ביקורת ספרותית על הבחורה על הרכבת מאת פולה הוקינס
ספר טוב

---

ספר מתח טוב צריך להיות כמו סורבה. מעדן עדין וקריר בין המנות הכבדות בארוחה, כזה שמרענן את החיך ומאפשר לו לנוח בין הטעמים המורכבים והתובעניים יותר. ספר המתח הזה של פולה הוקינס הוא בדיוק כזה. מעדן מרענן בין ספרים איכותיים אך כבדים שקראתי לאחרונה.לקחתי אותו איתי לחופשה באיטליה החמה והמיוזעת והוא התאים לי מאוד למזג האוויר ולא העיק יותר מדי בדרישות למחשבה ו/או מעורבות רגשית' בדיוק כמו סרט אקשן טוב, משהו בסגנון עדות "משימה בלתי אפשרית מס' 85/2א".

אז אחרי ההקדמה הארוכה והמפורטת משהו הזאת הגיע הזמן להגיע לעיקר. והעיקר הוא רייצ'ל, בחורה אלכוהוליסטית ומובטלת שמקדישה את השנתיים האחרונות בחייה לאבל על נישואיה הכושלים ובניסיונות נואשים ואף פתטיים ליצור קשר עם האקס שלה שכבר מזמן הקים משפחה חדשה. רייצ'ל האומללה חיה בביתה של חברה טובת לב ומעמידה פנים שהיא נוסעת מדי יום לעבודה בלונדון, ממנה כבר פוטרה מזמן. כמו שקורה לא פעם לאנשים שנוסעים בקו קבוע באותה שעה, היא מתחילה לצפות בבתים שלאורך המסילה ולהמציא סיפורים על יושביהם. עד שיום אחד, המציאות והדימיון נפגשים ורייצ'ל מוצאת את עצמה מעורבת בחיי האנשים בהם צפתה.

הספר די סוחף ומעניין, למרות שקל למדי לגלות מי הוא הפושע, אפילו לבורים חסרי ניסיון כמוני. אהבתי בעיקר את טכניקת הסיפור המשלבת בין שלוש זוויות ראייה של שלוש הנשים גיבורות הסיפור, שלושתן דמויות פגומות ומלאות חסרונות, אך יחד עם זאת מרתקות ומעוררות הזדהות. שלושתן גם מספרות בלתי מהימנות,כמו כולנו, אך במיוחד רייצ'ל שסובלת מבלק אאוטס וחורים בזיכרון עקב שיכרות (אין ספק שנושא הזיכרון וחוסר מהימנותו הוא מאוד פופולרי לאחרונה בתרבות העכשווית, מעניין למה). בסך הכול הספר עושה את העבודה ואין כמוהו מתאים לטיסה או חופשה, ספר קיצי לעילא ולא סתם קוראים לקיץ "עונת המלפפונים" או באנגלית "The Silly Season".

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על הבחורה על הרכבת