ביקורת ספרותית על שכנוע קטלני - ג'ק ריצ'ר #07 מאת לי צ'יילד
ספר מעולה

---

היי לכולם.

קראתי את תגובותיהם של קורא כמעט הכל , ואת הביקורת של בלו בלו.

בלו בלו הייתה משחקת עם אקדח קפצונים ושולפת אקדח צעצוע הצמוד לגופה , קורא כמעט הכל היה שותה בירה נשר פושרת כזכרון ראשון.

ואני? אקדחים אהבתי תמיד ודווקא את האמיתיים שבהם. זכורה לי התקופה בו הייתי ילד , ואבא שלי כשהיה חוזר מהמילואים היה מביא

רובה אמ 16 ארוך , ואני הייתי מתמוגג לי באושר , אבא היה מפריד את המחסנית ומחביא אותה ולי היה את העונג להמשך אליו כמגנט

בכל סופ"ש שהיה מגיע. ואני הייתי מלטף אותו , מכוון אותו ומדמיין לי שאני איזה רמבו המחסל את כל הרעים שבעולם.

לימים כשהתבגרתי והתגייסתי לי לצבא , הבנתי שאין גיבורים אמיתיים , ושמלחמה היא לעולם תהיה בעיני טרגדיה לכל הצדדים

שרתתי בשיריון בגדוד 75 בחטיבה 7 האגדית , לחמנו בביצת עומק ששמה לבנון , הייתי שותף במבצע ענבי זעם , אכלנו שם קש ומרור ,

לחמנו מול חיזבאללה , הגדוד שלי איבד 11 לוחמים באסון המסוקים , שבוע לאחר מכן בקרב גדול מול חיזבאללה במוצב דלעת איבדנו

לוחם נוסף + 7 חיזבאלונים הרוגים , השתחרנו מוכים וחבולים בחזרה לאימון בבסיס האם ברמת הגולן ויומיים לתחילת מנוחה ואימון

איבדנו עוד 3 חברים בתאונת דרכים. לאחריו השתחררתי מהסדיר ובהחלט לא הרגשתי לא רמבו ולא גיבור גדול. ואותי ליווה

במהלך שירותי הצבאי גלילון , בטנקים מקלעי מא"ג 7.62 , ומקלע כבד 0.5 , ותותח 105 מ"מ של טנק מרכבה סימן 2.

בעיניין הבירות של הקורא כמעט הכל. בירה נשר הייתה מבשלה 2 קילומטר מביתי , בזמן שהוא עבד שכנים היו מביאים קנקנים

ובקבוקים מלאים ושותים אותו במשחקי קלפים וששבש- אני אומנם לא אוהב בירה נשר מכיוון שהוא מזכיר לי שתן קר , אך הזכרונות

מהשכונה של פעם לא מרפות. כי גדלתי עימה והיא לותה בילדותי. לימים כאיש בוגר היטבתי את חיקי בבירות מסוג אחר וטעים , מפעל הבירה נסגר

לו והפך להיות מחסן של טמפו להפצה של משקאות קלים ובירות. ואני נשארתי לי עם זכרונות של בירה צוננת בטעם שתן ודגים

מלוחים יבשים שהשכנים אכלו יחד בלגימה באמצע משחק רווי צעקות וקללות.

הספר השביעי של לי ציילד , היה בעיני ספר מרתק ונפלא , נכון שישנו פה סיפור נוסף , וריצ"ר מגיע לעוד הרפתקאה חמה ומדממת.

אך בעיניי ניכר שריצ"ר גם הולך ומתבגר לו , ונתקל גם בפעם הראשונה בהתמודדות מול אדם ששווה לו ואף עולה עליו הן במידות

והן בכוח פיסי של ממש , בפעם הראשונה ריצר חווה מכות קשות תוך סיכון ממשי לחייו שניצלים כחוט על בלימה.

בספר ישנו אוייב ישם נושן המלווה אותו בזכרונות קשים ומעיקים , ובאחד המקרים אף מצויין שריצר שלנו חווה כאב ריגשי עד

דמעות , מה שלא קראתי עד כה בספרי עבר קודמים.

ריצר הגיבור הנו אדם מוסרי ורודף צדק , בנוסף להיותו גבר גבר אמיתי.

אני אוהב מאד את דמותו על שלל המצבים בהן הוא נחשף בסיפורו. אני הרבה יותר מבטוח שמי שנחשף לספריו מייחל לקרוא את כולם

אחד לאחד. כמובן שבספר מאד אהבתי את הצד שלו שחשב שגם הוא פגיע ושהוא לחלוטין לא גיבור על. באותו קרב מול פולי

הוא מדבר על כך שהוא ראה שסופו קרב באותו קרב וזהו נדבך חשוב מאד לכל אלה שחושבים שריצ"ר הוא איזה סופר על.

» ביקורות נוספות של arti
» ביקורות נוספות על שכנוע קטלני - ג'ק ריצ'ר #07