ביקורת ספרותית על ללכת בשדות הכחולים מאת קלייר קיגן
ספר טוב

---

נובלה ושלושה סיפורים ספוגי מיסטיקה אירית המציגים מגוון רחב של דמויות איריות כפריות.
זהו ספר אירי מובהק, על נשים (צעירה ומבוגרת) הכועסות על גברים שנמצאים ונוכחים או לא בחייהן, על גברים קודרים שלא יודעים מה קרה למה שהם קיוו לו, ועל ילדים הרואים את כל הנעשה בבתיהם וחלקם בוחרים לברוח ולשנות את עולמם וגורלם.
ההגדרות בספר הן כפריות, הסיפורים הם בחלקם עכשוויים ובחלקם משולבים סיפורים עממיים.

ב”אור השלישי”, ילדת איכרים ענייה נמסרת לזוג שכול בזמן הריונה של אמה. אנו למדים על תיאור האדמה ועבודתה ועל התנהגות ותחושות הזוג השכול לנערה.
ב”מתנת הפרידה”, אישה צעירה בורחת מעבר נורא הגלום בקרקע החקלאית שאביה מטפח.
ב”ללכת בשדות הכחולים”, כומר מנסה לשכוח את האהבה ואת החטא הגדול ביותר של חייו ולגלות מחדש את אלוהים במדרונות הקטיפה של הביצות.
ב”ליל החוזררים”, סיפור על אישה אקסצנטרית ופגומה, העוברת לביתו של כומר מת, שורת את כל הרהיטים שלו, משתינה על הדשא, ולאחר מכן יוצאת להרפתקה מוזרה עם שכנה הרווק המוזר החולק את ביתו ומיטתו עם עז. הסיפור הוא במהות אירי ומכיל הומור מוזר ומסתורין.
כל הסיפורים מתארים את חיי הכפר משולבים בסיפורים עממיים, יצורים מיתולוגיים והחינוך הקתולי.

ממליצה!
קיגן כותבת על אירלנד, על האנשים, על הארץ והאדמה, תוך שילוב אלמנטים, אגדות ומציאות. כדוגמת דייגים הקונים שלית תינוקות לאחר לידה (קרום דקיק דקיק המכסה את הראש), כדי שישמור על ביטחון חייהם בים.
קיגן כותבת על דמויות הרדופות על ידי העבר, עבר שעקב אחריהם עד להווה שלהם וללא ספק ימשיך לעקוב אחריהם לעתיד שלהם.

אהבתי את אחרית הדבר שנכתבה על ידי עודד וולקשטיין

בהוצאת זיקית
תרגום: ארז וולק

» ביקורות נוספות של מירב גת
» ביקורות נוספות על ללכת בשדות הכחולים