אומרים: "המזל אוהב את האמיצים" / "חכם יותר להיות בר־מזל מאשר להיות חכם" / "יותר מזל משכל".
אפרט, אדגים וארחיב במעשייה, וכך היה:
שני אנשים צעדו ברגל לכיוון דרום, פניהם לאילת. הם הלכו כל היום לצד הכביש, תרמיליהם על גבם ועינייהם חדורות מטרה.
לאחד קראו מזל, לשני – ניחשתם לבד? נכון. לשני קראו שכל.
לאחר שהחשיך, שני התרמילאים החליטו לעצור ולפרוס שקי שינה למנוחה לילית.
מזל אמר לשכל: "אני אלך לשכב באמצע הכביש. אף אחד לא מסתובב פה בלילה".
שכל ענה לו: "השתגעת? מספיק שיעבור איזה אוטו וידרוס אותך. מה נסגר איתך? אל תלך לשם!"
והוסיף: "אני אלך לישון בצד הכביש, ליתר ביטחון"
וכך עשה – הלך לפרוס את שק השינה שלו הרחק מהכביש, אפילו התרחק מעבר לתעלה, שוב, ליתר ביטחון.
באמצע הלילה הגיעה משאית כבדה ועמוסה לקטע הכביש שבו שכב מזל (כשהוא חולם חלומות מתוקים על בחורות באילת).
ברגע אחרון נהג המשאית קלט שק שינה זרוק על הכביש, סטה בחדות ימינה לשוליים, התגלגל לתעלה והגיח ממנה היישר על שק השינה של – ניחשתם לבד? נכון. של שכל (שבאותו רגע חלם חלום בלהות ובו ראה את מזל נדרס).
לפני ששכל הספיק להתעורר מהסיוט והדאגה לחברו, המשאית דרסה אותו.
וכך נשאר מזל לבדו, יותר מזל משכל.
פּיריוֹ קספרוב היא בחורה שיש לה הכל: היא יפה, משכילה, שנונה, עשירה, מוכשרת, עובדת בחברת בשמים משפחתית מצליחה, ועל פניו נראה שחייה הם דבש, אך עוד לפני ששוקעים בדביקותו, העלילה זורקת את פּיריוֹ שלנו אל מימי האוקיינוס האטלנטי והיא מצליחה להחזיק מעמד במשך שעות במים הקפואים, בניגוד מוחלט לכל הגיון, לכל פיזיולוגיה ולכל דעה מלומדת.
מסתבר שאוניית משא ענקית מרסקת את סירת הלובסטרים שבה היא וידיד שלה יצאו לבילוי ימי לא מחייב.
איך זה קרה??
היא עצובה ומתאבלת וכמעט משתכנעת להאמין ש- shit happens אבל בתפנית חדה ולא מפתיעה בעליל היא מתחילה לחקור את התאונה. האם אכן הייתה זאת תאונה?
וכאן מתחילה סדרה של הרפתקאות ואתגרים המתובלים בטוב טעם בזיכרונות ילדות, כמיהה לאהבה, סיפורי חֲבֵרוּת וידידות אמת (ושקר) והרבה ריחות שמעלים שלל זיכרונות ומחשבות וגם עוזרים לבלשית שלנו בחקירתה הנועזת.
פּיריוֹ מפזרת את הקסם שלה לאט ובמתינות ובלי שהספקתי לעכל זאת, התאהבתי בבחורה הזאת!
בכל רגע דרמטי צעקתי לה בכל כוחי: "עצרי! לא!! את משוגעת!", כמו ששכל צעק למזל.
ולפּיריוֹ היה גם שק שלם וגדוש של מזל מטורף וגם לא מעט שכל מפולפל.
פּיריוֹ, רוצה להיות חברה שלי?
טוב, זה המיטב שידעתי לספר מבלי לקלקל.
מי שאין לו כוח לקרוא את הספר בשלמותו, יוכל להסתפק בגרסה מקוצרת שלו בביקורת שלפניי. יש שם גם ציטוטים חביבים.
אוסיף גם אני שניים משלי:
עמ' 82: "...מבזיקה בעיני רוחי תמונה של איש שגומע קוקטייל בבר עלוב ומתפקע מצחוק. הוא מרוצה עד הגג מעצמו ומהקריירה המזהירה שלו.
הוא חושב שאף על פי שהשאיר אחריו סירת דיג קטנה מנופצת לשבבים והניח לבני האדם שהיו בה להתנדנד על הגלים באימה עד שירדו למצולות, הוא לא ישלם את המחיר.
ידי אוחזות בהגה בחוזקה עד שמפרקי האצבעות מלבינים. הוא כנראה לא העלה בדעתו שמישהו יינצל."
עמ' 274: > "המכשפה הזקנה קצרת העין המסתגרת במאורתה ומסרבת להתגלות בפניי, אף על פי שהעפלתי במשעול ההררי אינספור פעמים כדי להשתטח מול לוע המערה שלה."















