ביקורת ספרותית על תרפ"ט - שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי מאת הלל כהן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 29 באוגוסט, 2015
ע"י רץ


היסטוריה של אלימות - שני צידי המטבע.

מהי היסטוריה, האם היא אמת צרופה, או הסיפור שאנחנו מבקשים לעצמנו, כהצדקה לאמונות ולעמדות שלנו, אם כך, מהי האמת של ראשית הסכסוך הערבי יהודי ?

לכל אחד האמת שלו, האם סיפור מההיסטוריה המשפחתית שלי שהתרחש בראשית ההתיישבות היהודית, עשוי להאיר את שורשי הסכסוך הערבי יהודי ?

סבי אהרון כהן ואחיו יצאו לבדם מרומניה לישראל, בגיל 14, לבצע מהפכה אישית ולאומית, ללמוד חקלאות במקווה ישראל ולהיות איכרים, אחר כך סבי הכיר את רחל וילדר (בת למייסדי זיכרון יעקב), ועלה איתה לייסד את כפר תבור בראשית המאה ה- 20, יישוב ערבי שנשא את השם מסחה. הקרקע נרכשה מבעליה הערבים, ואילו האריסים הערבים פוצו ונאלצו לעזוב את הקרקע. בדמיוני אני רואה את תמונת שיירת הערבים העוזבים את הקרקע, מבטם רושף שנאה לשיירת היהודים הבאה לקראתם וחולפת על פניהם בכדי לתפוס את מקומם.

ההתיישבות היהודית מראשיתה, יצרה איבה בין ערבים ליהודים, היא היוותה יסוד לגיבוש הלאומיות הערבית ולפריצת מעגלי הדמים בהמשך, זוהי ההיסטוריה הסובייקטיבית שלי. תמונה אחת, או מקרה ספציפי, אין בהם תשתית ראויה לתמונה היסטורית כוללת הקרובה לאמת ככל האפשר.

נזקקתי כעת, לספרו של הלל כהן, בכדי לספר לעצמי היסטוריה אובייקטיבית יותר. האם הלל כהן מעניק תמונה מאוזנת לשורשי הסכסוך היהודי ערבי, שעשויה להאיר את מורכבות הסכסוך הנוכחי ?

תמיד חשבתי שמאורעות - 29, הם עוד נקודה כרונולוגית על ציר הזמן, אירוע חשוב, אך לא אירוע משנה מציאות בהתנגשות בין שני העמים, הפלסטינאים והיהודים. התזה של הלל כהן, רואה בפרעות תרפ"ט, אירוע מכונן, שבו גובשו קווי המתאר של הסכסוך הישראלי ערבי, באופן שהוא עיצב את התפיסה הלאומית הלוחמנית של שני הצדדים, לעוד שנים רבות, עד להווה הנוכחי שבו אנחנו עדיין מבוססים באותו בוץ. תזה אמיצה ורבת השראה לבחינת הסכסוך הישראלי ערבי.

למדתי היסטוריה ישראלית מטעם, כזאת שנקטה עמדה אפולוגטית, והסבירה למה אנחנו והציונות, צודקים, כך הייתה גם ההתייחסות למאורעות תרפ"ט. הלל כהן מציג היסטוריה שונה, בוגרת, וביקורתית יותר, הוא לא מבקש לייצג צד מסוים, אלא להיות הצופה החיצוני שמנסה להראות תמונה מורכבת של כל צד בסכסוך, ואת הדינמיקה שנוצרה בין הצדדים היריבים. מהבחינה הזאת הספר של כהן אינטליגנטי, וחדשני כמחקר בהיסטוריה ישראלית, הוא כמו מסך טלוויזיה מפוצל, המראה בו בעת, שלושה צדדים לסכסוך, את, הערבים, היהודים, והבריטים, כל צד עצמו, לא היה מונוליתי בגישתו, אלא מורכב מקבוצות בעלות דעות שנות, כמו הישוב היהודי הוותיק שזיהה את עצמו עם התרבות הערבית, או החרדית, מתנגדות הציונות. אחד מקווי השבר של מאורעות - 29, הייתה העובדה שהערבים לא הבחינו בין שתי קבוצות היהודים, הם הרגו ופגעו גם ביישוב היהודי הישן, זהו אחד מההיבטים המשמעותיים בסכסוך הדמים, ביצוע הכללות של צד אחד לצד השני, מה שסייע לגיבוש היישוב היהודי תחת הנהגה ומטרה אחת, הקמת מדינה יהודית, אך גם הניע את שני הצדדים לראות בכוח כאלטרנטיבה מרכזית להשגת מאוויי הצדדים.

לספר היסטוריה טוב שני קריטריונים עיקריים לאיכות, דרך התבוננות ההיסטוריון על ההיסטוריה, האם היא מקורית, ומעניינת, והדרך בה ההיסטוריון מספר את הסיפור. מהבחינה הזאת, כהן הוא מספר נפלא, מי שיודע לכתוב קולח ושוטף, נמנע מהערות שוליים מיותרות, משלב טקסטים רבים לתוך הספר, מקורות כל הצדדים, כולל מקורות ערביים. הוא מאיר את ההיסטוריה בעובדות מפתיעות, גם היהודים טבחו בערבים, אומנם כמקרים בודדים ביחס להרג הערבי, אבל את המקרים האלה היהודים ניסו להשכיח בכדי לטפח את אתוס הערבי הרצחני והיהודי כקורבן. מפתיעה העובדה שכהן חושף את דבר קיומה של מחתרת יהודית שניסתה לפוצץ את מסגדי הר הבית, ומנהיגה חוסל על ידי ההגנה. מפתיע האופן שסכסוך -29, התחיל כנראה בגלל קישוא שאכלו יהודים מגינת ערבים, ומחיצה בכותל המערבי. העיסוק במי התחיל או מי אשם, הוא אולי עיסוק של גן ילדים, אך למרבה הצער, היא המציאות שכל צעד ניסה לעצב כחלק מהסיפור שלו, הנרטיב ההיסטורי. כהן במחקרו מטיב להסביר את האופן שבו נוצרים נרטיבים היסטוריים בכלל ואלו של - 29 בפרט, ואת האופן שהצדדים לסכסוך עשו בהם שימוש. בהיבט הזה ספרו של כהן מרתק ומלמד.

אני תמיד מתחבט עם עצמי, על האופן שבו סיפורו האישי,של חוקר, או דעותיו משפיעות על מחקריו, ועל האמירה שלו, במקרה של כהן, לדעתי התשובה היא חד משמעית, כן. הוא מזוהה עם השמאל הרדיקאלי, כפי שהוא מעיד על עצמו. למרבה ההפתעה, ילדתו ונעוריו נטועים בחינוך הדתי לאומי. הוא נטל חלק בפעילות גוש אמונים, ובעליה לסבסטיה. במקביל הוא עסק בשוטטות בכפרי הערבים, דרכם הוא למד שפה ותרבות חדשים. לאחר שירותו הצבאי, עד גיל 25 היה רצף באתרי בנייה, שם עבד עם ערבים. רק בגיל - 25 הוא השלים בגרות והחל את לימודיו האקדמיים בתחום המזרח התיכון. באינתיפאדה השנייה, כהן היה חבר בארגונים כ”תעאיוש" שארגנו סיורי היכרות עם פניו של הכיבוש בחברון. אין ספק שלכהן רקע חיים המאפשר פתיחות והבנת את שני הצדדים.

ספר היסטוריה טוב, הוא כזה שמעורר מחשבה לגבי ההווה והעתיד. הספר של כהן עורר בי תחושת ייאוש, הבנתי דרכו, כי אנחנו תקועים באותו סכסוך ההולך ומקצין, כפי שהיה מאז ומעולם. בשנת האפס - תרפ"ט הוכח שהציונות לא יצרה ביטחון ליהודים. הציונות שיווקה את חוסר ההצלחה, כמציאות המאיימת על הקיום היהודי, אימה שאיחדה את היישוב היהודי והציונות וגרמה להאמין שהכוח היא הדרך הבלעדית וההכרחית למימוש הציונות. קביעה שרבים סבורים בנכונותה גם היום, מבלי לנסות ולאמץ דרך חשיבה אחרת לסכסוך, המנסה להבין את האופן שבו הצד השני חושב, כפי שכהן מציע לנו, להביט אחרת, מחוץ לקופסת קיבעון הסכסוך. בהיבט הזה, הספר פורץ דרך.

24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Huck (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
רץ, הסקירה שלך האיצה בי לקחת את הספר מהספריה (שכבר קודם סימנתי לי לקרוא אותו) וסיימתי אותו בימים האחרונים.
רציתי לכתוב סקירה משלי, אבל קראתי שוב את שלך והרגשתי שכל מלה נוספת מיותרת. אכן ספר מצויין והיטבת להצביע על הרעיונות העיקריים שלו.
Dina (לפני 10 שנים)
ביקורת נהדרת!
הבעיה היא שהרבה ממה שלמדנו בבית הספר הוא חסר ביקורת, ואני חושבת שכל אחד מגיע באיזשהו שלב למצב שבו הוא רוצה וצריך לשאול שאלות ולחשוב מעבר לטקסטים היבשים שנלמדו אי שם בתיכון שכמובן תמכו בנרטיב מאד מסויים.
רץ (לפני 10 שנים)
Huck - תודה - מסכים להסבר שלך .
רץ (לפני 10 שנים)
אריאל - מי שהיה בגוש אמונים ויחד עם זאת הסתובבב בכפרים ערבים, מתוך סקרנות ומרצון ללמוד את השפה והתרבות, הוא אדם פתוח, ויוצא דופן, הילל כהן, מדבר וקורא ערבית, בהיבט הזה הוא נגיש למקורות ערביים, אני לא מכיר היסטוריונים רבים ששולטים בשפה הערבית, הרקע הזה ראוי להערכה, ואין ספק שהוא נתון הכרחי בכדי לספק מבט מאוזן במחקר היסטורי.
רץ (לפני 10 שנים)
שונרא - ההסבר של Huck- נכון ומדוייק - מה גם שהיהודים זוהו עם קולינאליזם האירופי - ששיעבד את העולם תוך ניצול וכיבוש נכסי המקומיים. הסיפור שספרתי הוא אחד מתוך שניים הקשורים לתולדות משפחתי, הסיפור הריאשון הוא של זיכרון יעקב שהייתה ישוב ערבי בשם זאמרין, וכך לגבי ישובים אחרים, האם זה חוקי כן, האם זה מוסרי, זה בהחלט מוטל בספק, האם זה הוליד איבה וגיבש את הלאומיות הערבית, התשובה היא כן. בהיבט הזה הציונות והלאומנות הערבים הם תאומים סיאמים, שעדיין לא החליטו אם הם רוצים להרוג אחד את השני, לבצע ניתוח הפרדה, כמובן תוך לקיחת סיכון, או לחיות יחד בכיף במדינה דו לאומית, שווים, או שאחד דומיננטי והשני חלש החיי בחסות אחיו החזק והתוקפן.
Huck (לפני 10 שנים)
שונרא, ברשותך (וברשות רץ) אגיב לשאלתך. מה שהיה מקובל מאות שנים באזור הוא שהקרקע היתה עוברת בעלויות אבל האריסים נשארו על הקרקע והמשיכו להתפרנס ממנה תוך תשלום על זכות ישיבתם בקרקע לבעלים. למתיישבים היהודים הסדר זה לא התאים, וכאן טמון אחד מזרעי המחלוקת עם הערבים.
נכון אמנם שמדובר ברכישה כשרה לכל דבר, אבל כאשר לצד אחד יש כוח כלכלי עדיף (לדוגמא, כאשר מגיעים אנשים זרים ורוכשים נכסים בכסף רב שהמקומיים לא יכולים להתחרות בו) נוצר כעס בקרב המפסידים, המרגישים שהם נדחקים מהקרקע שלהם. תוסיפי לכך את העובדה שהישוב היהודי נאבק למען קיום עצמאי ולא תלוי במשק הערבי (המאבק לעבודה עברית), והפחד מהשתלטות זרה ועויינת הופך למוחשי מאד.
אריאל (לפני 10 שנים)
חוזר בתשובה הוא אדם שרקע חייו מאפשר פתיחות והבנת שני הצדדים - הדתי והחילוני?
הרבה פעמים מי שנטש אורח חיים או השקפה עלול להיות מאוד לא אובייקטיבי ביחס אליהם. לא השתכנעתי שהלל כהן חורג מהכלל הזה.
שונרא החתול (לפני 10 שנים)
אני מבקשת להתעכב על שני משפטים שכתבת:
1. "הקרקע נרכשה מבעליה הערבים, ואילו האריסים הערבים פוצו ונאלצו לעזוב את הקרקע."
2. "בדמיוני אני רואה את תמונת שיירת הערבים העוזבים את הקרקע, מבטם רושף שנאה לשיירת היהודים הבאה לקראתם וחולפת על פניהם בכדי לתפוס את מקומם."

כך אני מבינה את משפט 1: הייתה קרקע ששייכת לצד א'. בוצעה עיסקת מכר ובמסגרתה צד ב' קנה אותה מצד א' תמורת תשלום. כך מתנהלים עסקי הנדל"ן גם היום: צד מוכר, צד קונה, העברת תשלום, שטר קניין ובעלות. מה הבעיה?
ובאשר למשפט 2: מדוע המבטים רושפי השנאה של הערבים הופנו ליהודים שקנו את הקרקע ולא לבעלים הערבים של הקרקע שמכרו אותה?
רץ (לפני 10 שנים)
לי - תודה
לי יניני (לפני 10 שנים)
אוהבת את הסקירות שלך והשילוב האישי בהן. יישר כוח
רץ (לפני 10 שנים)
Huck -תודה - הספר בהחלט מעניין - בתקופה ובאופן שבו נכון לכתוב היסטוריה, לגבי הלל כהן - הוא הסתובב בכפרים ערבים, למד להכיר אותם ותרבותם, ועשה שינוי - אדם דתי ערכי - לרוב מחליף אמונה אחת באחרת, הלל כהן הפך לציוני הומנסטי - המאמין בגישה שיוויונית ביננו ובין הערבים. בהחלט ראוי להערכה, גם אם לא מסכמים לדעותיו.
רץ (לפני 10 שנים)
חני - תודה - זה בדיוק מה שכהן עושה בספר, מציג את הסיפור או האמת של כל צד. לגבי הר הבית - אז פרשת של יצירת מחיצה בכותל גרמה משבר, ,משבר הוליך לתהלוכת מחאה של בית"ר, זאת לא הייתה הסיבה, אלא הגפרור שהדליק את הסביבה הנפיצה, כך היה אז, כך עם עליית אריק שרון להר הבית, וכך עם מנהרת הכותל, הסיפור הזה חוזר על עצמו כמו ריטואל.
רץ (לפני 10 שנים)
בת - יה - תודה - מדובר באויב רצחני ואכזרי - אפשר לעצור פה ולומר - לעלום לא תהייה רגיעה, או הסדרה . אבל אנחנו מחפשים את הדרך למנוע או להקטין את האלימות. באירלנד היצליחו בסופו של תהליך להגיע לשלום למרות שהיה מדובר במחתרת רצחנית, ובמעגל דמים שנראה על פניו לא ניתן לפיתרון.
Huck (לפני 10 שנים)
רץ - יופי של סקירה! אני מסכים עם אבחנתך לגבי מהו ספר היסטוריה טוב, ולאור דבריך אני עוד יותר סקרן לקרוא את הספר הזה (שכבר סימנתי לי אותו קודם).
הרקע של המחבר רק מגביר את העניין בספר. מעניין מה גרם לו "לחצות את הקווים" מקצה לקצה? ידוע לך משהו? (אגב, אני גם עברתי מהפך דומה בדעותיי עם השנים).
רץ (לפני 10 שנים)
ז.ש.ל.ב - תודה - הסיפור של הלל כהן מרתק בפני עצמו - כעת ברור לי למה הימין לא אוהב אותו, כמי שהיה בימין האקטביסטי ועבר לשמאל הרדיקאלי, מי שערך סיורים בחברון - להסביר על פני הכיבוש - הוא תופעה מוסרית מצד אחד, ובעיתית כמי שיוצא נגד העם שלו - הדילמה הזאת הכרחית במציאות שלנו.
רץ (לפני 10 שנים)
יעל - תודה, היסטוריה שנוגעת בהווה שלנו -היא בעלת ערך מוסף, לחשיבה על העתיד .
חני (לפני 10 שנים)
רץ איך אפשר לכתוב סיפור כזה בלי להטות את זרימת המאורע לכאן או לכאן?אני בספק מאוד. בכל מקרה היינו במנהרות הכותל לפני כמה ימים ועלו שוב תהיות על משה דין והר הבית והירדנים בכל מקרה חברה דתיים לקחו את עניין ההסברה לידיהם ואמרתי לעצמי שהם נאמנים לדרך שלהם ומייצגים אותנו כדי להמשיך מסורת.כשדברנו עם המדריכה היא סיפרה שהיא מדריכה שם נוצרים ומוסלמים וכל אחד רואה מהזווית שלו על מה שלימדו אותו את ההסטוריה. הרי המוסלמים חשבו שנהרוס להם את היסודות של הר הבית והתבדו....בכל אופן סקירה טובה ומעניינת
רץ (לפני 10 שנים)
אור - תודה - ספר חובה לכל ישראלי - ספר המעורר חשיבה אמיתית.
רץ (לפני 10 שנים)
גלית -תודה
רץ (לפני 10 שנים)
חמדת - תודה - הספר הזה באמת מעניין בדרך הדיון שהוא יוצר - הצגת גישות הצדדים לאירוע.
רץ (לפני 10 שנים)
יקירוביץ' - תודה - הספר עוסק בנושאים שיעניינו אותך - כמו הציונות ההומנסטית - זאת שמציעה פתרון על בסיס השוויון - ובאשר לזשלב - חברנו המשותף - תחשוב כמה מבני גילו קוראים ספרי היסטוריה ומגיבים להם באומץ את מה שהם חושבים - וזה מה שחשוב - יכולת בקורתיות ומחשבה עצמית.
בת-יה (לפני 10 שנים)
ביקורת טובה, אבל כשרוצחים לך את המשפחה קצת קשה לשנות זוית ראיה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים)
ביקורת מצויינת שקראתי בשקיקה. גם הספר מצויין, וקראתי אותו בשקיקה. שמח שאהבת אותו. דווקא העשרת אותי במידע על הלל כהן, שלא כל כך ידעתי.
יקירוביץ' - מה לא היה מובן בביקורת שלי? הסברתי באופן הכי פשוט והכי מובן.
yaelhar (לפני 10 שנים)
ביקורת מצויינת ובעלת ערך מוסף מובהק עבורי.
אור שהם (לפני 10 שנים)
מחכה לי על המדף.

יופי של ביקורת.
גלית (לפני 10 שנים)
נהנתי לקרוא,נשמע ספר מעניין וכתבת בקורת מנומקת היטב
חמדת (לפני 10 שנים)
ביקורת נפלאה ומעמיקה .
יקירוביץ' (לפני 10 שנים)
נהניתי מאוד לקרוא, רץ. אהבתי את השילוב האישי. בניגוד לביקורת של זשל"ב, כעת אני יודע באופן כללי מה יש בספר. עודדת אותי לקרוא, למרות שהספר ידחה מפני רבים אחרים שכרגע שמתי לעצמי לקרוא אותם.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ