ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 6 ביולי, 2015
ע"י ללא כינוי
ע"י ללא כינוי
כל כך האהבתי את הספר! אני חושבת שיותר מכל ספר אחר. היה בו כל מה שאני חושבת שצריך להיות בספר וזה גרם לי לחשוב אחרי זה שכל דבר שאני כתבתי הוא הדבר העלוב ביותר עלי אדמות.
יש בו את הצד של המלחמה והשלום - איזה צד "צודק"? מסתבר שאין צודק, יש רק מלחמה ושלום, האם המטרה מקדשת את האמצעים? האם להרוג גם חפים מפשע כדי להעניש את החזקים? האם יתכן שיש לנו את אותה מטרה שמוסתרת מאחורי רודנות ודיקטטורה וכריזמה וזאבים לבנים ומלכים בעלי בניינים לשפחות שלהם? האם אפשרי לשתף פעולה עם האויב? באחד מספרי ההמשך *לא לגמרי ספוילר* קארו מספרת שכשהיא הייתה קטנה, בבית הספר שלה בקשו ממנה לצייר מה היא בשבילה מלחמה והיא ציירה שני גברים עומדים משני צידיו של שולחן, לכל אחד יש קערה עם אנשים צורחים, וכל אחד לוקח ביד איתנה ומבט נחוש חופן של אנשים צורחים מקערתו של השני ומכניס אותם לפיו בעודם מתפתלים בידו. ממש אהבתי את זה - מלחמה שווה הרג ותו לא.
*סוף לא לגמרי ספוילר*
יש בו את הצד של המלאכים - זה היה כל כך יפה שהיא הפכה את המלאכים לרעים בעיקרון (נכון שעקיבא הוא טוב והכול אבל בכל זאת... יורם ואחר כך יאל...).
יש בו את הצד של הכימרה - זה פשוט גאוני! לשלב בין חיות - זה כל כך... דמיוני וספרותי ומצויר וכל כך כיף לקרוא על זה! אולי זה בגלל שאני מתה על מיתולוגיה אבל... זה אחד הרעיונות היפים ביותר שקראתי.
יש בו את הצד של החברות - בין סוזנה (שתהיה לה קטגוריה נוספת עם מיק והעולם שלה) וקארו יש חברות קסומה, עם צחוקים מלאים בבוז שמופנים אל שחקן ממזרי שלא אזכיר את שמו, ועם מיליון סליחות אחרי שקארו חזרה מאחת המשימות שאליה יצאה בלי התראה. אני כל כך אוהבת את העורב המוזר הזה על כך שהציל את החברות ביניהן אחרי שקארו בטיפשותה סיפרה לה הכול - כאילו, כן, אני יודעת, כנות והכל, אבל אי אפשר להנחית מכה כזאת בבת אחת בלי שיהיה בך הרצון לאבד את החברה הכי טובה שלך... ואיך שסוזנה דאגה לקארו כש... אתם יודעים...
יש בו את הצד של סוזנה (אהובתי הנצחית!) - דמות לא אמינה בעליל אבל איך אפשר שלא לסלוח לה על זה?! היא פשוט כל כך חמודה - כמו בובה קטנה וחצופה! ומיק... אם הוא היה אמיתי הייתי מנשקת אותו רק כי הוא אוהב את סוזנה. אני לא לגמרי מאמינה באהבה אמתית והעובדה שהאהבה שלהם כל כך טהורה ונטולת בעיות וחמדנות וצביעות גרמה לי לאהוב כל אחד מהם בנפרד ואת שניהם יחד אפילו יותר. כל הספר, ועוד יותר בספר השני, השתוקקתי לסצנות בין השניים האלה.
ובסופו של דבר, יש בו את הצד של עקיבא - *ספוילר* בדומה למה שכתבתי על סוזנה, כל כך אהבתי אותו על כך שהוא היה כל כך חדור נקם ותיעוב על הרג אהובתו מדריגל. וכל כך שנאתי אותו על כך שאף על פי שראה את הסימנים שמראים מי היא - הוא תקף את קארו. למה?!?!?! כל כך התאפקתי לא לצעוק "אל תעשה את זה!" אבל חוץ מזה, ממש אהבתי את הדמות. גם אני הייתי הורגת את ברימסטון באותן נסיבות. ***סוף ספוילר*** חוץ מזה, יש לי חיבה מסוימת לספר כשהצד הגברי במערכת היחסים הראשית הוא לא ילד רע וחצוף שחושב שהעולם שייך לו (אותה נקודה שבה הכותבת הכל כך מוכשרת, קסנדרה קלייר, נופלת בכל ספריה - ג'ייס, וויל ועוד כמה...).
אז אני אכתוב במשפט אחד את מה שכולכם כבר הבנתם - ממש אהבתי את הספר הזה, מכל הבחינות האפשריות! מומלץ!
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
