ביקורת ספרותית על הרץ במבוך - הרץ במבוך #1 מאת ג'יימס דשנר
ספר מעולה

---

הוא משך אותי לכיוונו.
הוא הכה אותי.
הוא מרט את עורי ועצביי.
הוא נשך וכירסם את כל גופי.
ניסיתי להשתחרר, אבל לא יכולתי.
הוא אחז בי בחוזקה ולא הרפה.
הוא קרא מעליי, השמיע את קולותיו המצמררים ועל גופי נטף רירו המגעיל.
ככל שנאבקתי, הוא התחזק.
הוא לא עצר. הוא המשיך.
תמיד פחדתי ממנו, הערכתי אותו, ועכשיו שהוא היה מולי לא יכולתי להשתחרר.
מההתחלה הוא היה ככה.
גם עכשיו.
גם עכשיו לקראת הסוף.
וגם עכשיו שהסתיים הכל.

מה שכתבתי עכשיו זה מה שהמאמלל עושה למי "שנתפס בחכתו" במילים נחמדות, ומה שעבר עליי כשקראתי את הספר הזה.

גיוון הוא לא דבר שנראה לאחרונה בז'אנר הנוער ואני לא מתלוננת (טוב אולי קצת). תמיד אהבתי מדע בדיוני. קראתי וראיתי מ"חולית" ו"מלחמת הכוכבים" הנצחיים, עד למספר חיקויים זולים למשחקי הרעב.

אבל ג'יימס דשנר הגדיר מחדש את חוקי המשחק.

הוא יצר משהו חדש שימשוך אתכם בלי שתשימו לב.

כאן הזיכרון הוא כוח. *ספוילר* הכוח לצאת מהמבוך. *סוף ספוילר*

מהשנייה הראשונה שראיתי את הספר הזה, לקחתי אותו מבלי לשאול שאלות, כמעט בלי להציץ בתקציר. ידעתי שהוא שלי.
כשפתחתי, נסחפתי ישר לעולם מיוחד, אפוקליפטי ברמה חדשה. אין אהבות
*ספויילר (לפחות בספר הראשון) *סוף ספוילר*,
האויב ידוע, אבל הוא עטוף מסתורין, הכל מסתורי. הדמויות מושכות אותך לעולמן.

תומאס הגיע במעלית לתוך ה"קרחת" שמלאה בנערים שיחסית בגילו. הוא מתמודד עם מצבו החדש נטול זיכרון, תוך כדי מלחמתו ביציאה מהמבוך והמאמללים המפחידים.

זה הכל ממש ממש בתמצות.
הכל שם מפתיע, הכל שם סוחף, הוא לא יעזוב את מנוחתכם גם כשתאכלו, תישנו, תלמדו איזה שיעור (בעיקר אם הוא משעמם), כשתלכו לבית ספר וכל מה שעולה במוחותיכם.
כצפוי, יש שם הרבה מוות כמו כל ספר נוער פוסט-אפוקליפטי/ דיסוטופי אבל זה בסדר כי זה מקדם את העלילה.

לזכותו של ג'יימס דשנר, זה הספר הראשון שבו הדמות הראשית היא לא הדמות החביבה עלי. להיפך, היא בין הדמויות שיותר "בסדר", אבל לא משהו. לא שאני אומרת שהוא רע הוא פשוט פחות טוב מאחרות.
הדמות האהובה עליי היא ניוט (ניוטוני) המתוק והמקסים. הוא כזה חמוד! גם כשהוא מקלל! (מה זה קללה שם כולה "שיץ"). גם אהבתי עוד דמות שעכשיו כולכם תתפלאו שאהבתי אותה: (תופים...) גאלי!
כן גאלי, אין כמוהו. משהו מיוחד. חבל על מה שהוא עשה. (לא אחשוף פרטים רק אומר שזה ישבור את ליבכם). אבל למזלי
*ספויילר ענק*
הוא חוזר בספר השלישי קצת
*סוף ספוילר ענקי*

הדמויות והסיפור אנושי, ושכחתי לציין שאהבתי את צ'אק ותרזה מאוד (בספר השני פחות את תרזה וגם נוספה לי דמות מועדפת נוספת: ז'ורז'ה!).
הסוף ימרוט אתכם סופית אם עוד לא חוויתם עוד התקף לב מהספר הזה.
בקיצור 5+++.

עוד משהו, קראתי את הספר השני ישר שהוא יצא. חיכיתי לו מלא זמן. וקראתי גם את השלישי והרביעי (באנגלית) כי לא יכולתי להתאפק עוד שנתיים עד שהם ייצאו. דבר שמעצבן בסדרה הזו זה שקשה לבחור איזה ספר יותר טוב!!
*ספוילר סופי*
אבל הספר השלישי נורא לניוטי ותרזה (לא ארחיב אבל אני עדין בוכה).
*סיום ספוילר סופי*.

עוד משהו, חברה שלי ואני (היא לא מנוייה לסימניה הפושתקית הזו), שגם אוהבת מאוד את הרץ במבוך רוצות לארגן כנס או משהו של חובבי הסדרה. מי שרוצה שיכתוב!

» ביקורות נוספות של snow fox
» ביקורות נוספות על הרץ במבוך - הרץ במבוך #1