ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 5 ביולי, 2015
ע"י ללא כינוי
ע"י ללא כינוי
את הספר הזה קראתי אולי... מיליון פעמים? לא. יותר. בכל מקרה, אני מעריצה של הסופרת עוד מימי הזאבים של גרייס אז יכול להיות שאני לא אובייקטיבית. הכישרון של סטיווטר תמיד היה הדמויות שלה, כל דמות היא עולם ומלואו, ועולם מאוד מציאותי. אני מודעת לעובדה שבסיטואציות מסוימות אנשים מתנהגים בצורה שונה מסיטואציות אחרות אבל תמיד יש איזשהו קו שמחבר בין שני דפוסי ההתנהגות, איזשהו קישור, גם אם קטן. הסופרת תמיד הצליחה להביא את הקישור הזה אבל עדיין לעשות הבדל, בניגוד לספרים אחרים (אחמ בני הנפילים - ג'ייס, מותק... למה?!). חוץ מזה, בהרבה ספרים אפשר לראות דמיון בין הדמויות עצמן, כאילו הן אחיות, שבא מהרגלים מסוימים של הסופר אבל כאן... יש את נואה המופנם, את רונאן הקשוח, את אדם העדין, את גנזי הכריזמטי ואת בלו ה... יצירתית? מהסוג של עצים מבד קנבס על הקירות ושירים כתובים על התקרה.
עוד דבר היה ההפסקה מהערפדים ואנשי הזאב. אין דבר טוב יותר ממקוריות. נכון שראיה בנסתר זה מיתוס הרבה יותר מוקר מערפדים ואנשי זאב אבל; 1. אין הרבה ספרי פנטזיה עם פן של ראית הנסתר. 2. שלא נשכח את גלנדואר האגדי ואת קווי האנרגיה שאולי אמיתי אבל קשה לי להאמין שמישהו שקרא את הספר שמע עליו לפני.
בספר יש פירוט שגורם לו להיות אמין אבל לא יותר מידי פירוט עד כדי לדלג על פסקות (קרה לי ביותר מידי ספרים).
עוד משהו היה משולש האהבה. אדם או גנזי? ברור לכולנו במי בלו תבחר אבל הדרך זה מה שחשוב. בלו התעניינה קודם באדם, הוא מצא חן בעיניה ברגע שראתה אותו (עם המבט הנבוך, האופניים והקרע בחולצה יד 2) והיא אפילו נתנה לו את הטלפון שלה! (למרות שהיא ידעה שזה מסוכן) אבל (וזה אבל גדול)... "לא היה משהו אינטימי במיוחד באופן שבו ישבו, אבל משהו בתמונה עורר בגנזי הרגשה משונה, כאילו שמע משפט לא נעים וכעבור זמן שכח את המילים, אבל לא את האופן שגרמו לו להרגיש." אני די בטוחה שכולנו יודעים מה המשפט הזה אומר... יש משהו מאוד נחמד בזה שלא הייתה שום קיטשיות כשהם רק נפגשו, שום אהבה ממבט ראשון, שום מבטים מבוישים מקצה החדר, רק עצבים ("אני לא זונה!" וכאלה), ההתאהבות הייתה מציאותית. זה היה פשוט מקסים כשגנזי אמר שלחשוב על דבר שנון להגיד לבלו בפעם הבאה שיפגוש אותה הייתה אחת המחשבות שהעסיקו אותו למרות שרונאן הועף מאגלינבי עוד פעם ונואה הפך ל... אתם יודעים...
ו... לסיום, ממש אהבתי את הספר, הרבה יותר מהזאבים של גרייס וממרוצי העקרב, וברגע שהתחלתי לא יכולתי לעצור. קונספט מקסים, כתיבה גבוהה אבל לא מידיי - מה עוד אפשר לבקש?
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
