ביקורת ספרותית על אמון: סבא שלי היה יורה בי מאת ג'ניפר טגה
ספר מעולה

---

16 שעות עברו מהרגע שהתחלתי לקרוא את הספר עד הרגע שסיימתי את העמוד האחרון.
הספר הוא מסעה האישי של ג'ניפר טגה שיום אחד, בזמן שעשתה מה שרבים אחרים עושים- הלכה לספרייה וחיפשה ספר טוב לקרוא. רק שיום אחד בשונה משאר הימים הספר ששלפה התגלה כספר העוסק באמא שלה. למה שמישהו יכתוב ספר על אמא שלה?

חשבו רגע- מה היה עובר עליכם אם בוקר אחד הייתם מגלים כי סבא שלכם- בין אם אתם קרובים ובין אם פחות- עדיין, סבא שלכם!- הוא לא פחות ממפלצת חסרת אנושיות שכתחביב לצהריים היה אוהב לצאת למרפסת ביתו במחנה פלאשוב ולירות להנאתו ביהודים.
כיצד זה משפיע על אדם נורמטיבי ורגיל לגלות שבעורקיו זורם דם מדמו של השטן שאחראי למוות נוראי וחולני של כל כך הרבה גברים נשים וילדים.

ג'ניפר טגה יוצאת למסע נוגע ללב, אנושי ומרטיט אחרי העבר של משפחתה והעתיד המצפה לה. היא מנסה לבדוק איפה נגמרת תחושת האשמה, באיזה דור והאם בכלל תוכל תחושה זו להעלם?

בסוף הספר מתחשק לחבק את ג'ניפר חזק חזק. גם היא, באיזשהו מובן, קורבן.

ספר מומלץ ביותר לכל אוהבי ההסטוריה, הביוגרפיה, סאגות משפחתיות, שואה, חמלה, אהבה ובעיקר, תקווה.

» ביקורות נוספות של אל
» ביקורות נוספות על אמון: סבא שלי היה יורה בי