ביקורת ספרותית על מפוצלים - מפוצלים #1 מאת ורוניקה רוֹת
ספר לא משהו

---

שלום, קוראים לי ביאטריס. טריס בשבילכם.

אני בת שש עשרה, וחיה עם שני ההורים שלי ועם אחי כיילב בעולם שכולו שיקגו, אחרי אסון כלשהו, שלא אספר לכם מהו. אמנם העולם שבו אני חיה הוא הדרך היחידה שאני מכירה כדי לחיות, ובכל זאת אני אדע די הרבה מהעולם שלכם כדי להסביר לכם את ההבדלים. יש בעולם שלנו החלטות ומנהלים. לא ברור מי מינה אותם ומי החליט, אבל הם כאן. למעשה אבא שלי תופס תפקיד כלשהו בניהול הזה, ואמא שלי גם. זה בגלל שהם, כלומר אנחנו שייכים לפלג הקרבה עצמית. והקרבה עצמית, כידוע היא התכונה האידאלית למנהיגות. זה באמת הזמן לספר שאי שם בעבר הרחוק הוחלט שכל אדם יהיה שייך לאחד מחמישה פלגים, על פי תכונת האופי המרכזית שלו. מלבד הקרבה עצמית יש גם ידידות, אוריינות, אומץ-לב וכנות. ואת כולם כותבים בגופן מודגש, כדי שמי שקורא את הספר לא יתבלבל ויחשוב שזו סתם תכונת אופי.

יש נקודה אחת של בחירה, והיא מתרחשת בגיל שש עשרה. אין לנו ימי הכשרה או הכרות לפני המועד הזה, של הבחירה. מה שיש לנו הוא מה שקורה בבית בו גדלנו, וזו אפשרות אחת של בחירה, ומה שאנחנו רואים בבית הספר. בהמשך הספר אגלה שבבית הספר לא יוצא לנו לראות אנשים ששייכים לפלגים אחרים, אלא רק את ילדיהם, כלומר - כאלה שמתאמנים ומחקים התנהגויות של בני פלגים אחרים. אבל זה לא עקרוני, ואתם לא אמורים לחשוב על זה.

אז אם הכל טוב, מה הבעיה? הבעיה היא אצלי. במבדק ההתאמה שלי, זה שאמור לעזור לי להכיר את עצמי ולבחור בצורה מיטבית קיבלתי למעשה תשובה שאינה חד משמעית. כך הבנתי שאני "מפוצלת", ושזה סוד גדול שאני אמורה להסתיר. וכך ביום הבחירה החלטתי לעזוב את חיי הפשטות האפורים הכרוכים בהקרבה עצמית, ועברתי לפלג שמאפשר לי להתקעקע, ללבוש שמלות נועזות (ושחורות) ולהתאפר. מלבד האפשרות להיות גותית הפלג הזה מבוסס על אומץ לב. כך יש לי הרבה הזדמנויות לכיף חיים כמו קפיצות מרכבת נוסעת, גלישות באומגה, קרבות, פציעות לרוב מנשק קר וחם, ואובדן אנשים בני גילי ששוהים איתי באותו חדר ומתמודדים איתי על מועמדות נכספת לפלג האידיוטי הזה. כמו כן היתה לי הזדמנות להתאהב במדריך שלי במהלך ההכשרה שלי בפלג אומץ הלב. זה אמנם מנוגד לכל מה שחשבתם שהוא כללי אתיקה בסיסיים, אבל האתיקה לא משנה הרבה. מה גם שזו הדרך היחידה שבה אני יכולה להיות בטוחה שלא יהרגו אותו מחר בטעות, סתם בשביל הכיף. כך אני מגלה את נבכי הפוליטיקה המסובכת של העולם שלי, שמדרדרת עד כדי מלמחת אזרחים.

יכול להיות שבמהלך הספר תתבלבלו בגיל שלי, בגלל כל מיני דברים שאני חושבת או עושה, אבל אני בת 17. זה שנראה לכם שאני בת 12, זה רק כי אתם חיים בעידן אחר. ואל תשכחו. זכיתי, כלומר הספר שלי זכה, וגם הסרט שהיה ברור שיבוא בעקבותיו, בהמון-המון שבחים. אז ממש כדאי לכם לקרוא אותו. או לחכות לסרט. מה שתבחרו.

להת'
ט'.
====

שלום, אני נצחיה פלג. אני בת ארבעים ושתיים וכנראה צינית מדי, ואחרי עודף קריאה בספרי נוער. אני חושבת שבעיקר התעצבנתי מהשימוש החוזר ונשנה במילה "פלג". אבל גם מעוד דברים. חיפשתי משהו מקורי לכתוב על הספר הזה, אבל אחרי אלון כנראה שאין לי הרבה מה להוסיף. אז החלטתי לפנות למיחזור. אם ורוניקה רות יכולה, אז גם אני. וכך לקחתי את הסקירה שלי על "הבחירה", שיניתי פה ושם, ויאללה. גם כאן הספר יותר מדי דומה ל"ההצהרה", מזכיר מדי את "הרץ במבוך", יותר מדי קורץ ל"משחקי הרעב", פחות מדי מקורי, פחות מדי מעלה דילמות אמיתיות, לא ממש אמין. ובכל זאת ייאמר לזכותו שאפשר לקרוא אותו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מפוצלים - מפוצלים #1