ביקורת ספרותית על ללכת בשדות הכחולים מאת קלייר קיגן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 6 בספטמבר, 2017
ע"י חוה


גם הלב שלכם מתרחב כשאתם שומעים את "ענבלים במרעה ושריקות, בשדה הזהב עד ערב"? הסיפורים של קיגן מעוררים תחושה דומה לשיר של אלתרמן - התפעמות מלווה בנשימות עמוקות, כדי להכניס לגוף כמה שיותר מהיופי הזה. הגיבורות של קיגן - כמו אירלנד כולה - הולכות בשדה של קוצים, נופלות ונכשלות שוב ושוב; אבל לפעמים יש שם ורד אחד בודד, או שלולית שבה משתקפים השמים, והכתיבה של קיגן אוחזת לך את הלב חזק חזק ואתה רק רוצה שתמשיך ולא תעזוב.
כל הסיפורים בקובץ הזה רחוקים כל כך מההוויה של הישראלי הממוצע - הילדה שנשלחת הרחק מבית הוריה (ואין מדובר במאה ה-19, אלא סמוך לתום המאה ה-20!); הכומר הבודד; הנערה שעוזבת את ביתה ונוסעת לאמריקה; האישה שגרה לבד ומפתחת כוחות פלאיים. אבל קיגן מקלפת בקלילות את הציפוי של הזר והשונה, ממיסה את ההבדלים ומראה לך את העולם מבעד לעיני הגיבורות (והגיבור) שלה. ויש בו כל כך הרבה יופי, כמו בשיר של זך, עד שאינך רוצה לעצום את העיניים, כדי שלא תפקח אותן שוב ותגלה שחזרת לראות את העולם בעיניך שלך.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
(לפני 10 חודשים)
יפה מאוד !
דן סתיו (לפני 10 חודשים)
חוה ביקורת מצוינת ומאירת עיניים. גם אני קראתי את הספר ואהבתי אותו מאד.
כרמליטה (לפני 10 חודשים)
יופי של סקירה, שעושה חשק לקרוא. תודה.

הוספתי לרשימה





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ