• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ההגרלה

ההגרלה

מאת פטרישיה ווד

הביקורת של סבטלנה כהן

תמונה של סבטלנה כהן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
ההגרלה

ההגרלה

מאת פטרישיה ווד

הביקורת של סבטלנה כהן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של סבטלנה כהן
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
שלי
לפני 16 שנים

“ספר מעניין ומתגלגל,גורם לקורא להסתכל אחרת על אנשים "שונים " בחברה, מסתבר שגם להם יש נשמה ,מאוויים ר”

19/23
ביקורות על ההגרלה
הבאה
בובה
לפני 15 שנים

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנתיים•1 דקות קריאה

הספר היה מין "ממתק" בעיני. אהבתי. גיבורים מיוחדים, נוגעים ללב. לעתים מצחיק, לעתים מותח.
קל לקריאה וסוחף. סיימתיו תוך יומיים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של dina
dina
2קוראים|גיל ממוצע67|100%נשים

על המבקרת

תמונה של סבטלנה כהן

סבטלנה כהן

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
505 ביקורות•2 נבחרות•1,534 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של סבטלנה כהן
סבטלנה כהן
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות505
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה1,534
דירוג ממוצע2.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת266ספרות מקורית79מתח ריגול והרפתקאות49

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של סבטלנה כהן

כל מה שתבקשי

כל מה שתבקשי

סופי קינסלה

ספר קליל, מצחיק ונוגע ללב. כמו בספרים אחרים של קינסלה, הכתיבה הומוריסטית, זורמת מלאה בסיטואציות מצחיקות ואבסורדיות.
דמויות מצחיקות, אך גם אמיתיות מאד. מאחורי השובבות והבדחנות מסתתר רגשיות אנושית. התמודדות עם משפחה, קריירה, זוגיות והשאלה עד כמה אנחנו נותנים מעצמינו
לאחרים ומתי הנתינה הופכת להקרבה.
הזדהיתי עם דמותה של פיקסי, חלקים ממנה הזכירו את עצמי של פעם. הרצון לרצות, להיות בסדר עם כולם, גם כשזה בא על חשבוני האישי.
הספר גרם לחשוב על ההבדל שבין נתינה אמיתית, שבאה מהלב ומעניקה שלווה, לבין ויתור עצמי, מתוך חובה.
ולצד כל זה צחקתי בקול רם. הקטע שפיקסי מחפשת "עציץ גברי" ולבסוף נותרת עם גבעול בודד, "הרג אותי".
נהינתי מהספר.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
ג'וני שב משדה הקרב (מהדורת 2022)

ג'וני שב משדה הקרב (מהדורת 2022)

דלטון טרמבו

ספר קצר, מזעזע ועוצמתי. לא מדובר בהנאה או סיפור פשוט - זה מניפסט אנטי מלחמתי שמראה את המחיר האנושי של המלחמה.
הקריאה קשה, כואבת ומותירה תחושת מועקה.
משהו שמעבר לניקוד, פשוט חוויה מעמיקה.

לפני 7 חודשים•סבטלנה כהן
אפקט בבל

אפקט בבל

דניאל הכט

את הספר מצאתי בספריית רחוב. מהכתוב על גב הכריכה הסתקרנתי: מתח, מחקר, ניסיון להבין את תולדות הרוע, מה מביא אנשים לבצע פשע...
(נוגע בי באופן אישי ומקצועי).
קראתי מעל 100 עמודים (כרבע מהספר), לפני שזנחתיו. הספר נכתב על ידי דניאל הכט, גיטריסט די מפורסם ומצליח (לפי כריכת הספר).
הספר מנסה להיות בו-זמנית ספר מתח, מדעי ורומן, אך בפועל ערבוב הז'אנרים לא מתמזג טוב.
מתח - רמת המתח נמוכה. לא מספיק בכדי להחזיק עלילה. ההרגשה כאילו מתיימר להיות מותחן, אבל לא מספק את הסחורה.
מדע - אמור להעניק עומק ואמינות, אבל נכתב בצורה יומרנית, מתנשאת,לעיתים לא נכונה. זה הופך את החלק המדעי לפלצני, מתיש, במקום מרתק.
תחושה שהמחבר מנסה "לתפוס את כל העולם": נוירולוגיה, גנטיקה, פילוסופיה, תיאולוגיה, חברה, תרבות וקונספירציה. הכל מכל. במקום להציג מחקר, נעשה ניסיון לחקור הכל בבת אחת על פני אוכלוסיות לא ממוקדות. מניסיוני בכתיבת עבודות אקדמיות, מחקר אמיתי חייב שאלה ממוקדת ומתודולוגיה ברורה (באקדמיה, למשל, מתחילים בלימודי תואר ראשון בתחום מסויים. לומדים קורסים שונים הנוגעים לתחום הנבחר. בתואר השני אתה בוחר במה להתמקד מתוך הקורסים שלמדת בתואר הראשון. בתואר השלישי אתה מעמיק בנושא ספציפי וחוקר אותו. כך גם ברפואה: מתחילים ברופא כללי, אחר-כך מתמחים בתחום: כירורגיה, אורתופדיה וכדומה ואז ממשיכים לכירורגיית החזה, כירורגיית כף היד וכו'). אין מחקר של הכל מהכל, וזה מה שיש בספר - מין פנטזיה מדעית יותר ממדע.
רומן - בעוד קטעי המדע כתובים ביומרנות, בשפה גבוה, יחסית, קטעי הרומן כתובים בסגנון רומן רומנטי זול עם סצנות מביכות ולא אמינות.
כסכום, אף אחד מהרבדים לא מתפתח בפועל בצורה אמינה ומעניינת.
בעיני ספר לא טוב! כתיבה לא אחידה, ארוכה, מתישה ומביכה.
נראה לי כי על המחבר להתמקד במה שהוא טוב בו - נגינה בגיטרה ואת מלאכת הכתיבה להשאיר לאחרים.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
סוס אחד נכנס לבר

סוס אחד נכנס לבר

דויד גרוסמן

אחד הספרים הבולטים של דוד גרוסמן, זכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי בשנת 2017.
הספר מתרחש כולו בערב סטנדאפ ומסופר מנקודת מבטו של חבר ילדות של דוב'לה הסטנדאפיסט, הנוכח במופע.
הקהל שמגיע למופע מצפה להופעת בידור ומקבל בנוסף מנה גדולה של חשבון נפש של דוב'לה.
השוני בין מה שהקהל מצפה לשמוע (צחוק) לבין מה שמקבל - יוצרת מתח בין הקומי לטרגי (כאב).
הספר דן במספר ונשאים: גבולות הצחוק - עד כמה אפשר להשתמש בהומור בהתמודדות עם כאב. מהו הגבול בין הצחוק שמקל על המאזין לבין הצחוק שמביך ומכאיב לו.
טראומה וזכרון - עד כמה לעתים זיכרון טראומטי לא מרפה וצף.
הגבול בין ציבורי לפרטי - ההופעה היא במקום ציבורי, בה משתמש דוב'לה כחדר טיפולים אישי.
מה הגבול בין וידוי לבין שימוש בצופים כ"פח" רגשי.
הספר נכתב בקצב חד, משפטים קצרים, טעונים והומור שחור. נותן תחושה שהקורא נוכח בהופעה עצמה ונע בין פרצי צחוק (הבדיחות טובות) לבין תחושות אי נוחות
וכבדות.
ספר קצר, עמוק ומיוחד. חד. לעתים מצחיק לעתים גורם לתחושות קשות, כמו בעיטה בבטן.
אהבתי מאד את הספר.

לפני 7 חודשים•סבטלנה כהן
סוד העננים

סוד העננים

אליסון ריצ'מן

הספר כתוב בשפה נעימה וזורמת, אך לא הצליח להחזיק עניין לאורך זמן. הגבורה, מורה, המנסה להידמות או לחקות הלן קלר, לא משכנעת. נאיבית וחסרת משקל אמיתי.
למרות הזרימה, התחושה היא של חזרתיות, עוד ועוד מאותו הדבר, ללא התפתחות מספקת.
אחרי כשליש מהספר (כ- 100 עמודים), מצאתי את עצמי תוהה באם בא לי להמשיך? זה מעניין? זה בדיוק הרגע בו החלטתי - שלא!!! הפסקתי את הקריאה, וחשתי שאין לי חשק לחזור אליו.
קראתי מספר ספרים של הסופרת ונהניתי מהם, לכן גם באתי לספר עם ציפיות מסויימות, שלא מומשו.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
חיים כפולים

חיים כפולים

ס.ג'. ווטסון

ווטסון התפרסם עם ספרו הראשון "לפני השינה" שהוסרט לסרט די מצליח. חיי כפולים הוא ספרו השני וגם בו הוא נשאר בז'אנר המותחן הפסיכולוגי.
העלילה הולכת ונעשית מותחת ככל שמתקדמים, עד סיום פתוח המעורר מחשבה. לצד המתח, הספר עוסק בנושאים אקטואליים: היכרות ברשת,הסכנות שבקשרים וירטואליים, והפער שבין פנטזיה למציאות. הוא מצליח להמחיש עד כמה התכתבות יכולה להפוך ממכרת, לעורר פנטזיות ורגשות, ועד כמה שיתוף פנטזיה עלול להתפרש אחרת על ידי הצד השני - כמחשבה או כרצון ליישום.
עם זאת יש חולשות בספר: העלילה לא תמיד משכנעת ואמינה. אחת הדמויות המרכזיות אינה בנויה היטב: מצד אחד שקרן, מניפולטיבי ואגרסיבי, אך בהמשך מוצג כחלש אופי, נגרר - חוסר עקביות שפוגע באמינות.
לסיכום: ספר רלוונטי ומעורר מחשבה על המציאות המודרנית,עם מתח שהולך וגובר. לא חף מחסרונות, אך שווה קריאה.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
תינוק של זפת

תינוק של זפת

טוני מוריסון

ראיתי את הספר באיזו ספרייה ניידת. לא אהבתי את הכריכה, שם הספר גרם לאי נוחות...אך שמה של המחברת היה לי מוכר.
לקחתי. חשבתי להתחיל לקראו, מקסימום? הספר בן 250 עמודים סך הכל. הספר יצא ב- 1981 ונחשב לאחד הרומנים המורכבים של מוריסון,
המעלים שאלה של זהות, גזע, מגדר, מעמד ומאבק בין מסגרות תרבויות שונות.

לפי שראיתי בסימניה לפני היו רק שני דירוגים על הספר ואף חוות דעת אחת, וחבל.
איני מרבה בכתיבת ביקורות, אך לאחר קריאתו חשבתי שהספר בהחלט ראוי להתייחסות והארה, ובעידן של אינפלציה ספרותית, בעיני זהו אחד הספרים
שכדאי לשים לב אליהם.

תחילה לגבי שם הספר: הכינוי "תינוק של זפת" נלקח מאגדה עממית אמריקאית, הוא מטפורה טעונה מאד מהפולקלור האמריקאי, כשם וגם כסמל לזהות שחורה,
למלכודת (מאגדות הדוד רמוס, שבו חפץ עשוי זפת לוכד מי שנוגע בו). בובה מזפת ששמים בדרך כלל כדי ללכוד עוברי אורח - כל מי שנוגע בה נלכד.
בהקשר לספר, מוריסון אומרת שכך גם הזהות השחורה, אי אפשר לגעת בה מבלי להילכד. מי שנוגע בזהות שלו (השחורה) - נלכד, מי שמתכחש לה - לא נלכד.
אין דרך פשוטה להשתחרר מהעבר ומהשורשים. הניסיון לברוח מההיסטוריה השחורה, כמו גם הניסיון להדביק אותה בכוח - שניהם כואבים.
אי אפשר למחוק היסטוריה או להעמיד פנים שהזהות לא קיימת, אל תחשבו שאהבה, כסף, "שחרור אישי" מוחקים את השאלות של צבע, מגדר ומעמד.
הדרך היחידה, היא להכיר במורכבות - לא לברוח ולא להילכד, אלא לנסות לשאת את הסתירה.
הספר מחולק ל- 10 פרקים די ארוכים, בהם מתחלפים נקודת המבט.
גיבורים הראשיים של הסיפור, רובם דמויות די מורכבות. מוריסון לא נותנת לנו גיבור מוסרי מול "רע" ברור, אלא מציגה את האמת היחסית, תלויה במבט, זווית ראיה אישית, של הגיבורים. אצל העישר - סדר מסוים, אצל המשרת - סדר אחר. זה מאלץ אותנו כקוראים לשים לב כמה המציאות היא תמיד רבת פנים.
מוריסון מייצרת קריאה שמרגישה כמו רק כמו סיפור, אלא כמו אגרוף הגורם לזעזוע פנימי. מעורר מחשבות רבות על חברה, מעמדות, כוח, ועל נקודת המבט ממנה אנו בוחנים את הדברים. אין צד אחד שצודק - כל דמות בספר חיה אמת אחרת, וגם בה יש צודק ולא צודק בו זמנית.
שני דברים אליהם לא התחברתי בספר: ביקורת החברתית הנוקבת, גרמה לאי נוחות והסכמה.
סוף הסיפור פתוח (פחות אוהבת, כי אין פתרון ואין סוף), אך זה הפריע פחות מהעובדה שהיה פשוט מאכזב וסתמי.
למרות האכזבה מהסוף, אסכם כי מדובר, בעיני, לפנינה ספרותית כואבת.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
סולם גנבים

סולם גנבים

ליאור אנגלמן

אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה. כתיבה טובה, מלאת הומור.
לגבי הסטראוטיפים שהוזכרו בחוות דעת קודמות, בעיני הדמויות בספר מורכבות עם רגשות ודילמות. יש התפתחות בדמויות לאורך העלילה ויכולת לעורר הזדהות.
(דמות סטראוטיפית - היא דמות שטחית שמייצגת דימוי מוכן מראש, בלי עומק או סתירות פנימיות).
הספר מעורר מחשבה בסיטואציות שונות. גם העובדה שהספר נכתב לאחר מחקר, במהלך 4 שנים, תורמת לאמינות.
התיאור של כפר לנוער בסיכון, עם אלמנטים אמיתיים.
אז, בגלל הכתיבה, ההומור, הדמויות והיכולת להזדהות עימן. בגלל הסיטואציות והדילמות שגם עימן אפשר להזדהות ומעלות מחשבה, ובגלל המחקר שנעשה לכתיבת הספר,
אהבתי את הספר מאד.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
דילמה

דילמה

ליאורה ורדי

ספר שנקרא מהר. מתחיל מצויין, בדילמה, המאפשרת הזדהות והתלבטות עם הגיבורה.
ולאט לאט הופך לרדוד יותר וקטשי. בסך הכלל נחמד וקריא.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן

ביקורות נוספות על "ההגרלה"

ההגרלה

ההגרלה

פטרישיה ווד

אמא שלי מעולם לא קנתה כרטיסי פיס. ולא שום הגרלה שהיא. כששאלו אותה למה, היא ענתה "ה' ישמור, אני עוד עלולה לזכות". ככה זה, היא האמינה בזה בכל ליבה: איזה הוא עשיר? השמח בחלקו, ושעושר שמור לאדם לרעתו, ורק גורם לו חיכוכים ומריבות עם משפחתו וקרוביו. גם אני לא קונה כרטיסי פיס, אבל מסיבה אחרת. אני פשוט למדתי מספיק מתמטיקה כדי להבין שהסיכוי לזכות הוא נמוך מאוד. נמוך עד כדי שרוב מי שקונה אינו זוכה, והיה עדיף לו להשקיע את כספו במקומות אחרים, יעילים ופוריים יותר.

כל הסקירות על הספר הזה קצרות. ואני בכלל אוהבת להכביר מילים ולכתוב באריכות רבה. מצד שני לא תמיד מתאים לכתוב הרבה. מה גם שהכריכה האחורית של הספר מספרת את רוב הסיפור. פרי הוא "איטי". רשמית הוא לא מפגר, אבל מנת המשכל שלו לא בשמים, הוא בקושי קורא, ואת בית הספר הוא עזב בגיל שלוש עשרה. פרי גר עם סבתא שלו, כי אמא שלו והאחים שלו מתנכרים לו, הוא עובד בחנות לציוד ימי, ומנהל חיי שגרה פשוטים ורגילים. סבתא שלו מתה, והמשפחה שלו מנשלת אותו מביתו. עד כאן שגרתי ועצוב. אלא שאז קורה המהפך, ופרי שמזל הוא השם השני שלו, זוכה בהגרלת הלוטו.

מכאן מתגלגל הסיפור בצורה נחמדה וקלילה. הוא אמנם נופל בכשל הסוציאליסטי הגדול: כל העניים טובי לב ונהדרים, כל העשירים נבלים מרושעים. אבל לא נורא, פטרישיה ווד היא לא הראשונה הנופלת בפח הזה, וגם לא האחרונה. חוץ מזה פרי מציג יכולות שהם הרבה יותר ממנת המשכל המיוחסת לו. אולי זה פח נוסף ("אינטילגנציה לא מודדת חכמה" או "שכל זה לא הכל בחיים") ואולי לא. לפחות הגיבור שלה לא פוגש את כל שועי עולם בהזדמנויות לא סבירות. אז לא פורסט גאמפ, אבל קליל, ומתוק, וקצת רומנטי אפילו. זהו, בקצרה.

לפני 11 שנים•נצחיה
ההגרלה

ההגרלה

פטרישיה ווד

אוי התמימות התמימות... אנו מסתכלים על ילדינו ומתגעגעים לתמימות שהיתה לנו. ספר זה עוסק אמנם בבחור איטי, קצת מעל רמת פיגור, אבל הוא מסמן לנו את התמימות הוא מבהיר לנו ולכולם מהו אושר, סיפוק והנאה מהדברים הקטנים של החיים, הפשוטים, אלה שנמצאים איתנו יומיום, לא אלו שנמצאים באיים רחוקים. לאחר קריאת הספר עולה המחשבה שאולי המובן מאליו לא מובן כלל...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יניב
ההגרלה

ההגרלה

פטרישיה ווד

החיים הם הגרלה. אף פעם אי אפשר לדעת מי יזכה, ומי יפסיד - ובמה...

מעטים הם אלו שיודעים שזכו בדברים האמיתיים והחשובים שבחיים, ויודעים להעריך את זה - כמו גיבור סיפורנו כאן, פרי מ' קרנדל.

כל משך הסיפור צמד המילים "פורסט גאמפ" הידהד לי בראש... מאוד דומה ומזכיר את עלילת הסרט, אבל שונה בכמה היבטים.

כמה תובנות מאירות עיניים, לקחתי איתי הלאה מהספר הזה לחיים האמיתיים...הספר מדבר גם על אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה - שאפשר ללמוד רק מחברים אמיתיים, מה היא.

יום אחד זוכר פרי בלוטו, ומאז חייו משתנים. יש חבר אחד שנשאר נאמן לו ואוהב אותו כמו שהוא... ופתאום צצים, כפטריות לאחר הגשם, בני משפחה שלא הכירו בו, משום שהיה שונה...איטי.

פתאום כולם רוצים אותו - בשביל הכסף.

מה שיפה בו, בפרי, שהוא לא משתנה בכלל גם אחרי שזכה. הוא נשאר עניו וצנוע, עדיין מביט דרך עיניים תמימות על העולם...

תמימות כזאת שכבר לא קיימת, אולי כמעט, אצל אף אחד בזמנים הללו.

נחמד לקרוא ספר שמחדד את העובדה, שהחיים עוברים מהר וצריך לנצל כל רגע בחיים על מנת להנות מהם, ופשוט לדעת להעריך, למרות שקשה לפעמים.

פרי נשאר אותו בן אדם מקסים ומתוק מתחילת הסיפור עד סופו...
דמות כל כך טהורה ונקיה, נשמה שלא מתקלקלת ונשארת כמו שהיא, בזכות האהבה...

תזכרו, הדברים החשובים בחיים באמת - בחינם, כסף לא יכול לקנות אותם...

ואסיים בציטוט שפותח את הספר :"אוצרות רגילים ניתן לגנוב, אוצרות אמת - לעולם לא!"

לפני 16 שנים•
★★★★★
•אינשם
ההגרלה

ההגרלה

פטרישיה ווד

כרגע סיימתי לקרוא את הספר ודירגתי אותו
ספר מ-ע-ו-ל-ה .
מזמן לא התאהבתי בספר כמו הספר הזה ספר מומלץ מכל הלב.
פרי מ. השם של הגיבור אשר סבתא שלו דאגה לגדל אותו.
פרי הוא ילד עם הבנה גבולית ואיטי.
וכשסבתא שלו נפטרת פרי נאלץ להתמודד עם החיים בלי סאבתא.
כל כך היה כיף לי לקרוא את נקודת המבט של ילד שכל הזמן
הילדים והאחים שלו ובכלל כל מי שסביבו טען שהוא ילד מפגר,
והוא תמיד התעקש שלא , הוא לא ילד מפגר הוא ילד איטי.
יש קטעים בספר שממש נשבר לי הלב שהוא מסביר את הרגשות שלו
מנקודת מבט של פרי.
בזמן הקריאה היה לי רגשות מעורבים של שמחה ושל עצב.
ספר גדול מהחיים.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
ההגרלה

ההגרלה

פטרישיה ווד

ספר קסום ומתוק ועצוב וכואב, המזכיר לנו יושר ונתינה ממקום נקי מהם.
התום והשאלות הבסיסיות, האמונה בזולת, כוח הרצון, התקווה, דמות הסבתא מעוררת ההערצה, ומנגד - השחיתות והאופורטוניזם, הניצול וחוסר החמלה, כמו מאותתים לנו איך באמת כדאי שעולמינו יראה, ואפילו כולנו נהייה בעלי מנת משכל הגבוהה בנקודה אחת בלבד מזו של מפגר.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אסנת קורן
ההגרלה

ההגרלה

פטרישיה ווד

"ההגרלה" של פטרישיה ווד, הוא ספר נוגע ללב. מספר את סיפורו של בחור צעיר, שרמת המשכל שלו היא 76; 75 פירושו מפגר שכלית. לימים הבחור הזה זוכה ב12 מיליון דולר בלוטו... ומשם - משם תצטרכו לקרוא.

ספר מקסים וקליל במיוחד. גם מי שלא מתחבר כל-כך לספרים יתחבר אליו בקלות ויגמע אותו בשקיקה.
אל תשכחו מי המליץ לכם עליו...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•דניאל
ההגרלה

ההגרלה

פטרישיה ווד

קראתי את התקציר וכמו שאומרים "אהבה ממבט ראשון" ממש ככה!
הבחור ממש תמים ופשוט כאב לי עליו! אני הרגשתי שזאת אני בעצם בסיפור וממש רציתי שהוא יפקח את העיניים בקשר לאחים- בני דודים שלו! אני פשוט רציתי לחנוק אותם ממש ככה על זה שהם באים אליו ומתחנפים אליו במיוחד ג'ון שלא לדבר על האמא ! אין אין על הספר הזה הוא פשוט מראה לנו כמה הכסף משפיע על אנשים וכמה שצריך לדעת ולהבחין מהי חברות אמת אבל אמיתית! ושהכסף הוא לא העיקר בחיים אלא החיים עצמם!!! ממליצה בחום!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אלינור
ההגרלה

ההגרלה

פטרישיה ווד

ספר כל כך מפתיע
בהתחלה זה פשוט נראה כאילו יש לי ביד עוד גרסה לפורסט גאמפ
אבל לא.
הוא כתוב טוב, מאוד מרגש, מעמת את התמימות הילדותית של הגיבור מול העולם הציני הנצלן והאכזר שהוא חי בו
ואולי גם קצת פוקח עיניים
ממש מומלץ

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נועה
ההגרלה

ההגרלה

פטרישיה ווד

זהו ספר מחמם לב אשר מאוד נהניתי לקרוא אותו !
הסיפור, הכתוב בגוף ראשון, הוא על פרי מ' קרנדל אשר מנת המשכל שלו היא 76, נקודה אחת מעל הגבול המוגדר כפיגור.

בני משפחתו התנערו ממנו, חוץ מסבו וסבתו אשר בביתם הוא גדל. סבתו טיפלה בו עד יום מותה והחדירה בו אמונה בעצמו וביכולותיו. הוא עובד בחנות לממכר ציוד לספינות. הוא אוהב מאוד את עבודתו, מסור לה ומצליח בה מאוד.

לאחר מות סבתו מצליחים בני משפחתו החמדנים לנשל אותו מביתו (שהובטח לו על ידי סבתו) אך חבריו הטובים, גרי הבוס שלו וקית' חברו לעבודה, דואגים לו. גרי מסדר לו מגורים בדירה שמעל לחנות וקית' עוזר לו בהתנהלותו מול העולם.

הכול משתנה כאשר זוכה פרי ב-12 מיליון דולר בהגרלת הלוטו. בני משפחתו עטים עליו וכך גם התקשורת ו"חבריו" לכיתה ולסביבה אשר קודם התנכרו לו. פרי ממשיך בדרכו הטובה והתמימה והכסף רק עושה אותו טוב יותר. הקשר הטהור והיפה בינו לבין צ'רי הוא חלק מאוד משמעותי וקסום בסיפור.

מתוך הכריכה : "דרך עיניו של פרי, המתבוננות בעולם במבט ישיר ותם, מציגה הסופרת האמריקנית פטרישיה ווד, תמונה מפוכחת של החברה האנושית ושל נפש האדם, ואמירות נוקבות על התא המשפחתי, על כוחו ההרסני של הכסף ועל משמעותה של חברות אמת" – אני חותמת על כל מילה !

בסוף הספר יש רשימה ארוכה של תודות. המחברת מודה לכל אלו שעזרו לה בכתיבת הספר (זהו ספרה הראשון) וממש מפרטת במה וכיצד עזרו לה. זו איננה רשימה סתמית וטלגרפית כפי שכבר קראתי לא אחת, זו רשימה שנכתבה מכל הלב. מכאן למדתי שהטוב והיושר שיש בגיבור שלה נמצאים גם בה !

מומלץ בחום !

לפני 16 שנים•dyona

“ספר נחמד, מרגש וקל לקריאה, מאוד אהבתי...”