מכירים את זה כשאתם תוך כדי נהיגה נכנסים לרחוב צר כשלפניכם משתרך טור ארוך של מכוניות? כזה כמו נגיד כמו ביום איסוף הגיזום מהרחוב. שזה לא ממש נסיעה , זו נסיעה מקרטעת כזאת. מתקדמים קצת , ברקס. עוד טיפה , ושוב ברקס. וכל זה תוך כדי מלמול " למה לעזאזל לא נסעתי מהדרך השניה"? (על משקל למה בכלל לקחתי את הספר הזה).
אה! אבל אז כל הגזם נאסף , המשאית נותנת גז , ונעלמת אי שם במורד הרחוב , וכל הנהגים בטור המכוניות נושמים לרווחה , וכולם נכנסים לנסיעה רצופה וחלקה.
אז ככה זה גם הספר הזה. ההתחלה שלו מקרטעת ומנדנדת , שלא לומר משעממת. פתאום הספר תופס תאוצה , ונקרא עד תומו ברצף.
אז אם אני ממליצה? השיעמום של ההתחלה לא שווה את ההמשך שאומנם הוא כבר יותר זורם, כי העלילה לא כזאת וואו. אלא אם אתם נוסעים ברכבת ישראל , ונתקעתם עליה ביום רע של שיבושי עבודה, וזה הספר היחיד שיש ברשותכם.

















