ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 23 בדצמבר, 2013
ע"י שמרית
ע"י שמרית
ספר רגיש ונוגע ללב המלווה תהליך של התדרדרות הזיכרון ושקיעה אל תוך שיטיון (דמנציה), הספר הוא למעשה תיאור המציאות כפי שהיא משתקפת מעיניו של מארטן, החולה.
בתחילת הספר, כשהשיטיון עדיין "קל", מארטן מצליח להיאחז בעובדות מתוך המציאות ומנסה להתיישר לפיהן, זה יוצר סיטואציות שהן אפילו משעשעות (למשל - מארטן מצפה לקפה של הבוקר ולהפתעתו אישתו מגישה לו דווקא תה, בשיגרה של מארטן ואישתו, תה מוגש רק אחר הצהריים והוא מתקן את הלו"ז שלו ע"פ העובדה הזאת), אבל מהר מאוד האחיזה במציאות נשמטת מידיו והוא מתדרדר, והקורא ביחד איתו, אל תוך השיטיון.
דרך עיניו של מארטן, הקורא חווה את ה"היגיון" שמאחורי הבלבול ומצליח להבין אותו ולעומתו האנשים בסביבתו הקרובה, ובראש ובראשונה אישתו, מנסים מאוד, אבל מתקשים להבין ולהתמודד. הפער הזה, בין המציאות השטיונית וההווה האמיתי שבו חיה אישתו האוהבת והנאהבת, מתסכל מאוד ויוצר עצבות שהולכת ומשתלטת על הקורא עד לסוף הספר ומלווה עוד זמן רב אחר כך.
19 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
לצערי אני נפגש בתופעה העצובה הזו אצל הקרובים לי ביותר.
זו התאכזרות של הטבע.
אין לתאר את הסבל הכרוך בכך לאדם עצמו ולבני משפחתו. ישנם כעת רמזים לכך שבעתיד יהיה ניתן לטפל במחלה-אבל בינתיים זהו סיוט. |
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
סקירה יפה.
איזו מחלה נוראה, כשאדם הולך ומאבד את עצמו, מנסה להיאחז במציאות ויודע שהנפש/ההכרה/הנשמה/המוח (you name it) שלו הולכים ונמוגים. מעניין ששמו של המחבר (כפי הכתוב בסימניה) הוא ברנלף ותו לא. אולי שם המשפחה כבר נשכח ממנו (או ממנה?). לא מצחיק.
|
|
|
חני
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
שמרית תודה,:)
|
|
|
שמרית
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
תודה נתי על ההמלצה, וחני, אחרי קריאת הספר אני קצת יותר מבינה כמה חיזוקים את בוודאי צריכה...
|
|
|
נתי ק.
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
קראת את "החשד לשטיון" של מאיה ערד? אם לא, אז כדאי.
|
|
|
חני
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
מרוב שמשעשע אני אתחיל עוד מעט לבכות. אבא גם חולה בדמציה וגם שבר את הרגל,מטורף בקיצור
כתבתי בתגובה לביקורת , "זה יוצר סיטואציות שהן אפילו משעשעות ". אני רעה רק אחרי 12:00 ואז אני הופכת לאיש זאב....ימים בריאים ושפויים טופי וחמדת
|
|
|
טופי
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
חני - משעשע? את בטוחה במה שאמרת?
|
|
|
חמדת
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
חני ( דולמוש ) -את רעה !!!! הייתי השבוע במחלקה "סופר דופר" של חולי אלצהיימר ,היה עצוב ומכמיר
את הנשמה לראות את צללי האנשים שם .
|
|
|
חני
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
הרגעים המשעשעים הם מעטים אצל חולי אלצהיימר.
הכי מוזר לתת לאדם שחולה בדמנציה מאכל שבחיים הוא לא היה חושב לאכול לפני המחלה.
|
19 הקוראים שאהבו את הביקורת
