ביקורת ספרותית על התמים - ספריה לעם #581 מאת איאן מקיואן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 21 ביוני, 2015
ע"י ניר


רק ביום שישי יש לי פנאי לראות קצת חדשות, ושם לאחר הלהג והקקופוניה של ההתחלה מתחילות הכתבות המעניינות יותר, שבדרך כלל מספרות על אנשים.
סיפורים איטיים יותר, לפעמים עצובים, לפעמים מעצבנים, אך לרוב מעניינים. כמעט תמיד אתה נחשף פתאום לחיים של משהו, הפוקוס עליו, אתה לומד עליו, שומע על מצוקותיו או הצלחותיו ופוף זהו זה נגמר, עוברים לכתבה הבאה.

ואני, שאני חיי בקצב אחר, מסתקרן ושואל ומה עכשיו, מה קורה לו? להוא? אחרי שהמצלמות כבו, אחרי שכולם הלכו, והוא שוב עם עצמו? לבד...

אני גם לומד היסטוריה, וההיסטוריה מסתובבת סביב האירועים הגדולים, מגפה, מלחמה, גילויים, מהפכות... חלקם ארוכים חלקם קצרים אבל כמעט תמיד מתמקדים בבולטים.
ושוב אני שחיי בקצב אחר, לרוב שואל ומה עכשיו, מה קורה אחרי המלחמה? איך מרגישים האנשים? ואיך מתקנים וחוזרים לשגרה? איך החורבות חוזרות להיום מקום שגרים בו? וכמה זמן זה כמה שנים? כמה זה באמת מרגיש?

למזלנו יש סופרים שמספרים... הם לוקחים אירועים גדולים, מסעירים, ומכניסים חיים יומיומיים קטנים מסביבם ולאחריהם.
הם עוזרים לדמיין את מה שתפל. ממלאים במילים ומחשבות את החושך של המצלמות הכבויות, ומכריחים אותך לקרוא, בקצב אחר את מה שקורה אחרי החדשות.

"התמים" הוא סיפור על ברלין של אחרי מלחמת העולם השנייה, ושנות המלחמה הקרה. ברלין השבורה והעלובה שהכובשים ממשיכים להתקוטט בה, בעוד האנשים הכבושים נשארים בעליבותם ועונשם.
אמריקנים, בריטים, צרפתים, ורוסים מתבוססים בסחי של ברלין ההרוסה, נלחמים זה בזה, והגרמנים רק מתבוננים, מובסים, ומנסים לשרוד בחצי סובייטי וחצי אמריקני.

אפשר לקרוא את הספר המצוין "אחרי המלחמה" של טוני ג'אדט כדי להבין, אולם אין כמו סופר ברמתו של איאן מקיואן כדי להרגיש.

הסיפור עצמו סיפור מתח-ריגול פשוט, מותח, לעיתים דוחה בסגנונו, אבל יעיל וכשרוני כל כך במילותיו – אוהבי ספרי המתח ייהנו בו כנראה.
אבל יותר מכל, אמן המילים, מעביר אווירה, תחושה, של גרמניה אחרי המלחמה.

זה לא ספר מופת, ואני בטוח שחלק ממעריצי מקיואן, יעדיפו ספרים אחרים שלו, אבל זה בדיוק סוד קסמו כנראה, ספריו שונים מאוד האחד מהשני, ולכל אחד סגולה מיוחדת משלה שאי אפשר להגיד עליה, סתם ספר, אלא לכל הפחות ספר טוב!

אני נהניתי, כי לחיים כמו שלי בקצב אחר, מקיואן ,הפעם בסגנון "החטא ועונשו", מציע תמונות ותחושות שחיברו לי את הידע היבש, אל הרגש, מה כנראה הרגישו שם, אחרי שמצלמות המלחמה כבו.

ספר טוב

15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ניר ביקורת מצויינת על אחד הסופרים המרגשים של תקופתינו. לא קראתי את הספר אבל אני בטח אגיע אליו מתישהוא.
אם הוא היה קורא את מה שכתבת עליו הוא היה מתרגש בעצמו
כי זה נשמע כמו חיבור שהיה לך אליו.
קורא כמעט הכול (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת מצוינת, וזה מקיואן שלא קראתי - נוסף לרשימה
אוקי (אורית) (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת נהדרת...
נתי ק. (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אחד מהספרים הטובים של מקיואן בעיניי
yaelhar (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת טובה.
זה אחד מספרי מקיואן שאהבתי במיוחד.
חגית (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת מקסימה. ספר שובה לב, גיבורים אנושיים על רקע תקופה מרתקת ועיר שהיא ספר בפני עצמו.
מחשבות (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
בסה''כ ספר תינוקי ולא ממש רציני. מהגרועים שלו.
יוֹסֵף (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
גם אני זוכר אותו לטובה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ