ביקורת ספרותית על אמון: סבא שלי היה יורה בי מאת ג'ניפר טגה
ספר מעולה

---

הספר הזה נכנס לרשימה שלי ברגע שנתקלתי בו לראשונה. זה נראה ספר מעניין: מדבר על השואה, כך שמעתי – אז למה על הכריכה מופיעה אישה כהת עור? ולמה סבא שלה היה יורה בה? מיהו בכלל סבא שלה?
- - - - - - - - - -


"...באחד הימים נכנס אמון גתה לביקור במפעל. חרדה איומה נפלה על כל העובדים, ביקורים כאלה אף פעם לא הסתיימו בטובות. הוא עמד ליד הכניסה המוארת, סוקר את קרבנותיו וחושב במה לשעשע את עצמו הפעם. גתה אהב להתעסק עם דמויות בולטות, זה הווה אתגר מיוחד למוחו הסדיסטי..." (שריקות)

"כשאמון גת הרג מישהו, הוא הורה לחסל מיד אחר כך גם את קרוביו של זה, משום שלא רצה לראות "אנשים לא מרוצים" במחנה." (סבא שלי היה יורה בי)

- - - - - - - - - -

מה אומר לכם השם אמון גת?
לא צפיתי ברשימת שינדלר (אני מחפשת אותו כבר יובלות ללא הצלחה. אשמח לקישור.) ומשום מה אחרים נקשרים בתודעתי כשאומרים לי לשלוף כמה שמות של בכירי הנאצים: הימלר, היידריך, שפר, מנגלה, כל החבורה הרגילה.

על גתה קראתי לראשונה בספר "שריקות". זהו הספר ממנו נלקח הציטוט הפותח. הוא נכתב ע''י חווה רוזנברג. אני מניחה שרובכם המוחלט לא קראתם אותה מעולם למרות ספריה הרבים, כיוון שמדובר בסופרת חרדית.
מאז, אני מניחה שלא קראתי עליו יותר, כי השם מאד מטושטש בזכרוני. לא ידעתי עד כמה הוא היה מפלצת, כיון שלצערנו יש הרבה מפלצות אחרות לקרוא עליהן. לקח לי גם קצת זמן לקלוט שמדובר באותו אדם, כי בספר שריקות הוא מכונה "גתה".

בכל מקרה, קראתי את שני הספרים במקביל: את הספר של ג'ניפר, נכדתו של המפקד הנאצי השטני, ואת הפרק בספר "שריקות" שמדבר על גת, גם הוא נכתב כביכול מנקודת מבטה של בת הדור השלישי לניצולי השואה.
ההקבלה הזאת עניינה אותי, וגם לה יש התייחסות בספר: ההשוואה בין הנכדים, בין בני הדור השלישי. למרות השוני הזועק, יש הרבה מן המשותף.

- - - - - - - - - -

"לא כל האנשים נולדו רעים" שר שלמה ארצי ב"ארץ חדשה", ולפעמים נחמד לראות שהבנאדם צדק.
במיוחד אם מדובר בנכדה של איש רע, אחד הרעים שניתן להעלות על הדעת. טוב לדעת שתכונות שליליות אינן בהכרח גנטיות.

"מה היה אומר על נכדה שחורה, שאם לא די בכך, גם מדברת עברית? בעיניו הייתי כתם בושה. סבא שלי בטח היה יורה בי."
יופי שהשורה הזאת נבחרה לשמש כשמו של הספר. אם אדם הוא נכדו של אדם כזה, והוא אינו בטוח שסבא שלו היה יורה בו –
יש לו הרבה במה להתבייש.

אם היו מבקשים ממני לבודד מכל הספר את הפסקה שתתמצת את המסר העיקרי שלו, הייתי בוחרת דווקא בציטוט של הלן,
המשרתת של אמון גת:
"אמון גת ואוסקר שינדלר, בידי שניהם היה כוח. האחד ניצל אותו כדי להרוג – האחר כדי להציל בני אדם.
הדוגמא שלהם מלמדת: לכל אחד יש בחירה."

» ביקורות נוספות של קריקטורה
» ביקורות נוספות על אמון: סבא שלי היה יורה בי