ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 18 באפריל, 2015
ע"י סדן
ע"י סדן
לא ידעתי דבר על הספר לפני ששלפתי אותו מן המדף... "חזיונות שווא" שתורגם מהולנדית, עוסק בזוג הולנדים בני שבעים פלוס החיים את החיים הנוחים בצפון מזרח ארה"ב, בשנות החמישים של המאה הקודמת. הם הגרו לאמריקה, כמו הולנדים רבים לאחר מלחמת העולם. הסיפור המסופר לנו בגוף ראשון בפי הגבר (או יותר נכון במחשבתו) על חייו ותוך כדי סיפור הדברים מסתבר לנו מתוך דבריו, בלי לומר זאת בפירוש, שהוא לקה במחלת השיטיון (דמנציה)... הסיפור המסופר לנו הוא סיפור הידרדרותו המהירה והטרגית, אל מחשכי המחלה תרתי משמע. הוא נמלט בתחילה אל זיכרונותיו הישנים עד שהוא מפסיק לזהות את הסובבים אותו. יש משהו מאוד מדכא בספר הזה, אם כי בתוך העצב, יש פה ושם הבלחים קומיים. חשיבותו בעיניי היא שהוא מביא את הקורא אותו למחשבות רבות. האישיות של כל אחד מאיתנו בנויה גם מזיכרונותינו ואם אנו מאבדים אותם אנו מאבדים את זהותנו.
בעצם אנו מפסיקים לחיות כפרט, כאינדיבידואל, גם אם גופנו הפיזי ממשיך לתפקד כרגיל... בעיניי זה מפחיד ביותר! וגם עצם המחשבה על כך שזה עלול לקרות לכל אחד מאיתנו... מה שפחות שיכנע אותי, הוא יומרת הסופר להצליח היכנס לנבכי נפשו של החולה בהידרדרותו... אבל עצם הניסיון הוא מרתק בעיניי. זה הזכיר לי את הסרט הצרפתי המצוין "אהבה" של מיכאל הֶנקה עם ז'אן לואי טרינטיניאן ועימנואלה ריבה, שגם הוא עסק באותו נושא, רק שבו רואים רק את ההיבטים החיצוניים של המחלה... בעוד שבספר שהוא מטיבעו מעמיק יותר, מדברת אלינו נפשו של החולה במערומיה. בקצרה, ספר טוב ומעורר מחשבה.
8 קוראים אהבו את הביקורת
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
