לשם שינוי, אחרוג מעט ממנהגי ואתחיל עם העטיפה לסיפור, קרי – כל הדברים שמסביב אשר גורמים לנו לרצות לקחת ולקרוא ספר מסוים.
שמו של הספר מרמז די בבירור על היותו מעין אנציקלופדיה לציפורי מזרח אפריקה. עמוד השער וגב הספר נותנים תחושה זו, וכמות הציפורים, צבען ומעופן מחזקות את האשליה הזו. אשליה? אכן, כי מלבד שמו הקשר לציפורי מזרח אפריקה הוא די רופף ומאוד קלוש, ומכאן לא תבוא הישועה למעוניינים בלימוד על ציפורי מזרח אפריקה.
עם פתיחת כריכתו הקשה של הספר (מה, עדיין יש כאלה?) מקדם אותנו "דף שורות" שכאילו נלקח ממחברת של אחד התלמידים והודבק לכריכה ולעמוד הראשון ובו מסופר מה שהיה אמור להיות בגב הספר – קיצור תוכנו של הסיפור. בעמוד האחרון לעומת זאת בחר המחבר, או מי מטעמו, לכתוב בדיחה די שחוקה ומוכרת, שבינה לבין תוכן הספר אין כל קשר.
נו, שיהיה. אני תמיד פתוח לשמוע בדיחות.
ולאחר שהתוודענו לקלילותו החיצונית של הספר ולרצון לגרום לנו "לתפוס ראש טוב" לא נותר אלא לצלול לעומקו בתקווה ש"הנה נלמד משהו על ציפורים" ובעיקר על ציפורי קניה, שבה יש כ- 1000 מינים וניירובי הבירה לבדה התברכה בכ- 200 מהם, מן הסתם – קבועים.
הספר עוסק בסיפורם של שני צפרים חובבים שהשתתפו בסיורי צפרות אשר אותם הדריכה מדריכה מקומית בשם רוז. השניים מאוהבים בה ומתכננים, כל אחד לחוד, להזמינה ל"נשף השנתי של מועדון הצייד של ניירובי". הרצונות הופכים להתערבות ביניהם, שמי שיראה מינים רבים יותר של ציפורים במשך זמן נתון – הוא יזכה לפנות אליה ולהזמינה, זאת מבלי לומר למושא נפשם על התחרות וההזמנה שבדרך...
וכך, במועדון שבו הם חברים, לצורך התצפיות והספירה המדויקת נקבעים "חוקים קשוחים" מה מותר ומה אסור לעשות, וכל זאת בפיקוח מספר חברים ועו"ד בכללם...
מאליק, גיבור הסיפור הוא איש עסקים טוב ודואג שעקב "לחץ בעבודה" בתו קבעה לו תור אצל קרדיולוג, ואף שלא התגלו בעיות, הביקור הסתיים בהמלצה מקצועית: "אתה זקוק לתחביב. משהו שיסיח את דעתך מהעבודה – זה הלחץ..." וכך הגיע לציפורים, ולהדרכתה של רוז.
המתחרה השני על לבה של רוז הוא הארי. הוא ומאליק הכירו בצעירותם בבית הספר, אהבה גדולה לא הייתה ביניהם, אולם אין זה המקום לפירוט.
וכך, כשהתחרות בעיצומה נשדד מאליק עם רכבו באחד האתרים ופנקס שבו רשומים מיני ציפורים שהיה במכוניתו נופל לידי השודדים. טוב, על מספר מינים שמופיעים בפנקס ניתן לוותר לעומת חייך שניצלו, אולם בפנקס הקטן הייתה, בנוסף לרשימת המינים, גם ביקורת מרומזת על שרי ממשלה מסוימים בקניה שהיו לדעתו של ידידנו - איש העסקים מאליק, מושחתים.
את דעתו עליהם הוא שלח לעיתון מקומי בכתבות תחת הכותרת: "הלך הזרזיר אצל העורב". האישום היה ברור: המושחתים מתחברים לדומים להם.
עם החשש הזה, שהדבר יתגלה, ממשיך מאליק בספירת המינים עד לסוף המפתיע שבו ייקבע מי מהשניים זכה בכבוד לפנות למדריכה רוז ולהזמינה לנשף השנתי.
הייתי מגדיר את הספר כ"ספר בסדר" שגם כתיבתו הקלילה והניסיון להיתלות במשפט מחוכם (הלך הזרזיר...) לא גרמו לי להתלהב יותר מדי.
סביר.
הערת שוליים:
גם אצלנו ישנה תחרות ושמה "אלופי הנדידה" וקבוצות מהארץ ומחו"ל מנסות לצלם ולעדכן ברשימה את מיני הציפורים שראו במשך 24 שעות. האלופים מגיעים לכ- 170 ציפורים ועופות שנצפו על ידם. לא רע בהתחשב בארצנו הקטנטונת...
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
