידוך" על הנשים, שתוארו בספר לעיתים כשק תפוח אדמה שהרקיב, במציאות זה לא כך. הנשים מאוד מטופחות ומשכילות ונאורות אז יכול מאוד להיות שישנה כאן הכללה מאוד גדולה

אפרתי - מסכימה איתך לגבי נעמי רגן ובמיוחד לאור "העתק" הדבק" ושלח בה הואשמה את יודעת יכול מאוד להיות שמי שאשם בכך הם דווקא הקהילה החרדית? אולי בגלל ההסתגרות שלהם, והרצון "לטאטא" את הדברים מתחת לשולחן שחלילה אף אחד לא יידע אולי כאן נעוצה הבעיה.
גם ייתכן מאוד אם כמובן זכרוני אינו מטעני (מבטיחה לחפש) היה בזמנו ראיון עם נעמי רגן שאמרה שהיא "יוצאת" החברה הסגורה שהיא זוכרת את עצמה גרה בקהילה שלא מתאימה לה, והיא נורא רצתה להתחזק יותר אבל בגלל אורח החיים הנוקשה לדבריה עשו אותה חולה...

הציטוטים שלך הספיקו לי. כתיבה סטראוטיפית ושטחית שנודף ממנה סירחון אנטישמי.

כדי שתחליטי באופן נטול פניות, תקראי ברשת את הפרק הראשון. ואז תביני.

אפרתי, אני מזועזעת. אני מיד מעיפה את הספר מרשימת הקריאה שלי.

נעמי רגן היא לא בדיוק אורים ותומים לגבי יחס הוגן לציבור החרדי. גברת שכותבת בסיסמאות בדיוק כמו האריס. לדוגמה: בספרה הראשון אל אישך תשוקתך, היא מתארת את הציבור החרדי באופן ששאוב מגדולי שונאינו. הזקנים המדובללים המסריחים ומה לא. ומשפט המפתח שהוציא אותי מהאיפוס: החרדים לא נכנסים לבנק כדי לעשות עסקים. אותם הם עושים מתחת לשולחן אצל חלפנים, אלא כדי להתקרר במזגן של הבנק. אם זה לא משפט אנטי דתי-שונא-מזלזל, אז אל תעני לי על זה.
את לא צריכה להתבייש שאת רוצה לדעת ובוודאי שלא עלה בדעתי להאשים אותך שאת קונה את מה שסו קולד סופרים מוכרים לך. רק חבל לי. כי אם היית מכירה באמת היית מבינה שזה אחרת. אבל הסנסציוני מוכר. וגם כלי התקשורת לא טומנים ידם בצלחת.
מה לעשות התרגלתי ובדרך כלל אני אפילו לא עונה.

שכתי להניח את הגרשיים מעל "הדוגמיות" לפי מה שאת כותבת ותקני אותי אם אני טועה את משתייכת לקהילה הזו ובעינייך הספר מגמתי, מזלזל, לא מדוייק?
באופן אישי אני דווקא כן מכירה חלק מהציבור החרדי אומנם בישראל אך המון דוגמאות שהיו בספר הזה מופיעים בעוד לא מעט ספרים, כמו נעמי רגן, מנשה דרש וכולי...
לא ייתכן שכולם "מעתיקים" אמת?
כנראה שיש אמת במה שנרשם...וכן אותי זה מעניין ואני לא מתביישת בזה...
מבחינת כתיבת הספר? מסכימה עם חלק מהדברים, הספר לא נקרא בנשימה עצורה, הכתיבה עצמה לא הייתה ברורה בחלקו, מושגים שנאלצתי לבדוק ויקיפדיה עליהם, אבל שוב לא זו הייתה הכוונה בביקורת, אני יותר התייחסתי לגבי אורח החיים שמעניין אותי באופן האישי כמובן

אם את לא מבינה מה אומרות הדוגמיות הללו, אינני יכולה להתווכח איתך. ואם את לא מכירה את הציבור החרדי למה את חושבת שזה מאפיין את מישהו, חוץ מאשר את מה שחושבת הסופרת על הציבור החרדי?
אני לא מדברת על תיאור אורח החיים שחלקו נכון וחלקו לא מדוייק. אבל התיאורים של הדמויות נוטפים שנאה וזילזול. ואם לא הבנת את זה מהדוגמיות שלי, אני לא יכולה לעזור לך. אני מכירה את הקהילה החרדית בלונדון, ובהנדון גרים דווקא חרדים מאוד מודרניים. אז כל התיאורים שציטטתי מדיפים ריח רע.

והספר כתוב רע. נקודה. כתבתי בינוני, אבל זו מחמאה. וזה שהיה מועמד לפרס בוקר? באומנות נוטים לחלק פרסים לאלה שיוצרים אקזוטיקה, לא חשוב מה הרמה שלה.

הדוגמיות לא מובנות כל מה שציינת היא תופעה של המגזר החרדי..
מנגד אפשר גם לתת הצצה על החברה החילונית מה הקשר?
זו קהילה סגורה שמאמינה בדרך החיים שלה, זה שאין הסכמה על האופן בו הם חיים לא אומר שהספר גרוע! או שמא יש כאן מעבר, שמישהו "נפגע" מההצצה למגזר הזה? או לחלופין?
ונקודה למחשבה, לא יודעת אם שמתם לב אך לא התייחסתי בביקורת לנושא הכתיבה עצמה...הביקורת שלי הייתה על אורח חייהם של החרדים, ועל הקהילה הזו

גם עיתון לאשה יכול לספק הצצה וזה לא הופך אותו לספר טוב. מספיק פרק ראשון ארוך כדי להעיד על טיבו. רם אורן ממין נקבה. אכן.

כמה ציטוטים נבחרים: גברת קאופמן כרעה תחת משקל הפאה הנוכרית העכברית שלה. השיער שמתחת לפאה האפיר והקליש, אישה זקנה בת ארבעים וחמש... (מי כורע תחת משקל הפאה???)
מאחורי רקמת הכסף והפנינים הרבות מספור הסתתרו אלף צלקות ותפרים עקומים שגירדו את העור. כל שינוי שנעשה בשמלה היה ציון דרך במסעה של כלה נוספת, אות לתקוותיה ולתשוקותיה. למרות הפעמים הרבות שנשלחה לניקוי יבש, המשיכו בתי השחי המצהיבים של השמלה לספר את סיפורן של כל הכלות... (חוץ מכלות שאין להן מה לאכול, אין כלה בשנות האלפיים שלובשת שמלת כלה מתוקנת עם בתי שחי מצהיבים)
הן הזיזו את ישבניהן הרחבים (האריס כנראה לא ראתה מזמן עד כמה נשים צעירות חרדיות הן חתיכות אפילו כשיש להן ארבעה וחמישה ושישה ילדים)
באוויר החם עמד ריח מעורב של מיני בשמים, שהסוו את ריחות הגוף וצחנת הבל הפה. השפתיים הסדוקות של הנשים היו דביקות משפתונים מתייבשים, וקיבותיהן קרקרו מתחת לשכבות של בגדים. (מה זה הקישקוש הזה??? חרדי מלוכלך ומסריח זה מזכיר משהו.)
חלקן לבשו חליפות שני חלקים, המורכבות מחצאיות ארוכות עד לקרסול, ומקטורנים תואמים - מכופתרים עד לצוואר. אחרות זיווגו לחצאית הארוכה ההכרחית חולצה לבנה סגורה בצוואר ובלייזר כחול פשוט. צבעי המלבושים היו שקטים במכוון, והקישוטים היחידים היו סיכה קטנה או סרט תחרה בצבע קרם סביב הכיס. תלבושת אחידה, שמשווה מראה של גבירה כבודה גם לצעירות מבין הנשים שהצטופפו בחדר. (יש עוד חתונות, חוץ מאשר של חרדים שבהם נשים לובשות שמלות עדכניות ויפהפיות???)
רגליה פיזזו בנעלי בלט מסאטן (איזו כלה נועלת נעלי בלט???)
טוב, אין לי זמן להמשיך כרגע. אבל אלה היו דוגמיות ל"הצצות" האובייקטיביות. יבוא המשך. בעזרת השם.

שובינזם? למה התיוג הזה? האם ישנם ספרים לגברים בלבד או לנשים בלבד? אולי היית צריך לקרוא עוד כמה פרקים.. כדי להבין שלא מדובר כאן לספר במספרה השכונתית כהגדרתך אלא מספק הצצה לעולם החרדי ואורח חייהם, שאותי הוא סקרן

כנראה שיש פה אוסף סטיגמות צבעוניות. גם אני מתוך סקרנות נטו קראתי את הפרק הראשון. מצאתי פרק ראשון של "ספר נשים בינוני" - ספר נשים "לאשה" קלאסי (תיכף יקפצו ויכתבו כאן שאין דבר כזה ספר נשים "לאשה" - אז, יש!) כתוב ברמה בינונית מינוס (רם אורן ממין נקבה). בקיצור, זה לשולחן במספרה השכונתית. לכן - מגיע יותר !