ביקורת ספרותית על תרפ"ט - שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי מאת הלל כהן
ספר מעולה

---

איזה כיף לקרוא ספר עיון מעולה, קולח, אינטליגנטי ופשוט מעניין (תודה, ניר).

ד"ר הלל כהן בא לספר לנו על מאורעות תרפ"ט (1929). התזה שלו היא כי מאורעות תרפ"ט משמעותיים בעיצוב הזהות הציונית הלאומית כמו גם הזהות הערבית הלאומית כשתי זהויות המצויות בסכסוך לאומי אלים. לטענתו, זוהי שנת האפס בסכסוך, ומשלב זה הוא התעצב והתפתח להיות הסכסוך הלאומי האלים שאנו חיים עד עצם היום הזה. אך היות שהוא חוקר רציני הוא לא מסמן מטרה ואז מחפש את ההסברים והעובדות שיתמכו בה, אלא הוא בונה מהלך איטי, מורכב ומעמיק, המשרטט ומסביר את השתלשלות ארועי המאורעות בארץ, תוך כדי חריגות רלבנטיות לעבר ולעתיד (של המאורעות). ותוך כדי עיסוק בתחומים פחות מוכרים, כגון ההשפעה העצומה של המאורעות על הזהות של היהודים המזרחים, וותיקי הארץ, ועל משולש יחסי מזרחים-אשכנזים-ערבים.

ההיסטוריה שכהן כותב איננה היסטוריה לאומית, או ציונית, זוהי גם לא היסטוריה פוסט-ציונית אלא כפי שהוא מציג זאת, זוהי היסטוריה "א-לאומית" שמטרתה אינה לשרת או לנגח סיפור לאומי אחד, אלא לסקור ולהבין את התמונה בכללותה, גם ממעוף הציפור וגם תוך כדי התבוננות קרובה וירידה לפרטים.

כהן בחר במבנה תיאורי שאינו כרונולוגי, אלא גיאוגרפי. כל פרק בספר מוקדש לזירה אחרת של המאורעות. והם נסקרים בקפדנות וביסודיות תוך שימוש במגוון רב של מקורות, יהודיים וערביים, עדויות, כתבות בעיתון, מחקרים, ספרי זיכרון ועוד. כל הציטוטים הרלבנטיים מופיעים בגוף הספר עצמו ולא בהערות השוליים, כך נוצר רצף קריאה נוח ושוטף והקורא לא נאלץ לדלג קדימה ואחרונה בין גוף הטקסט להערות השוליים, עובדה המקלה מאוד על הקריאה. הפרקים עצמם מחולקים לפרקי משנה קצרים, המקלים גם הם על העומס. אני מציינת את הנקודות הטכניות האלו מפני שהן לדעתי חשובות מאוד בבניית ספר שיהיה גם ספר עיון מצוין, אך גם ידידותי לקורא.

כהן מרבה בקריאה קרובה ונקודתית של המקורות ובכך מספק שיעור מרתק בניתוח מקורות ובמטה-היסטוריה (כתיבה על תהליך הכתיבה ההיסטורית). ניתוח זה מעניין לא פחות מהתזה המרכזית של הספר ומוסיף לו רובד מרתק נוסף. גם מבחר המקורות והגיוון שלהם יוצא דופן. כהן אינו דבק רק בעמדות הרשמיות של הצדדים הניצים ובטקסטים רשמיים כגון "ספר ההגנה". הוא מביא מבחר של מקורות החושפים את הסתירות והבקיעים בתוך כל מחנה. כגון סקירה של אותו ארוע כפי שהיא הופיעה בעיתונים יהודיים שונים. הוא גם מראה ומנתח כיצד נבנה סיפור היסטורי וכיצד הוא מתגלגל ומתקבל כ"אמת" מוחלטת בקהילה או קבוצה מסויימת. כך למשל בנושא הדיון לגבי זהותו של משה אלפרשטיין, האיש שעצר את ההתקפה על שכונת בית וגן בירושלים כהן אומר: "ומה לומדים מכך? על הקלות שבה נוצרות אגדות או שמועות. ועל קלות ההשמטה של אירועים או אישים מעל דפי ההיסטוריה. וגם תזכורת על האופן שבו קהילות שונות מספרות אותו סיפור: ותיקי ההגנה מצד אחד, העדה החרדית מצד אחר. וכמובן, על הצורך של בני האדם, בלי הבדל דת ועדה, בגיבורים. ובמישור אחר: שיש עוד מה לחקור בשאלת מעורבותם של חרדים במאבק המזוין בירושלים." תובנות מסוג זה צצות במהלך הספר והופכות אותו לדיון היסטוריוגרפי בעל ערך, מעבר למסגרת המקום והזמן הסצפציפיים בהם הוא עוסק.

כהן גם אינו חושש להתייחס להשפעות של האירועים על האנשים שעברו אותם והפכו אחר כך ל"דור המדינה" כגון רחבעם זאבי ומרדכי מקלף וגם להשלכותיהם על ההווה שאנו חיים. למרות שהספר עוסק בארועים קשים ואלימים, לא נפקד ואף מודגש מקומם של המצילים, יהודים וערבים, ולהם גם מוקדש הספר. אהבתי את בחירתו של כהן להתייחס גם למעשי ההצלה, שהיו בהחלט משמעותיים, ולתת גם להם מקום בנראטיב ובכך להדגיש ולהזכיר שזהו סיפור של חורבן, טבח ואלימות אך גם של גדלות רוח, הקרבה ואנושיות. מימדים אלו הם שנותנים את הגיוון לתמונה ולסיפור והם גם אלו שמהווים ניצוץ התקווה לגבי עתידו של הסיכסוך באזורנו.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על תרפ"ט - שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי