ביקורת ספרותית על אמון: סבא שלי היה יורה בי מאת ג'ניפר טגה
ספר מעולה

---

ספר שהוא מסע גילוי, של נכדה את סבה שהיה איש SS ומפקד מחנה ריכוז פלשוב. אדם שהוא אבטיפוס לקלגס נאצי שצבר עבר עשיר של הוצאות להורג, פיקוד על חיסול כמה גטאות, הקמה של מחנה השמדה ועוד ועוד.
הכותבת, עושה מסע להבנת התהליכים שיוצרים מפלצת, וזאת במקביל להתנהגות המשפחה הקרובה , אשתו ( סבתה של הסופרת) בתו, (אמה) ואפילו העוזרת היהודיה שנלקחה לשרת אותו.
לא לטעות, ג'ניפר טגה , הנכדה היא כהת עור, בתחילה חשבתי כי מדובר באיאן חריסי, הסופרת ההולנדית שכתבה על האיסלאם, אבל התברר שאין טעות.
הסופרת היתה בישראל לפני היוודעה אל עברה ( היא ילדה מאומצת).
כמו חלק מהאנשים שמידע דרמטי בעברם מתגלה, היא מתחילה בחיפוש כירורגי של פרטים כדי להשלים את התמונה.
מתווספת לזה הדייקנות הגרמנית, ומתקבל ספר מרגש ומלא תובנות כיצד חיו בסביבת מפלצת כזו, ( טוב מאוד - אישתו העריצה אותו), מה המנגנונים של הדחקה ( לשמוע מוזיקה קלסית בעוצמה כדי להמנע משמיעת היריות שלו ממרפסת הבית אל שוכני המחנה), וההשפעה על הדור השלישי שלאחר המלחמה של שושלות משפחות הנאצים.
הסיום מרגש לא פחות, לא אחשוף לפניכם אותו כי פשוט צריך לקרוא את זה.
צורת הכתיבה של ג'ניפר טגה, יוצרת חציצה קלה בזמן הקריאה. היתה לי הסתכלות מרוחקת על אמון גת,החלאה, סבה של הכותבת.
ההשפעה של הגילויים והדרך שבחרה לטפל בהם מרתקת.
ספר ראוי לקריאה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על אמון: סבא שלי היה יורה בי