לפני שנה בדיוק הייתי בפולין.
מראש קבענו שנגיע כאחד התיירים האירופאים, ולא כישראלים. המשמעות הייתה שלא נעמיד את כל נושא השואה (אתרים, בתי קברות בתי כנסת וכו') במרכז הטיול.
תנאי אחד חורג היה לאשתי, ואשר עליו הסכמתי ברצון - ביקור באושוויץ ובירקנאו (הנקרא גם אושוויץ 2).

הביקור באושוויץ היה קשה ומעיק, המראות הקשים היוו ניגוד מוחלט לטיול המקסים והנינוח שהיה עד אז, ובהמשך.
לא יכולנו להשתחרר מהמועקה, הטבעית, שליוותה אותנו לאורך כל הביקור במקום. האמת? גם לא עשינו כל מאמץ. נתנו לרגשות להשתלט עלינו, הרגשנו חובה לעבור ולבקר בכל הבלוקים (שהיו פתוחים), לספוג את האווירה הקשה ולנסות להבין את גודל הזוועה שהייתה מנת חלקם של אחינו ואחיותינו היהודים. עברנו בין הביתנים/הבלוקים השונים עד הגיענו לבלוק 11 ולידו "קיר המוות", והחצר שבחזיתו של הקיר - המהווים חלק נכבד בנושאו של הספר. זהו קיר המחבר בין הבלוקים 11 ו- 10 שלידו, וכנגדו היו הנאצים יורים למוות באסירים, ובחצר– תולים על עמוד תלייה, לעיני כול, את מי שהחליטו לחסלו בדרך שונה מתאי הגזים...
לצערי, בעת הביקור במקום עדיין לא נחשפתי לספר הזה, כך שהפסדתי חלק ניכר מהסיפורים שיכלו להסביר ולהעצים את החוויה הקשה שלשמה באנו למקום.

ספר עלילתי כובש יותר מספר עיון. זוהי (כנראה) אקסיומה שידועה לרבים מהקוראים. בספר הזה לא התרשמתי שאמיר השכל מנסה להביא עלילה בכוח, וגם אם ישנה כזו – הוא אינו מנסה לפתחה ולהתעמק בה. אני מייחס זאת לכך שאין לו מספיק נתונים להתחקות אחריהם ולתבל אותם בסיפור "שובה" כמו שעשתה, לדוגמה, הסופרת טטיאנה דה רוניי בספרה המעולה "המפתח של שרה", וכמו רבים אחרים ששילבו סיפורים "פיקנטים" במסכת האירועים הקשה ו"היבשה"...

אמיר, אני מניח, אינו סופר ידוע ומוכר לרובנו. הוא הוציא ספר נוסף לאור בשם "גיבורים רגילים". כתיבתו פשוטה וזורמת והוא מתמקד בסיפורו של אדם אחד - יעקב קוזלצ'יק (Kozielczyk) ודרכו מביא, בעקיפין, גם את סיפור המחנה וחיי היהודים שבו. התרשמתי עמוקות מניסיונו להביא את הביוגרפיה של גיבורו- יעקב קוזלצ'יק שהיה האחראי על הבלוק (קאפו) ואשר תפקידו, מעבר לדאגה ליהודים, היה גם לתלות אותם - בפקודת הנאצים.
הספר בנוי בעיקר על עדויות של אסירים שהיו במקום והתוודעו למעשיו – לטובה או לרעה. בקריאת הספר ניתן לראות כי נטיית רוב העדים היא לדון אותו לזכות מאשר לחובה, וטוב שכך. שהרי אין איש יודע כיצד היה הוא נוהג בתנאים לא נתפסים כאלה וכמובן שמיד צף ועולה המשפט הידוע: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".

חלק נכבד וחשוב בספר נוגע ל"קבלת הפנים" של הישוב בארץ לפליטי השואה שהגיעו ארצה. הם, כדברי המחבר, התחנכו על אתוס שלילת הגולה – לאמור, עיצוב "יהודי חדש" שהוא זקוף, אינו מהסס להגן על עצמו, ומתוך כך- ברור שלא מסכים להיות "כצאן המובל לטבח". גם כאן הייתי מביא את המשפט לעיל: "אל תדון את חברך..."

אמיר מביא ציטוט יפה מספרו של הסופר היהודי (האיטלקי) לוי פרימו שהיה באושוויץ: "השוקעים והניצולים". וכך הוא כותב: "אתה בוש שאתה חי במקומו של מישהו אחר, ובמיוחד במקומו של אדם רחב- לב ממך, רגיש ממך, נבון ומועיל ממך וראוי יותר ממך לחיות." גם טענות היו בפיהם כלפי היישוב, כמו שכתב יוסף רוזנזפט (מנכ"ל הוועדה היהודית) שניצל ממחנה ברגן- בלזן: "אתם רקדתם הורה כאשר אנחנו נשרפנו בכבשנים". חילופי טענות קשות מאוד, משני הצדדים, ללא ספק.

אחת השאלות המוכרות והידועות ביותר הן, כפי שכבר נאמר, האם הקאפו הזה - יעקב קוזלצ'יק, שיתף פעולה עם הנאצים. אחד העדים המרכזים ששהה איתו בבלוק 11 כחודש אומר את מה שכולנו יודעים: "הוא היה מוכרח להוציא לפועל את כל הפקודות של שלטונות ה- SS. הוא לא יכול היה לשנות פקודה, כי דבר כזה מאיים במוות מיידית."

לסיום, ספר קצר ובו סיפורו של קאפו אולי במקום הגרוע ביותר במערכת ההשמדה והשאלה אם היה משתף פעולה עם הנאצים או שבהסתר ניסה לעזור לעמו. נראה לי שהכף, אליבא דאמיר השכל, נוטה לזכותו.
מומלץ!

זהו סיפורו של יעקב קוזלצ'יק, איש השרירים היהודי והסוהר של בלוק 11 במקום הנורא ביותר אי פעם, אושוויץ.

זהו גם סיפורו יוצא הדופן של הסופר, אמיר השכל - איש חיל-האויר שמביא לנו את סיפורו של יעקב ממש כסיפור בלשי. צעד אחר צעד נבנה לנגד עיננו סיפורם הלא יאמן של אלה שהרצון לחיות ויצר ההשרדות, הביאו אותם למצבים קשים מנשוא ובעיקר בלתי מובנים לבן אנוש שיושב בביתו הנוח וקורא על כך. כי איך אפשר להבין בכלל את תפקידו הנורא של התליין והסוהר מבלוק 11, בלוק הנידונים למוות?
כשקיבלתי את הספר לידי, לפני יומיים, חשבתי לעצמי, אוף, עוד ספר על השואה!!! אבל זה באמת ספר מעט שונה. שונה ולא רק בגלל יעקב קוזלצ'יק, שמשון הגיבור של יהדות פולין, אלא בעיקר בעקבות הסופר שכתב וחקר את תולדותיו.

אמיר השכל נולד הרבה אחרי שנסתיימה מלחמת העולם השנייה ונדבק בחיידק קוזלצ'יק בעקבות מסע לפולין.
בספרו מציג אמיר השכל את דילמת הקאפו היהודי. האם זהו תפקיד של גיבור או של משת"פ?
במקרה של קוזלצ'יק ניכר כי השכל בחר באופן מובהק את השתייכותו של גיבור סיפרו. הוא גיבור גם בגוף וגם בנפש. איש יקר ויהודי ענק מימדים ולב ולפיכך ראוי שכך יזכר לעולמי עד.
מחקרו של אמיר השכל ראוי להערכה רבה. דרך סיפורו יוצא הדופן של יעקב קוזלצ'יק הוא בעצם מספר את סיפורם של אותם אנשים שסיבלם בא להם גם מהצורר הנאצי וגם, אולי אף יותר, מהביקורת הציבורית כאן בארץ. סיפרו תמציתי ומעניין מאוד. אין בו סיפורי זוועות אלא בעיקר הרבה מאוד סיפורים על אנושיות שהיא ראויה להערצה בשל נדירותה באותה עת ובאותו מקום הידוע לשימצה.

הסופר עשה עבודת מחקר על מנת לגלות את ה"סוד" של גיבור הספר יעקב קוז'לציק. גיבור הספר מבטא את אחת הבעיות הנוראיות שתקופת השואה הביאה בחובה. למעשה כמעט ואין פתרון לבעיית היהודי אשר מנוצל בצורה הצינית ביותר ע"י החיה הנאצית הוא הקאפו שכן איך שלא יתנהג, או איך שכן שיתנהג תמיד הוא בבעיה .תמיד הוא יהיה מוקע אם ע"י בני עמו ואם ע"י השטן ששלח אותו או שעומד על גבו. בעיה זו לא נולדה במחנות הנאצים. הנאצים ימ"ש היו תלמידים טובים של אבי אבות רודף היהודים עוד במצרים הלא הוא פרעה החולני. פרעה היה אבי הרעיון של לנצל את היהודי נגד היהודי. אומרת התורה בספר שמות פרק ה' פסוק י"ד "ויוכו שוטרי בני ישראל אשר שמו עליהם נוגשי פרעה לאמור מדוע לא כיליתם חקכם ללבון כתמול שלשום גם תמול גם היום" רש"י במקום אומר דברים חד משמעיים ופשוטים: "ויוכו שוטרי בני ישראל"- השוטרים ישראלים היו וחסים על חבריהם מלדחקם, וכשהיו משלימין הלבנים לנוגשים שהם מצריים והיה חסר מן הסכום, היו מלקין אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה. לפיכך זכו אותם שוטרים להיות סנהדרין, ונאצל מן הרוח אשר על משה והושם עליהם." לומדים אנו מפסוק זה כי נושא הקאפו היהודי היה כבר בגלות מצרים. עוד לומדים אנו כי התפקיד קשה הוא מנשוא. עוד רואים שאותם מסכנים שבמצרים היתה בהם רוח גדולה ואצילית מאין כמוה ומה שאחיהם לא היו מסוגלים לעשות ולבצע הם עצמם ביצעו ועל זה הוכו ע"י קלגסי מצרים. הם גם קיבלו שכר עצום מאת בורא העולם בהיותם לאחר מכן חברי הסנהדרין. כל זה בא ללמדינו כי במקום שהקאפו עומד אין לנו הרשות והיכולת לשפטו. היה "גדול" מגדולי ישראל שאמר עם התפסו בארץ של קאפו שהתעמר בו בעת היותם יחד באושויץ כי אין לו למוכה (לאותו גדול) מאומה נגד אותו מסכן שכן "שם" היה עולם אחר ובמילים של דינור "פלנטה" אחרת. לכן אין אפשרות לדון את אותם אומללים באמות מידה של היום. טוב עשה איפוא המחבר על שחשף את אישיתו הנעלמה של הקאפו גיבור הספר. כידוע לא שרד האיש את "אימי" התקופה שבאה לאחר אימי השהיה במחנות. ליבו הכריעו ולא עמד בביקורת הקשה שהוטחה בו. כמובן הבעיה נותרה לא פתורה וכך תישאר לעד. לפחות זכה המחבר במצות הצבת מציבה על קברו ועל זב בודאי יבורך ויבוא על שכרו. מי שהשואה קרובה לליבו מוזמן לקרוא את הספר וללמוד פן נוסף וקשה של השואה.

אמיר שלום.
הסופר סלינג'ר אמר:שספר טוב הוא כזה שכאשר אתה מסיים את ספרו,אתה מעוניין לטלפן אליו.אז כך הרגשתי בסיום הספר.
הספר מתאר את קורות חייו הטרגיים והכאוטיים של יהודי טוב לב ופשוט אשר נהג להתפרנס מהצגות כוח,עד שהוא מגיע למחנה אושוויץ לבלוק 11 הראוי לשימצה והופך לסוהר.כן!סוהר יהודי בבלוק 11..
הסיפור מתחקה אחר מהלך חייו של יעקב קוז'לצ'יק בתקופת השואה תקופה של כאוס,אובדן ושבר.
הגיבור מתמודד עם מציאות מורכבת ובכל זאת שומר על צלם אנוש,ומציל את אחיו היהודים,לאחר מכן הוא מגיע לארץ בספינת מעפילים ונקלט בארץ.הסיפור הוא סיפור הניצולים:חורבן,הצלה,הגעה לארץ ונסיון להתערות בה ולחיות בה חיים רגילים.ההיסטוריה של עם ישראל משולבת בספר באופן בהיר וקולח,הסיפור הכמו בלשי מעניין ומותח ולא הנחתי אותו מידי עד שסיימתיו ונותר בי טעם של עוד.
כתיבתו של אמיר ועריכת הספר מרכיבים פאזל עדין שהולך ומתמלא אט אט.דמותו של יעקב מעוררת אמפתיה עמוקה לאור הדילמות שאיתן הוא מתמודד בחייו ומזכירות לנו את המשפט:"אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו".ספר חשוב ומעורר מחשבה.אמיר מתגלה כאן בכשרון כתיבתו שבה הוא משלב את הגיגיו בתוך תהליך הגילוי מה שיוצר אמפתיה כפולה כלפי הכותב והגיבור הטרגי יעקב.מומלץ מאוד.

קראתי כמעט בנשימה אחת את הספר, בסוף שבוע אחד.
ראשית, נהניתי ממנו. מרתק, מותח, מעניין.
יש כאן שני סיפורים אנושיים מדהימים שהם שיעור חשוב לכל קורא. הסיפור של גיבור הספר, קוזלצ'יק, שהוא מעניין, מורכב, מאתגר, אניגמטי, ומהווה אמירה מעניינת עלינו כבני אדם לא פחות מאשר עליו אישית. והסיפור השני הוא הסיפור של הגיבור הסמוי של הספר- הסופר עצמו. מי שהתחקה אחר סיפורו של קוזלצ'יק ועשה איתו חסד של אמת מבלי להיות שבוי באמיתות קבועות מראש, ועדיין הצליח לכתוב ספר שמאפשר לקורא לשפוט בעצמו מה דעתו על גיבור הספר, על הדילמות עימון התמודד, ועל השיפוטים מולם נאלץ להתמודד.
זהו ספר טוב כי מעניין לקרוא אותו וכי הוא אינו מאפשר לך לקרוא אותו כעומד מהצד, וזהו ספר חשוב מפני שהוא מעמת אותנו עם דילמות אנושיות שלא ירפו ממי שקרא את הספר.

אמיר שלום,
מרגע שפתחתי, לא הנחתי את הספר מידי.
יותר מכל מה שקראתי ושמעתי בעבר, זהו סיפור של הישרדות הרואית ואין ולא יכולים להיות לנו הכלים לשופטה. היטבת להציג את העובדות ולחשוף בפני הקורא אדם פשוט אשר בניגוד ליצר הישרדות ונתונים פיזיים יוצאי דופן הרבה לקחת על עצמו סיכונים שלא ברור אם היו מחושבים או מונעי חמלה תום ורוחב לב. כול זאת לצד מילוי תפקיד איום ואכזר כלפי אחיו האסירים.
אתה מספר סיפור רב מימדי. למרות שהמוקד הוא יעקוב קוז'לציק די ברמיזות המופיעות בסיפור כדי ללמד על המציאות המורכבת שאינה בלתי אפשרית וגם על הצד של הרוצחים, הקורבנות והעומדים מן הצד. כאמור זהו סיפור חשוב מאוד שלקחיו אינם מוגבלים לתקופתו.
יישר כוח.
מוטי רגב.