ביקורת ספרותית על באין לי מולדת - פרוזה # מאת אלייט אבקסיס

---

האם צריך להישאר בצרפת או לעזוב?
האם לעשות “עלייה”?

סיימתי את הספר ערב ארועי הטבח והטרור המזעזעים בפריז.
מלחמת דת המכה בפריז.
פלגים הנאבקים בכל הערכים המקובלים במטרה להשליט אלימות וטרור בכל מקום בשם הדת.

אסתר וידל, יהודיה צרפתיה, חיה בפריז ומגדלת את שני ילדיה.
היא טיילה ברחובות ללא פחד.
בשנים האחרונות, מצאה עצמה מספקת הסברים לילדיה מדוע אסור להם לחשוף את יהדותם.
האנטישימיות בפריז גואה, הפגנות ברחובות, קהל צועק ברחובות “מוות ליהודים” והליכה בהם הפכה לסכנת חיים.

עד לפני שנים לא שקלה אסתר לעזוב את צרפת. העלייה היתה עבורה אופק אפשרי. היא הרגישה חופשייה וצרפתייה ומנגד חשה ביטחון מעצם קיומה של מדינת ישראל. היא אהבה והיתה גאה בהיותה יהודייה. הרגישה חלק מתרבות והיסטוריה חשובה.

התקפות ינואר 2015, פיגוע “היפר כשר” במזרח פריז ומקרים אחרים על משמעותם פלשו לקיומה.
אסתר מצאה עצמה מתקשה להתרכז בעבודתה, חרדה ומוטרדת – “החיים נהפכו אבסורדיים. אני לא יודעת מאיזה חומר יהיה עשוי המחר. אני מתכוננת. למה? אני לא יודעת בדיוק”.

האם הפכה לאנוסה בצרפת? האם נגזר עליה לחיות כיהודיה המתביישת ביהדותה? האם זה אורח החיים אותו תרצה לחיות ולאפשר לילדיה?

זהו ספר על אנטישמיות, ניכור, ייאוש, פחד וחרדה.
אסתר מעבירה ביקורת על האוכלוסיה הצרפתית ולאו דווקא המוסלמית בגין תחושותיה.

המסר שלה נכון וחשוב, אך לצערי הוא לא חד מידי. הסיפור לא עמוק מספיק והכתיבה אינה סוחפת לטעמי.
הקריאה לשיקולכם!

» ביקורות נוספות של מירב גת
» ביקורות נוספות על באין לי מולדת - פרוזה #