ביקורת ספרותית על העלמה מקזאן מאת מאיה ערד
ספר טוב

---

גם אני מחכה בכל פעם ממש בקוצר רוח לספר חדש של מאיה ערד ועטה עליו בידיעה שיהיה מרתק. נכון, יש סופרים אחרים מצוינים ויש אפילו טובים ממנה – טולסטוי למשל  – אבל אצל מאיה אני יודעת שאקח את הספר ליד ואסחף (ולא למשהו שטחי!), כי יש לה הבנה אנושית עמוקה ויכולת תיאור נהדרת ומדויקת. היא מתארת את עולמנו של כאן ועכשיו, אבל נראה לי שגם אילו הייתה מתארת עולמות או זמנים אחרים הייתה החוויה הנפלאה נשמרת. ואכן גם הפעם היה מרתק! איך היא עושה את זה, ממש שואבת אותנו לעולמן של הדמויות ומתארת בדיוק רב ניואנסים של רגשות ודברים קטנים וגדולים מהחיים?
בכל זאת אני חייבת להגיד שלעומת שני ספריה "מקום אחר ועיר זרה" ו"שבע מידות רעות" בספר הזה חסר לי משהו, ואני מתקשה להגיד מהו בדיוק. אולי הומור? אולי איזה שהוא חן או ייחוד אחר בליווי הכתיבה המצוינת? פה ושם (בעצם רק פעמיים נדמה לי) אפילו צרם לי איזשהו משפט, נשמע לי כמו זיוף, לא שייך לכתיבה המצוינת ולקוח מז'נרים אחרים. אחד מהם היה: "היחידה שידעה את התשובה לשאלה הייתה, כמובן, עידית." המשפט מופיע אחרי שדמויות אחדות בספר תוהות אם עידית עשתה מעשה כלשהו בכוונה או לא. מתנצלת שאני לא יודעת להגיד למה המשפט הזה הקפיץ אותי, אבל אולי מי שלמד ספרות ידע להסביר זאת (או לפסול את הבחנתי מכול וכול)? אני סקרנית לשמוע. היו גם שני מקומות שה-continuity של הספר נשמעה לי פגומה, כאילו האיחוי בין המשפטים היה רשלני, כך שלקח שתי שניות להבין כשמדובר על "הם" מי הם ה"הם" האלה.
שורה תחתונה: מאיה ערד סופרת נהדרת בעיניי – גם לטיסה וגם לעתות מצוקה. אני יודעת שכשאקרא ספר שלה יקרה לי הדבר הנהדר הזה שקורה כשקוראים ספר טוב!

» ביקורות נוספות של היערנית
» ביקורות נוספות על העלמה מקזאן