ביקורת ספרותית על ללכת בשדות הכחולים מאת קלייר קיגן
ספר מעולה

---

לאחר שקראתי לפני מספר חודשים את "דברים קטנים כאלה" של קלייר קיגן, היה לי ברור שאקרא עוד מכתביה והנה הזדמן לי לקרוא את "ללכת בשדות הכחולים" שהוא הראשון מבין ספריה שתורגם לעברית.

ק.ק כותבת על אהבה נכזבת, על תחושות של ניכור ובדידות וכדי להדגיש את הענין שתחושות אלו הן מנת חלקם של רבים, גיבורי סיפוריה בספר זה הם פעם גבר, פעם אישה ואף ילדה אשר לקראת לידה של האם, נשלחת מביתה לשהות אצל זוג קרובים של הוריה. כנראה שלא במקרה הילדה שבסיפור היא חסרת שם אך דווקא כשהיא מחוץ לביתה, היא חווה לראשונה תשומת לב, אכפתיות, חום ואהבה. בני הזוג, במיוחד האישה, מתייחסים אליה בכבוד ובהבנה – חוויה שזרה לה בבית הוריה.

בסיפור שנתן לספר את שמו "ללכת בשדות הכחולים", גיבור הסיפור הוא כומר המוזמן לחתונה של בני זוג מהקהילה — החתן הוא בעל חווה, והכלה היא אהובתו לשעבר של הכומר. העלילה מתרחשת לאורך ערב החתונה ובלילה שאחריה, כשהכומר נאלץ להתמודד עם זיכרונות עבר, בחירות שעשה, אהבה שלא מומשה, ותחושת בדידות גדולה.

גם "מתנת פרידה" הוא סיפור מצוין על אשה צעירה הנפרדת ממשפחתה באירלנד לטובת מעבר לארה"ב. לאט לאט נחשפת ההיסטוריה הפרטית שלה ומבינים עד כמה המעבר הזה הוא הכרחי.

הסיפור שאהבתי ביותר הוא "ליל החוזררים": קיגן הייטיבה לשלב בסיפור פרט לענייני האהבה והבדידות, גם מיסטיקה אירית ואת ענין הקשר שבין האדם והטבע.

הכתיבה של קלייר קיגן היא די מינימליסטית ולמרות זאת היא מצליחה להעביר רגשות עמוקים באמצעות תיאורים פשוטים ויומיומיים. הסיפורים נוגעים ללב, תיאורי הטבע נפלאים ומשתלבים נפלא עם העיסוק בנפש האדם והכל יושב בדיוק במקום מבלי להכביר במילים מיותרות.

ספרה השלישי שתורגם "אנטארקטיקה" כבר מחכה לי.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על ללכת בשדות הכחולים