ביקורת ספרותית על ההגרלה מאת פטרישיה ווד
ספר טוב

---

אמא שלי מעולם לא קנתה כרטיסי פיס. ולא שום הגרלה שהיא. כששאלו אותה למה, היא ענתה "ה' ישמור, אני עוד עלולה לזכות". ככה זה, היא האמינה בזה בכל ליבה: איזה הוא עשיר? השמח בחלקו, ושעושר שמור לאדם לרעתו, ורק גורם לו חיכוכים ומריבות עם משפחתו וקרוביו. גם אני לא קונה כרטיסי פיס, אבל מסיבה אחרת. אני פשוט למדתי מספיק מתמטיקה כדי להבין שהסיכוי לזכות הוא נמוך מאוד. נמוך עד כדי שרוב מי שקונה אינו זוכה, והיה עדיף לו להשקיע את כספו במקומות אחרים, יעילים ופוריים יותר.

כל הסקירות על הספר הזה קצרות. ואני בכלל אוהבת להכביר מילים ולכתוב באריכות רבה. מצד שני לא תמיד מתאים לכתוב הרבה. מה גם שהכריכה האחורית של הספר מספרת את רוב הסיפור. פרי הוא "איטי". רשמית הוא לא מפגר, אבל מנת המשכל שלו לא בשמים, הוא בקושי קורא, ואת בית הספר הוא עזב בגיל שלוש עשרה. פרי גר עם סבתא שלו, כי אמא שלו והאחים שלו מתנכרים לו, הוא עובד בחנות לציוד ימי, ומנהל חיי שגרה פשוטים ורגילים. סבתא שלו מתה, והמשפחה שלו מנשלת אותו מביתו. עד כאן שגרתי ועצוב. אלא שאז קורה המהפך, ופרי שמזל הוא השם השני שלו, זוכה בהגרלת הלוטו.

מכאן מתגלגל הסיפור בצורה נחמדה וקלילה. הוא אמנם נופל בכשל הסוציאליסטי הגדול: כל העניים טובי לב ונהדרים, כל העשירים נבלים מרושעים. אבל לא נורא, פטרישיה ווד היא לא הראשונה הנופלת בפח הזה, וגם לא האחרונה. חוץ מזה פרי מציג יכולות שהם הרבה יותר ממנת המשכל המיוחסת לו. אולי זה פח נוסף ("אינטילגנציה לא מודדת חכמה" או "שכל זה לא הכל בחיים") ואולי לא. לפחות הגיבור שלה לא פוגש את כל שועי עולם בהזדמנויות לא סבירות. אז לא פורסט גאמפ, אבל קליל, ומתוק, וקצת רומנטי אפילו. זהו, בקצרה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על ההגרלה