ביקורת ספרותית על הבצורת מאת ג'יין הרפר
ספר בסדר

---

הספר מתמקד בארון פאלק, ממשטרת מלבורן שנאלץ לחזור לעיר בה נולד וגדל בעקבות מקרה מוות בו נמצאה משפחה שלמה של אמא, אבא ובן- מתים. האבא, ששמו לוק, הוא חברו של ארון מימי עבר והאדם שחלק איתו סוד או שניים.
מעבר לחוסר רצונו הגדול של ארון לא להתקל באנשים שהוא מכיר, מסבכת אותו העובדה שלוק שימש כאליבי של ארון כל השנים האלו עבור הרצח של חברתו של ארון. אין חבר, אין אליבי, יש שאלות.
האנשים ומבטיהם הננעצים בארון פעם אחרי פעם, מתחילים לעלות את האפשרות שהאליבי המדובר היה שקר תוך כדי שארון מנסה להבין מי רצח את חברו.

בסופו של דבר קשה מאוד להתחמק מכמות הקלישאות בספר- מישהו מת בעבר, מישהו מת כעת, הגיבור הראשי הוא חוקר, החקירה קשה, החקירה מתקדמת, בינגו.
ועדיין, הקשרים של ארון עם האנשים שהוא פוגש מחדש ונאלץ להתמודד איתם, הם מסקרנים ומהווים חלק חשוב מהספר. הדיאלוגים ביניהם וההתמודדות עם העבר הלא קל שלו מנצחים לעיתים את הסקרנות של ״מי רצח את מי״.
אה, ויש בצורת.

ספר נחמד לאוסף של חובבי המתח המושבעים, אך לא הספר להמר עליו למי שרוצה לגוון ולקרוא מתח באופן חד פעמי.
יצא לאור ע״י הוצאת מודן, 2017, תרגום: רוני שרי פרייז.

https://www.facebook.com/AthenasHOB/photos/a.157819464894361.1073741828.156614958348145/186155778727396/?type=3&theater

» ביקורות נוספות של אל
» ביקורות נוספות על הבצורת